אינפלציה, נדל"ן ושאר כאבי ראש, המלכוד של פישר

אורי גלאי, מנכ"ל סיגמא בית השקעות, כותב על קצב עליית שיעור הריבית בישראל. האם טובה דרכו של הנגיד פישר?
אורי גלאי | (3)

נגיד בנק ישראל, הפרופ' סטנלי פישר, נמצא במלכוד בנוגע למדיניות הריבית בחודשים הקרובים. מצד אחד, האינפלציה גבוהה מיעד המחירים (3%) וריסונה אינו נראה באופק. גם צמיחת הכלכלה הישראלית טובה וחזקה עם ציפיות להמשך שיפור גם בשנת 2011. צמיחה זו צפויה לחזק עוד יותר את האינפלציה המקומית. מצד שני, השקל מתחזק מול הדולר כמגמה של חודשים רבים וצפוי להמשיך להתחזק גם בשנה הקרובה, המשקיעים חוששים מאוד מההתפתחויות בשווקים ואולי מעל הכל, הנגיד חושש מהתפתחות בועת נדל"ן ופיצוצה בחסות ריבית גבוהה כפי שקרה בארה"ב ב-2007.

על פניו מה שאמור לעמוד לנגד עיני הנגיד בהחלטת הריבית היא האינפלציה. כלומר, אם קיים חשש להתפרצות אינפלציונית על הנגיד לפעול להעלאת הריבית במטרה לצנן מעט את השוק ולהוריד מחירים. בפועל משמש הנגיד בשנים האחרונות גם כקובע המדיניות הכלכלית בישראל בחסות ריפיון של ראש הממשלה ושר האוצר. לכן, על הנגיד להתחשב במכלול שיקולים בטרם ייקבע את שיעור הריבית.

המלכוד של פישר מגיע משתי חזיתות עיקריות - הדולר והנדל"ן. מבחינת האינפלציה ברור שעל הנגיד להמשיך להעלות את הריבית, צמיחת המשק תומכת בהחלטה זו. המשק הישראלי הוא יצואן נטו כבר מספר שנים ולכן לשערי החליפין חשיבות רבה לכושר התחרותיות של חברות מקומיות בשוק הבינלאומי. במצב השווקים המובילים נראה שהעלאות ריבית יידחו בחודשים רבים וקצב העלייה יהיה מתון. כלומר, כל העלאת ריבית מקומית תפתח את פער הריביות ותחזק עוד יותר את השקל.

מחירי הנדל"ן ממשיכים להטריד את הנגיד החושש מהתפתחות בועה על רקע רמת ריביות נמוכה. לנגיד כלים מוגבלים לוויסות מחירי הנדל"ן וברובם הוא כבר השתמש בחודשים האחרונים. מטרתו של הנגיד היא להעלות את הריבית האפקטיבית, גם אם לא דרך העלאת הריבית במשק. המלכוד של הנגיד הוא בכך שהמשך העלאת הריבית עשויה בתרחיש קיצוני להוביל למשבר כלכלי במידה ולווי משכנתאות יתקשו להחזיר את ההלוואות שלקחו בריבית משתנה כשזו הייתה נמוכה במיוחד. כלומר, עליית הריבית עשויה לצנן את שוק הנדל"ן מצד אחד אך מהעבר השני לעורר משבר החזר חובות של לווי משכנתאות.

אדגיש כי בשלב זה איני מזהה בועה בשוק הנדל"ן ועדיין יש עודפי ביקוש על ההיצע שנפתחו בשנים האחרונות שיש לסגור. שנית חשוב להדגיש כי הריבית במשק עדיין נמוכה וכי אין מנוס מהמשך מגמת העלאת הריבית עד לרמות של כ-5%.

עד כה נהג הנגיד בצורה שקולה וטובה בהחלטותיו לאורך כל שנות כהונתו. העלאות מדודות לאורך זמן עדיפות על העלאה חד פעמית בשיעור משמעותי המשדרת פאניקה. שיעור הריבית במשק צפוי להגיע בתוך 12 חודשים לכ-4.5%. טוב יעשה הנגיד אם ימשיך להעלות את הריבית במינונים נמוכים וטוב תעשה הממשלה אם תוביל מהלכים תומכים לצינון הנדל"ן ולהמשך צמיחת הכלכלה.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    איתי 05/06/2011 17:48
    הגב לתגובה זו
    איך פישר היה מסתדר בלעדיה ??
  • 2.
    ליאור 05/06/2011 14:11
    הגב לתגובה זו
    והנה אתה ממשיך לקשקש
  • 1.
    העיקר לקבל פרסים? 05/06/2011 11:18
    הגב לתגובה זו
    אז זה שיחליפו יעשה זאת. וחבל מאוד שהוא לא מסיים את מה שהתחיל,ומפיל את האחריות לביזיון שהוא יצר על מישהו אחר.
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |


קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

 

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.