המשבר של אירופה: יוון היא רק חלק קטן בבעיה מבנית חריפה
רבות דובר על העברת הסיכון מהסקטור הפיננסי לעבר הממשלות, ומה לעשות - חוב זה חוב ומגיע גם מועד התשלום. יוון היא רק חלק קטן מהסיפור מכיוון משמדובר בבעיה מבנית חריפה.
כאשר מנהלים מדיניות בלתי אחראית זה בסדר כל עוד העולם נמצא בגאות. אך כמו שוורן באפט נוהג לומר, "כשמגיע השפל רואים מי שחה ערום". הסיפור של יוון נראה רע בכל אספקט בין אם גירעון דו ספרתי בתקציב ובמאזן תשלומים, ובין אם בנקודת פתיחה רעה במיוחד עם יחס חוב תוצר מאיים של למעלה מ-100%.
למרות חלקה המינורי בכלכלה האירופאית ובוודאי בעולמית, יוון מציבה את גוש האירו בפני מבחן אמיתי הנוגע לאופן הניהול העתידי של המדיניות הפיסקאלית בגוש המאוחד מוניטארית אך לא פיסקאלית. צומת דרכים זו חשובה במיוחד ראשית, לנוכח העובדה שחבילת הסיוע שניתנה עד כה לא תספיק ליוון אלא אם הכלכלה העולמית תשגשג, תרחיש אופטימי במיוחד שסבירותו נמוכה למדיי. שנית, המדיניות הממשלתית בעולם היא מדיניות של קניית זמן. כלומר: נשפוך כספים ונקווה שהצמיחה תגיע. את החלק הראשון קל לבצע, הבעיה היא כמה זמן יהיה השוק מוכן לסבול את הגירעונות הממשלתיים הגבוהים.
הסיוע והערבויות שהעניקו הממשלות לסקטור הפיננסי העלו באופן ניכר את חשיבותה של המדינות הפיסקאלית בקביעת תוואי הצמיחה העתידי. בכל הנוגע לגוש האירו מדובר בראש ובראשונה בבעיה מבנית של מנהיגות ולקיחת אחריות. העדר מנהיגות אירופאית בשלב זה מחליש את האירו תוצאה רצויה למדינות הגוש היצואניות (גרמניה מרוויחה עיקרית) אך מסחרר את השווקים הפיננסיים ומעלה את פרמיות הסיכון כך שנטו התוצאה אינה חיובית.
מנהיגות משמעותה קבלת החלטות קשות אך גם עבודת הכנה לזמנים קשים והבעיה היוונית לא נולדה אתמול. למרות המשבר העולמי החריף, הסחבת בטיפול במשבר היווני ותמהיל תוכנית הסיוע מראה חוסר מנהיגות ומוכנות למשבר שמעמיד בסימן שאלה גדול את מעמד האיחוד. חשוב להבין כי האירו אמנם עדיין רחוק ממשקלו של הדולר ברזרבות העולמיות אך הוא הפך בהדרגה למטבע רזרבה. סביר כי לנוכח האירועים מעמדו יתערער כך שתמיכה מבנית זו צפויה להמשיך ולהחלישו מעבר לעובדה שהריבית תישאר נמוכה לפרק זמן ממושך.
המדינות האמורות להוביל את האיחוד- גרמניה וצרפת- חייבות לקבל החלטה במהירות בנושאים הבוערים הבאים: מידת הערבות ההדדית וקביעת מנגנון יציאה למדינות המתנהלות באופן לא אחראי. סחיבת רגליים ופתרון טלאים רק יחריפו את המצב. כאשר תגענה בעיות ממדינות משמעותיות יותר מיוון הדבר עלול להוביל לפירוק הגוש בתנאים הרבה פחות נוחים ובמצב זה הכאוס סביב ליהמן יתגמד לעומתו.
הרעה במצב הפיסקאלי אינה נחלתה של אירופה בלבד
המדיניות האגרסיבית שנקטה לבסוף ארה"ב (למי ששכח לקח הרבה זמן וכסף עד שמשבר האמון תוקן) הוביל לעלייה של למעלה מ-20% ביחס חוב-תוצר בין השנים 2007 ל-2009 וב-2010 צפויה כמובן עליית מדרגה נוספת.
הצמיחה בארה"ב ברבעון הראשון הייתה סבירה אך היא נשענת עדיין על תרומת המלאים (כמחצית מהצמיחה) כך שהביקושים המקומיים מוסיפים לנוע בקצבים של כ-2%-2.5%. מעבר למספרים עצמם חשובה יותר בחינת תמהיל הצמיחה בארה"ב וכמובן שיעור החיסכון של הפרטים. קשה "לצבוע" את תרומת המדיניות הממשלתית המרחיבה, הן הפיסקאלית והן המוניטארית לצמיחת המשק האמריקאי. בחינת תמהיל רכיבי התוצר מראה כי משקל הצריכה הפרטית בתוצר, שאמור להערכתנו לרדת מדרגה, לא רק שלא ירד אלא אף עלה במהלך המשבר מ-70% ל-71%. לשם השוואה, טרום התפתחות מהלך העלייה האדיר במינוף של משקי הבית מאמצע שנות ה-80, נע מרכיב הצריכה הפרטית בסביבה של כ-64% תוצר.
פועל יוצא של עלייה זו היא הירידה המחודשת בחיסכון של משקי הבית. כפי שתיארנו אמנם קשה לכמת את תרומת המדיניות הפיסקאלית אך היא בעלת תפקיד מכריע בעלייה בצריכה הפרטית. שיעור החיסכון שב וירד ברבעונים האחרונים לאזור של 3% מההכנסה הפנויה לאחר שעמד על כ-5.4% ברבעון השני של שנת 2009. שיעור זה אמנם גבוה מנקודת השפל שנרשמה בתחילת 2008 (1.2%) אך פרספקטיבה ארוכת טווח מעלה כי בתקופות נורמאליות שיעור זה נע סביב 8%-10% כך שכיום הוא עדיין נמוך משמעותית מרמת שיווי משקל.
לפיכך, הדרך לאיזון של המשק האמריקאי תעבור דרך שיעורי חיסכון גבוהים משמעותית ונקווה כי לא יהיה זה בתהליך של reverse to mean שיוביל בשלב הראשון לשיעורי חיסכון גבוהים יותר שמשמעותם מיתון כבד. לאופן העלייה בחיסכון קיימת חשיבות קריטית לגבי התשואות בשוק האג"ח. אם הצרכן האמריקאי יחסוך בשיעור מתון בלבד נראה כי הדרך ל"תמרץ" אותו לחסוך תעבור דרך עלייה בתשואות. זאת כמובן במצב שבו קיים "חוסר רצון" לחיסכון ממשלתי כלומר המשך מדיניות פיסקאלית גירעונית. לעומת זאת, במידה והצריכה הפרטית תתמתן לטובת עלייה בשיעורי החיסכון, הלחץ על התשואות לטווח ארוך יתמתן באופן ניכר.
לצערנו, המחקר אותו ערך קנת רוגוף מעלה כי לאחר משבר אשראי חריף בסדר גודל לזה של השנה האחרונה עולה הסבירות למשבר בחוב הממשלתי כך שהסבירות לתרחיש הראשון אותו תיארנו, דהיינו של עלייה בתשואות, גבוהה יותר.
ואולי אם נרצה להסתכל על חצי הכוס המלאה של המשבר היווני, הוא סיפק דוגמה מוחשית לאופן שבו שוקי ההון מענישים מדיניות לא אחראית ויעודד יציאה הדרגתית מהמדיניות המחריבה גם אם על חשבון צמיחה מתונה יותר.
* רפי גוזלן הוא אסרטג מאקרו בלידר שוקי הון
מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.
מדד המחירים לצרכן CPIמדד המחירים בספטמבר - מה הצפי והאם הריבית תרד?
הטיסות, השכר, הסיכויים להפחתת ריבית אצלנו, והסיכויים להפחתת ריבית השבוע בארה"ב
מחר יתפרסם מדד המחירים לצרכן לחודש ספטמבר ואחרי עלייה של 0.7% באוגוסט הוא צפוי להיות...שלילי.
הכלכלנים מעריכים כי המדד יירד ב-0.1% עד 0.3% בעיקר בשל ירידות עונתיות בסעיפי צריכה, תחבורה וטיסות. מדד כזה מבטא מדד של 2.8%-3% ב-12 החודשים האחרונים, אבל מה שחשוב יותר הם ה-12 חודשים הבאים וכאן הכלכלנים מצפים ל-2.1%-2.2%. עם צפי כזה, אין לכאורה מקום לריבית של 4.5%. הריבית על פני זמן עולה על המדד בסדר גודל של 1% פחות או יותר.
ומכאן שיש ציפייה גדולה להפחתת ריבית. הציפייה הזו היתה גם בעבר, אבל בנק ישראל כל פעם מחדש מצא "תירוץ" להשארת הריבית. בפעם האחרונה הוא הדגיש כי התגובה של העולם למלחמה בעזה והחשש שזה יתבטא בעסקים ובכלכלה הם נקודת סיכון למשק. מה שנכון - נכון, אבל אחרי סיום המלחמה והחזרת החטופים החיים וחלק מהחטופים החללים, נראה שבפגישה הבאה, הנגיד כבר לא יוכל להשאיר את הריבית על 4.5%.
ההחלטה הבאה תהיה ב-24 בנובמבר, יש עוד זמן, וגם יש עוד מדד (מדד אוקטובר) כשהמדדים האלו חשובים מאחר שהסיבה העיקרית לריבית גבוהה היא המלחמה באינפלציה. ככל שהריבית גבוה יותר כך הביקושים אמורים להיות נמוכים יותר וכך האינפלציה שמונעת על ידי ביקושים אמורה להתרסן.
אלא שתהיה שאלה גדולה על הביקושים בסיום המלחמה. הציבור עשוי על רקע השיפור בסנטימנט להגביר ביקושים מה שעלול להעלות את האינפלציה. בבנק ישראל לא ירצו להוריד ריבית בזמן שיש עלייה בביקושים - זה להוסיף שמן למדורה, אלא שהפעם באמת לא נראה שלבנק יש ברירה כי אפילו שוקי האג"ח מלמדים על הורדת ריבית. מחירי האג"ח מבטאים ירידה לאזור 3.5% תוך שנה. כלומר, ירידה של 1% שלם בשנה.
- הישג לפאוול או תעודת עניות לפד?
- הריבית לא תשתנה היום, אבל מה כן עשוי להשתנות?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מה שעוד יכול לקלקל את המגמה של שליטה באינפלציה אלו מחירי הדירות. אלו יורדים כבר חודשים ארוכים כשמתחילת השנה, על פי בדיקת ביזפורטל הירידות מגיעות באזורים השונים ל-5% עד 10%. אבל, ההערכה שחלק מאלו שישבו על הגדר עשו זאת בשל המלחמה ועכשיו הם יחזרו לשוק. חזרה של קונים לשוק, היא "פרץ של ביקושים", וזה יוצר עליות מחירים. מספיק שיהיה עודף ביקוש נקודתי כדי להעלות את המחירים וזה אחרי שהיינו במסלול של ירידות. יש עוד חשש גדול בשל אוזלת ידם של שר האוצר ושר השיכון והבינוי - ראו כאן: ההזדמנות לירידת מחירי הדירות ולמה היא עלולה להתפספס?.
