ההיסטוריה. בשנות ה-90, עם תחילת קדחת ההיטק והתקשורת הסלולרית בארץ, הגיעו לכאן גם שיטות הריגול התעשייתי המתקדמות מארה"ב. איפשהו סביב 1995 - בכל חברה שכיבדה את עצמה כבר היה מנהל ממונה על תחום ה'מודיעין העיסקי' שעסק בעיקר בלדובב עובדים בחברה עצמה - לייצר לו מידע.

עובד לשעבר באחת מחברות הסלולר הגדולות, סיפר לי אתמול, כיצד חלק מההרכשה שלו כאיש מכירות טלפוני של החברה, היה לפגוש פגישה אישית את מנהל המודיעין העסקי של החברה לתדריך, בו הוא הסביר לו כיצד למשוך לקוחות של חברות אחרות בלשונם, כדי שיספקו לו מידע על המתרחש אצל המתחרים. השיטה השתכללה, ולאחר כמה שנים אותו עובד טלמרקטינג נשלך אישית לבתי לקוחות והתחזה לסוקר של מכון מחקר, אשר מבצע חקר שוק של שוק הבשר. המטרה היתה, לבצע מעקב אחר התנהלות משקי הבית המנויים של המתחרים. עובדי החברה היו מגיעים בצוות לבית המנוי של המתחרה - שואלים שאלות על הרגלי צריכת הבשר שלהם ובינתיים שואלים בדרך אגב, האם הם מרוצים מספק הסלולר שלהם, מה מפריע אצלו וכמה כסף הם מוציאים על השירות בממוצע.

בסמוך לעזיבתו את החברה, מספר אותו עובד חברה סלולרית לשעבר, בשנת 2000 - פנה אליו אותו 'מנהל מודיעין עסקי' והורה לו לחטט בפחי הזבל שמחוץ למשרדי הנהלת אחת המתחרות של החברה. החבר שלי - החליט אז לעזוב את מקום עבודתו.

ההתקפה. המרגלים התעשייתיים, כפי שהבנתם, הפכו מתוחכמים יותר ויותר עם השנים. בשיא שנרשם השבוע - במה שקיבל את השם "פרשת הריגול התעשייתי" נחשף פן אחד של הסיפור. הפן של משרדי החקירות שהפכו לשוק שוקק חיים המייצר שיטות עבודה חדשות לבקרים - רק כדי לספר לבעל העסק או המנהל, כי המתחרה שלו מתכנן מבצע הורדת מחירים.

בשוק השיווק, הפך התזמון (הטיימינג) לדבר החשוב ביותר בשנים האחרונות. בדרך כלל תזמון טוב של מבצע, שיפור תנאים לצרכן, הוספת שירות חדש או הרחבה של השרות הקיים - הם קריטיים כדי לתפוס את עיני הלקוח הפוטנציאלי ולהביא אותו לפתוח את הארנק.

צריך להבין, כי ככל שגדל הסיכון של חברות להיפגע ממבצע או שיפור השירות והמוצר של המתחרה - כך מוכנים המנהלים להגדיל את הסיכון לו הם נחשפים כדי להביא מודיעין טוב יותר - אבל זה ברור לכל. מה שלא תמיד עולה בשיחות עם מנהלים על נושא זה, היא העובדה שבמקרים רבים - כמו בפרשה הנוכחית, "קם הגולם על יוצרו" ואנשי המודיעין האזרחי רוצים לייצר יותר מאשר הלקוחות שלהם - מנהלי החברות, רוצים לצרוך את המידע על המתחרים.

משיחה שלי אתמול (א') עם מנהל בכיר בתעשיית ההיטק עולה, כי עיקר העיסוק במודיעין עסקי בישראל בשנים האחרונות - נוצר לאחר שחוקר או מנהל התחום בתוך החברה, הרגיש כי הוא עלול לאבד את מקום עבודתו. בחצי חיוך הוא מסביר, כי היקף הפניות שהוא - כמנהל חברה גדולה בשוק תחרותי, מקבל בכל חודש ממשרדי חקירות המציעים לו מידע על המתחרים שלו, עבר כבר מזמן את מספר הפעמים שבו אנשי מכירות של עיתונים יומיים (ומי לא מכיר את התופעה) פונים אליו כדי שיעשה מנוי על העיתון.

ההגנה. התעשייה הגדולה של החוקרים הפרטיים נחשפה בישראל "במלוא הדרה" בעשור הקודם, כשהתפוצצה פרשת האזנות הסתר של העיתונים המתחרים - ידיעות אחרונות ומעריב. לא בכדי הפכו אמצעי התקשורת למובילים בתחום הזה (שכן גם בפרשה הנוכחית - מוזכרים YES ו-HOT). הרי אנחנו, העיתונאים מבלים ימים רבים באיסוף מודיעין על נשוא כתבה זו או אחרת - רק שאצלנו קוראים לזה "תחקיר". כלומר, זהו חלק מההתנהלות הסטנדרטית שלנו - ה-DNA העיתונאי.

השוק השני שמוזכר בפרשה הנוכחית, כמוביל בתחום המודיעין העסקי הוא שוק ההייטק והטלקומוניקציה (חברות הסלולר בעיקר), שני שווקים שמכירים מקרוב את התחום, שכן מהן צמח הענף החדש של איסוף המידע העסקי הממחושב - תוכנות הריגול. זה לא משנה אם קוראים להן הרוגלות, סוסים טרויאניים או כל שם אקזוטי אחר. הכוונה היא לעובדה שאנשי ההיטק, הם שהגו ופיתחו את הכלים המאפשרים היום לרגל אחרי כל מחשב ברשת האינטרנט בלי שום בעיה כמעט, ומנגד בונים את הכלים שאמורים לעצור את תוכנות הריגול הללו.

ענף המודיעין העסקי מעכל לאט את העובדה שתמו ימי החיטוט בזבל של המתחרה.

ועכשיו נשאלת השאלה: מי יהיו המרוויחים הגדולים של הפרשה הזו?

התשובה הפשוטה היתה אמורה להיות - הציבור הרחב. אבל האמת ברורה לכל מי שאי פעם גלש באינטרנט - אפילו רק בפעם או פעמיים בחייו. אין סיכוי לעצור את התופעה הזו של ריגול תעשייתי ממוחשב. לא חוק ולא משטרה, יוכלו לחסל באמת את השוק הפרוע שהתפתח לא רק בישראל, אלה בעולם כולו - של מרגלים אלקטרוניים.