מרגלים עם חיים בזבל - תרתי משמע
ההיסטוריה. בשנות ה-90, עם תחילת קדחת ההיטק והתקשורת הסלולרית בארץ, הגיעו לכאן גם שיטות הריגול התעשייתי המתקדמות מארה"ב. איפשהו סביב 1995 - בכל חברה שכיבדה את עצמה כבר היה מנהל ממונה על תחום ה'מודיעין העיסקי' שעסק בעיקר בלדובב עובדים בחברה עצמה - לייצר לו מידע. עובד לשעבר באחת מחברות הסלולר הגדולות, סיפר לי אתמול, כיצד חלק מההרכשה שלו כאיש מכירות טלפוני של החברה, היה לפגוש פגישה אישית את מנהל המודיעין העסקי של החברה לתדריך, בו הוא הסביר לו כיצד למשוך לקוחות של חברות אחרות בלשונם, כדי שיספקו לו מידע על המתרחש אצל המתחרים. השיטה השתכללה, ולאחר כמה שנים אותו עובד טלמרקטינג נשלך אישית לבתי לקוחות והתחזה לסוקר של מכון מחקר, אשר מבצע חקר שוק של שוק הבשר. המטרה היתה, לבצע מעקב אחר התנהלות משקי הבית המנויים של המתחרים. עובדי החברה היו מגיעים בצוות לבית המנוי של המתחרה - שואלים שאלות על הרגלי צריכת הבשר שלהם ובינתיים שואלים בדרך אגב, האם הם מרוצים מספק הסלולר שלהם, מה מפריע אצלו וכמה כסף הם מוציאים על השירות בממוצע. בסמוך לעזיבתו את החברה, מספר אותו עובד חברה סלולרית לשעבר, בשנת 2000 - פנה אליו אותו 'מנהל מודיעין עסקי' והורה לו לחטט בפחי הזבל שמחוץ למשרדי הנהלת אחת המתחרות של החברה. החבר שלי - החליט אז לעזוב את מקום עבודתו. ההתקפה. המרגלים התעשייתיים, כפי שהבנתם, הפכו מתוחכמים יותר ויותר עם השנים. בשיא שנרשם השבוע - במה שקיבל את השם "פרשת הריגול התעשייתי" נחשף פן אחד של הסיפור. הפן של משרדי החקירות שהפכו לשוק שוקק חיים המייצר שיטות עבודה חדשות לבקרים - רק כדי לספר לבעל העסק או המנהל, כי המתחרה שלו מתכנן מבצע הורדת מחירים. בשוק השיווק, הפך התזמון (הטיימינג) לדבר החשוב ביותר בשנים האחרונות. בדרך כלל תזמון טוב של מבצע, שיפור תנאים לצרכן, הוספת שירות חדש או הרחבה של השרות הקיים - הם קריטיים כדי לתפוס את עיני הלקוח הפוטנציאלי ולהביא אותו לפתוח את הארנק. צריך להבין, כי ככל שגדל הסיכון של חברות להיפגע ממבצע או שיפור השירות והמוצר של המתחרה - כך מוכנים המנהלים להגדיל את הסיכון לו הם נחשפים כדי להביא מודיעין טוב יותר - אבל זה ברור לכל. מה שלא תמיד עולה בשיחות עם מנהלים על נושא זה, היא העובדה שבמקרים רבים - כמו בפרשה הנוכחית, "קם הגולם על יוצרו" ואנשי המודיעין האזרחי רוצים לייצר יותר מאשר הלקוחות שלהם - מנהלי החברות, רוצים לצרוך את המידע על המתחרים. משיחה שלי אתמול (א') עם מנהל בכיר בתעשיית ההיטק עולה, כי עיקר העיסוק במודיעין עסקי בישראל בשנים האחרונות - נוצר לאחר שחוקר או מנהל התחום בתוך החברה, הרגיש כי הוא עלול לאבד את מקום עבודתו. בחצי חיוך הוא מסביר, כי היקף הפניות שהוא - כמנהל חברה גדולה בשוק תחרותי, מקבל בכל חודש ממשרדי חקירות המציעים לו מידע על המתחרים שלו, עבר כבר מזמן את מספר הפעמים שבו אנשי מכירות של עיתונים יומיים (ומי לא מכיר את התופעה) פונים אליו כדי שיעשה מנוי על העיתון. ההגנה. התעשייה הגדולה של החוקרים הפרטיים נחשפה בישראל "במלוא הדרה" בעשור הקודם, כשהתפוצצה פרשת האזנות הסתר של העיתונים המתחרים - ידיעות אחרונות ומעריב. לא בכדי הפכו אמצעי התקשורת למובילים בתחום הזה (שכן גם בפרשה הנוכחית - מוזכרים YES ו-HOT). הרי אנחנו, העיתונאים מבלים ימים רבים באיסוף מודיעין על נשוא כתבה זו או אחרת - רק שאצלנו קוראים לזה "תחקיר". כלומר, זהו חלק מההתנהלות הסטנדרטית שלנו - ה-DNA העיתונאי. השוק השני שמוזכר בפרשה הנוכחית, כמוביל בתחום המודיעין העסקי הוא שוק ההייטק והטלקומוניקציה (חברות הסלולר בעיקר), שני שווקים שמכירים מקרוב את התחום, שכן מהן צמח הענף החדש של איסוף המידע העסקי הממחושב - תוכנות הריגול. זה לא משנה אם קוראים להן הרוגלות, סוסים טרויאניים או כל שם אקזוטי אחר. הכוונה היא לעובדה שאנשי ההיטק, הם שהגו ופיתחו את הכלים המאפשרים היום לרגל אחרי כל מחשב ברשת האינטרנט בלי שום בעיה כמעט, ומנגד בונים את הכלים שאמורים לעצור את תוכנות הריגול הללו. ענף המודיעין העסקי מעכל לאט את העובדה שתמו ימי החיטוט בזבל של המתחרה. ועכשיו נשאלת השאלה: מי יהיו המרוויחים הגדולים של הפרשה הזו? התשובה הפשוטה היתה אמורה להיות - הציבור הרחב. אבל האמת ברורה לכל מי שאי פעם גלש באינטרנט - אפילו רק בפעם או פעמיים בחייו. אין סיכוי לעצור את התופעה הזו של ריגול תעשייתי ממוחשב. לא חוק ולא משטרה, יוכלו לחסל באמת את השוק הפרוע שהתפתח לא רק בישראל, אלה בעולם כולו - של מרגלים אלקטרוניים. המרווחים הגדולים של הפרשה הזו והפרשות שעוד יבואו בעקבותיה - יהיו תמיד אנשי התוכנה. הרשו לי לנחש, כי אנחנו צפויים לראות עלייה גדולה במספר השחקנים והתחזקות של החברות שכבר פועלות בשוק הזה של תוכנות הגנה וריגול. והנה עצה. עכשיו הכינו לכם רשימה של חברות בורסאיות בתחום ובידקו מה קורה להן בחודשים הקרובים - קראו לרשימה הזו מצידי "רשימת מעקב".
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס
קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה.
חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק.
חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.
לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.
- רשות המסים פתחה את ההגשה לפיצוי על אובדן שכר דירה לנכסים שניזוקו במבצע "עם כלביא"
- העלים מליונים מרווחי קריפטו - ונתפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.
