פסילת ספרים עקב ניכוי תשומות שהוצאו שלא כדין

מאת: רו"ח שלמה הררי

תקציר פס"ד ע"ש 1142/05, ע"ש 807/06 חב' אמנון ברוך בע"מ נ' מע"מ העוסק בהחלטת שלטונות מע"מ ומס קניה לפסול את פנקסי החשבונות של חברת אמנון ברוך בע"מ ולהטיל עליה קנס בהתאם לסעיף 95 לחוק מס ערך מוסף.
יוסי בן דוד |

העובדות

---------

פסק הדין ע"ש 1142/05 הוא על החלטת שלטונות מע"מ ומס קניה חיפה [להלן - "המשיב"] לפסול את פנקסי החשבונות [להלן - "הפנקסים"] של חברת אמנון ברוך בע"מ [להלן -" המערערת"] לשנת 2004, ולהטיל עליה קנס בהתאם לסעיף 95 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 [להלן - "חוק מע"מ"].

הדיון אוחד עם פסק הדין ע"ש 807/06, שגם חלקו על החלטת המשיב על פי סעיף 82 לחוק מע"מ. המשיב הוציא למערערת שומת תשומות לשנים 2003-2005 (ולא בעבור כל החודשים).

המערערת היא חברה פרטית, העוסקת בעבודות בנייה ובשיפוצים בהיקפים גדולים. לשם ביצוע העבודות נהגה המערערת להסתייע בחברות כוח אדם ובקבלני משנה. המשיב לא התיר ניכוי מס תשומות בסך 170 אש"ח, בגין חשבוניות שהוצאו שלא כדין.

המשיב פסל את פנקסי המערערת, בגין ניכוי מס תשומות שכלול בחשבוניות מס שהוצאו שלא כדין. מדובר בחשבוניות שהוציאו עוסקים, שתיקם במשרדי מע"מ סגור, או שכלל אינם רשומים במשרדי מע"מ כעוסקים, ולעתים אף בלי שעמדה מאחורי החשבונית עסקה כלשהי.

כמו כן, המשיב הפעיל את סמכותו והטיל על המערערת קנס בשיעור 1% מסך עסקאותיה בתקופה האמורה, בסך כ-81 אש"ח, והכול מכוח סעיף 95 לחוק מע"מ.

טענות הצדדים

המערערת טוענת שהיא הייתה אמורה לנהל את פנקסיה על פי תוספת י"א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973 [להלן - "ההוראות"], ולא לפי תוספת ד' להוראות, וכך אכן עשתה. לכן, לטענתה, לא היה מקום לפסול את פנקסיה.

לעניין הקנס, המערערת טוענת שהיה מקום להפעיל שיקול דעת בהטלתו. כך על פי פסק הדין ע"ש (ים) 8064/00, הר זהב שירותי מזון בע"מ, שבו נקבע כי שיעור הקנס צריך להיות יחסי להעלמת ההכנסה.

לפיכך, המערערת טענה שהיא לא העלימה הכנסה כלל, ולכן אין מקום להטיל עליה קנס מכוח סעיף 95 לחוק מע"מ.

דיון

המערערת טענה שהספקים שעימם עבדה המציאו לה פטור מניכוי מס במקור, וכן אישור על ניהול ספרים, וכי רק לאחר שהספקים המציאו לה את האישורים האמורים - היא שילמה להם.

המערערת טענה שעשתה את אשר הייתה אמורה לעשות, והפנתה את המשיב לפסק הדין בעניין ע"ש (נצרת) 112/03, ודה מג'די נ' מנהל מע"מ.

המשיב הפנה להילכת סלע בעניין ע"א 3758/96 ולהילכת מ.א.ל.ר.ז, שבהם נקבע כי בדרך כלל באשר לחשבונית פיקטיבית - בודקים לפי המבחן האובייקטיבי. אם לפי המבחן האובייקטיבי מדובר בחשבונית פיקטיבית, עדיין ניתן לעמוד במבחן הסובייקטיבי. קרי, אם העוסק הוכיח שעשה כל שביכולתו כדי לוודא שאין מדובר בחשבונית פיקטיבית, יותר לו לקזז מס תשומות.

במקרה דנן מי שאינו "עוסק" הוציא חשבונית מס, ולכן מדובר בחשבונית פיקטיבית. היה והנישום יוכיח שעשה ככל יכולתו לוודא שאין מדובר בחשבונית פיקטיבית, ייתכן שיוּתר לקזז מס תשומות. הכול על פי פסק הדין בעניין ע"ש (ח"י) 871/04, חנן סבו בע"מ נ' מנהל מע"מ חיפה.

בפסק הדין בעניין בע"א 8673/06, אורו ישראל (2000) אחזקות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף גוש דן, נקבע כי על אף שהמערערת סברה שמדובר ביצוא, ובסופו של יום הייתה מכירה פנימית בארץ, היא חויבה במלוא המע"מ בגין העסקה. דהיינו, אחריות גדולה רובצת על המערערת.

כמו כן, גם בפסק הדין בעניין ע"ש (ים) 5042/05 טל יואב הורחבה חובת האחריות של העוסק, ונקבע שעליו לוודא שמלבד ניכוי מס במקור וביצוע הוראות ניהול הפנקסים, הוא אכן רשום כעוסק ברשויות המע"מ.

בית המשפט קיבל את טענות המשיב בדומה לעניין יואב טל, וקבע שמכיוון שלא נוהל לספקים תיק ברשות מע"מ במועד ביצוע העבודה, הרי מדובר כאן בחשבוניות פיקטיביות, ואין מקום להתיר בניכוי את מס התשומות.

באשר לניכוי התשומות, המערערת טענה כי מדובר בלינות של עובדים בסמוך לאתרי העבודה ולצורך ביצועה של העבודה. משהוכח שלא כן הוא, נקבע כי אין מקום להתיר בניכוי את מס התשומות.

לעניין פסילת הפנקסים, יש מקום לעשות כן על פי סעיף 77ב לחוק מע"מ, שקובע כי עוסק שניכה תשומות שלא כדין, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים.

לעניין הקנס נקבע כי יש מקום להתחשב במערערת ולהעמידו על מחצית. זאת, בהתאם לסעיף 100 לחוק מע"מ, ובשל מאמציה של המערערת, שבדקה אם מדובר בחשבוניות פיקטיביות, אם לאו; וכן על פי פסק הדין ע"א 1497/01, עזרא הובר נ' הממונה האזורי מע"מ - חיפה.

הערעור נדחה ברובו.

בבית המשפט המחוזי בחיפה

לפני: ס' הנשיאה שולמית וסרקרוג

ניתן ב-17.8.2008

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.