העברת נכסים מעוסק לחברה בבעלותו
האם מנהל מע"מ רשאי לסרב לקבל העברת נכסים מעוסק לחברה שבשליטתו (העוסק הוא בעל השליטה בחברה ב-100%) על פי סעיף 20 לחוק מע"מ, ולבקש לבצע את ההעברה על פי סעיף 30(א)(14) לחוק מע"מ, כאשר בפועל לא בוצעה העברת נכסים תמורת מניות?
שאלה:
--------------
האם מנהל מע"מ רשאי לסרב לקבל העברת נכסים מעוסק לחברה שבשליטתו (העוסק הוא בעל השליטה בחברה ב-100%) על פי סעיף 20 לחוק מע"מ, ולבקש לבצע את ההעברה על פי סעיף 30(א)(14) לחוק מע"מ, כאשר בפועל לא בוצעה העברת נכסים תמורת מניות?
תשובה:
-------------
על פי הוראותיו של סעיף 20 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"], מי שאינו חייב במס רשאי לקבל על עצמו את חובת התשלום במס, וזאת בהסכמת המנהל בתנאים שקבע (כך, לדוגמה, מקום שבו ניתנה הסכמת מנהל מע"מ, רשאי רוכש נכס לקבל עליו את החבות במס במקום מוכר הנכס).
לפיכך, יישום הוראותיו של סעיף 20 לחוק מע"מ נתון לשיקול דעתו של מנהל מע"מ, או לשיקול דעתו של מי שהוסמך על ידו.
בעניין זה נציין כי מנהל מע"מ פרסם בחוזר מע"מ 16/95 רשימה של מקרים, שבהם תתקבל הסכמתו של המנהל ליישום הוראותיו של סעיף 20 לחוק מע"מ. בין היתר נכלל בחוזר מקרה של:
"עצמאי הנרשם כחברה ובלבד שלא חל סעיף 30(א)(14) לחוק" (ראה סעיף 715.3 לחוזר);
וכן:
"מכירת מפעל בשלמותו לחברה אחרת - כשרוב בעלי המניות בחברה החייבת הם אותם בעלי המניות בחברה המבקשת לקבל על עצמה את החבות, ולא חל עליה סעיף 30(א)(14) לחוק" (ראה סעיף 715.3 לחוזר).
[ההדגשות אינן במקור - ש' ו']
לפיכך נאמר כי מקרים שבהם בעל שליטה, שהוא יחיד, מעביר נכסים לחברה בשליטתו, או בעל שליטה, שהוא תאגיד, מעביר נכס לחברה המוחזקת על ידו, הם המקרים שבהם מנהל מע"מ יישם את סעיף 20 לחוק מע"מ, אלא שיש לבחון את תחולת הוראותיו של סעיף 30(א)(14) לחוק מע"מ.
סעיף 30(א)(14) לחוק מע"מ קובע כי על מכירת נכסים מעסק של עוסק לחברה, תמורת מניות בלבד באותה החברה, יחול מע"מ בשיעור אפס. הוראותיו של סעיף 30(א)(14) לחוק מע"מ כוללות תנאי יסודי, והוא העברת מניות תמורת הנכסים. באשר על כן, מקום שבו לא מועברות מניות תמורת הנכסים, לא ניתן ליישם את הוראות סעיף 30(א)(14) לחוק מע"מ.
לפיכך, מקום שבו לא חלות הוראותיו של סעיף 30(א)(14) לחוק מע"מ, אין המנהל יכול לכפות את תחולתו.
כמו כן, נכון היה לבחון את תחולתו של חוזר מע"מ במקרה זה, שכן כפי שעולה מן השאלה, מקרה זה נכלל ברשימת המקרים המצויה בחוזר, שבגינה יחולו הוראות סעיף 20 לחוק מע"מ.
המשיב - לשעבר, מפקח ארצי במחלקה המקצועית מע''מ בהנהלת רשות המסים; כיום מתמחה במע"מ, לרבות הליכי שומה, השגה וערעור, במשרד מאיר מזרחי ושות', עורכי דין.
התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.
המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.