מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     

על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 

• הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
• פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM

באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

כשהתקשרו להודיע שזכה, הוא לא ענה. כשקיבל ברכות "מזל טוב" במייל - הוא חשב שהתבלבלו עם יום ההולדת שלו. הוא לא ציפה שיתנו לחוקר בתחום ההיסטוריה הכלכלית פרס נובל והוא צודק. עם כל הכבוד להיסטוריה, מה שהעולם צריך זה מהפכות, חדשנות, תיאוריות מרתקות. אבל, כנראה למזלו הוא חוקר בדיוק את זה - הוא חוקר את ההיסטוריה של החדשנות, את ההיסטוריה של המהפכות, את ההיסטוריה של הצמיחה. 

למה מדינה מסוימת צומחת ואחרת, לא? למה בעשורים האחרונים העולם צומח ובמשך תקופה ממושכת מאוד לא היתה צמיחה? האם כדי לצמוח צריך להרוס את הקיים? "תיאוריית ההרס" נשמעת כמו משהו רע, אבל היא כנראה מה שקורה עכשיו - הורסים את העולם הישן בשביל עולם חדש - כנראה שה-AI, מיתר חלקים רבים מהעל שהכרנו לשם צמיחה. הרס ועליו צמיחה. 

צמיחה היא הדבר הכי חם בוול סטריט. אתה לא צריך להרוויח, אבל אתה צריך לצמוח כדי להיות מעניין. מעניין זה "שווה". כדי שישקיעו בך, כדי להתעשר, כדי להגיע למיליארדים, צריך חלום, חדשנות וצמיחה. פרס נובל מתחבר לנובל מבחינה זו - הוא שם את הצמיחה בכותרת. 

יואל הוא משלנו. נולד אומנם בהולנד, אבל הוריו ניצולי שואה, עלה לישראל בצעירותו, למד כאן, עדיין מלמד כאן קורס באוניברסיטת תל אביב (בקיץ). מחובר לישראל. חי בארה"ב הגדולה.  

מוקיר, אחד מחוקרי הכלכלה הבולטים של זמננו, הפך השבוע לישראלי נוסף שמצטרף לרשימת זוכי פרס נובל. מוקיר,, זכה בפרס נובל לכלכלה על תרומתו להבנת תהליכי הצמיחה הכלכלית לאורך ההיסטוריה - ובעיקר על הסברו מדוע הכלכלות בעולם צמחו רק החל מהמאה ה-19, אחרי תקופות ארוכות של קיפאון.