הנגיד סטנלי פישר העלה את הריבית ב-0.25% ל-4.25%
האינפלציה הכריעה: נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר, החליט להעלות את הריבית לחודש ספטמבר ב-0.25% והעמידה על 4.25%. בכך, השלים הנגיד רצף של 4 העלאות ריבית רצופות של 1% בסך הכל.
"האינפלציה בהסתכלות 12 החודשים האחרונים נמצאת מעל יעד המחירים", נכתב בהודעת בנק ישראל. "הציפיות לאינפלציה ב-12 החודשים הבאים אמנם נמצאות בתוך היעד, אך בחלקו העליון. העלאת הריבית נדרשת כדי להחזיר את האינפלציה לתחום היעד".
מדד המחירים לצרכן לחודש יולי, שפורסם לפני 10 ימים, עלה ב-1.1% והיכה את התחזיות המוקדמות לעלייה של 0.7% בלבד. בכך, הגיע האינפלציה בישראל לרמה של 5% - הרבה מעבר ליעד העליון של בנק ישראל העומד על 3%. בנק ישראל העלה את הריבית בכל חודש ממאי האחרון, מרמה של 3.25%, ובכל פעם ב-0.25%, כחלק ממאבקו באיננפלציה.
אולם מנגד, ההאטה הכלכלית הגלובלית כבר הגיעה לישראל: מנתוני צמיחת התמ"ג ברבעון השני עולה כי הצריכה הפרטית ירדה והגידול בייצוא רשם האטה; בנוסף, המדד המשולב של בנק ישראל לחודש יולי ירד ב-0.3%. ההאטה הכלכלית, בשילוב עם הנפילה במחירי הסחורות בחודש האחרונות (ובראשן מחיר הנפט שירד בכ-20%), גורמים לבנק ישראל להאמין כי האינפלציה תתמתן בחודשים הבאים, מה שיאפשר לקחת פסק זמן במדיניות ההידוק המוניטרי.
האינפלציה הגבוהה מחד לעומת ההאטה בצמיחה מאידך גרמו לבנק ישראל להתלבט רבות בהחלטת הריבית הנוכחית; אך גם החלטת הריבית הקודמת הייתה קשה, כאשר 3 חברי הפורום הבכיר של בנק ישראל המליצו שלא להעלות את הריבית ושניים המליצו להעלותה. בסופו של דבר, פישר בחר ללכת עם דעת המיעוט והעלה את הריבית. נראה כי מדד יולי הגבוה רק חיזק את עמדתו הניצית באשר לטיפול באיום האינפלציוני.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת המפנה: הגירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025 – אירוע מקרו-כלכלי חריג
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שמסמן נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון–ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו – שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
לא סחר החוץ – אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק – תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר – לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר – אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות – אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
