ארה"ב כבר אינה כ"כ חשובה לכלכלה הגלובלית, באמת? אז אחרי סבוב נוסף של ויכוחים לגבי מעמדה של ארה"ב בכלכלה הגלובלית חזרנו לנקודת ההתחלה שאפילו ראש ממשלת ישראל לשעבר, לוי אשכול, היה מודע לה, "אל תזהירו מבצורת בנגב. תזהירו מבצורת בארה"ב". כנראה שרוב מנהלי הכספים בעולם עדיין מפקפקים אם אכן יש מיתון רציני בארה"ב או רק "מיתונצ'יק. אם היו משוכנעים שזה משבר אמיתי מדדי המניות היו מתחת לרמתן באוקטובר 2002 וחבית נפט הייתה נמכרת ב 50 דולר. אנחנו עדיין בדעה שלמרות כל הדיבורים וכל הנתונים ולמרות GE וגרינשפאן, ארה"ב, בקונסטלציה הנוכחית, לא תשקע במיתון כבד. נכון, יש משבר קשה בתחום הפיננסי שיפגע בצריכה אבל מי שמתבונן בתקציבי 2007, 2008 ו – 2009 של ממשלת ארה"ב מגלה שהממשל יוצר את כל התנאים הדרושים להמשך הצמיחה, מהמדיניות האגרסיבית של החזרי מס ועד להזרמות מאסיביות לתעשיות שונות. אנחנו גם סומכים על האמריקאי הממוצע ,שלמזלו של העולם, שאוהב לשנוא אותו, ימשיך לשאת הכול, בטחון וכלכלה, על גבו וימשיך לקנות את כל מה שהלועגים לו ולתרבותו מייצרים. כיוון שהכול יודעים את האמת מחזור החובות יימשך וארה"ב תחזור לצמוח. על מנת שלא תחשבו שאנחנו עד כדי כך עיוורים בואו ונבחן פאן אחד של הבעיה - מימון חובותיה של ארה"ב. אחת התופעות המעניינות שהתגלתה לאחרונה לאנשים שעוקבים אחרי פעילות הבנק המרכזי האמריקאי, אנחנו ביניהם, היא שמאז יולי 2007, תחילתה הרשמית של מהומת הסאב-פריים, ירדו אחזקות הבנק המרכזי האמריקאי באגרות חוב של ממשלת ארה"ב פלאים. 53 אחוזים מתיק ההשקעות-אחזקות של הבנק המרכזי האמריקאי, שבתחילת אפריל 2008 עמד על 919.7 מיליארד דולרים, היו באגרות חוב ממשלתיות, Treasuries וזאת לעומת 87% באמצע יולי 2007. אז עמד הערך על 910.1 מיליארד דולרים. כלומר, בחישוב פשוט, הבנק המרכזי של ארה"ב "מכר", בין יולי 2007 לאפריל 2008 אגרות חוב של ממשלת ארה"ב בסכום של 304.4 מיליארד דולרים. איך בכל זאת עלה ערך תיק הנכסים של הבנק מ 910.1 מיליארד ל – 919.7 מיליארד באותה תקופה? הבנק "החליף" אגחי"ם בהלוואות למערכת הפיננסית בארה"ב. 74 מיליארד לדוגמא נתן הבנק לבנקים הגדולים כנגד אגחי"ם שלהם שהפקידו אצלו (Repurchase loans) וכ 92 מיליארד הלווה הבנק, בהלוואות בריבית משופרת, לדילרים הפיננסיים הגדולים (ברוב המקרים אותם מוסדות שנקראים Money-center banks). לנוכח המציאות התקשורתית עולה השאלה, "מי בעצם קנה את אגרות החוב הממשלתיות שלך ארה"ב?", מי שילם 304.4 מיליארד דולרים עבור אגחי"ם שהדעה הרווחת היא שערכם וביטחונם רק ימשיכו לרדת עם המיתון הקרב בארה"ב? יותר מכך, מי בכלל קונה אגחי"ם של ממשלת ארה"ב כשכולם מזהירים שהכספים ממדינות העודפים האדירים שבמפרץ ובדרום מזרח אסיה עוברים לאירו כי הביטחון ב Treasuries האמריקאים יורד? בנובמבר 2005 דיבר סגן נגיד הבנק המרכזי של קוריאה, ד"ר Rhee Yeung-kyun, על האפשרות "לגוון" את הרזרבות שהחזיק הבנק, שאז עמדו על 207 מיליארד דולרים, בעוד מטבעות. זה קרה לאחר שמאז 2002 שולשה כמות האחזקות הדולריות בקוריאה. באותה שנה הסתכמו עודפי הרזרבות בארבע מדינות דרום מזרח אסיאתיות בסכום של 2.05 טריליון דולרים. יפן החזיקה ב – 823 מיליארד, סין ב – 769, טאיוואן ב 252 וקוריאה, כאמור, 207. חלק משמעותי מהרזרבות הענקיות הללו (כ 1.3 טריליון) הושקעו אז בחובותיה של ארה"ב, ב – Treasuries. דבריו של יונג-קיון החלו את מסע האזהרות התיקשורתי הגדול שאו-טו-טו ארה"ב לא תוכל להמשיך ולגלגל חובותיה. ההנחה ההגיונית צריכה להיות שכשלוש שנים מאוחר יותר, כאשר הכלכלה האמריקאית במצב קשה בהרבה לעומת סוף 2005, כאשר הדולר הרבה מתחת לרמתו אז והעתיד היום לוטה בערפל כבד בהרבה, מדינות העודפים תממשנה את דברי סגן הנגיד הקוריאני ואחזקותיהן בחובות ממשלת ארה"ב יקטנו משמעותית. הביטו בבקשה בטבלה הבאה: סך חובותיה של ארה"ב, לסוף 2007, הגיעו ל 8.951 טריליון דולרים (מקסימום החובות שארה"ב יכולה להתחייב להם, על פי החוק האמריקאי, נכון להיום, הוא 9.815 טריליון דולרים אבל התקרה תשונה בקרוב כיוון שבתקציב 2009 החוב הכולל מוערך ב - 9.654 טריליון) כשמתוך הסכום הבלתי נתפס הזה 4.255.5 טריליון, 47.5%, נמצא בידי הציבור, 0.8 טריליון בידי הבנק המרכזי והיתרה, כ – 4.25 טריליון, בידי סוכנויות שונות של ממשלת ארה"ב (בטוח לאומי ואחרות). הגיוס החודשי שאנחנו רואים בטבלה הוא החלק מסך הגיוס החודשי שקונים משקיעים "זרים" ושברובו הולך להחזר פדיונות. היינו מצפים שכתוצאה מהפחד ההולך וגדל מחולשתה הכלכלית של ארה"ב רכישת החובות ע"י זרים (וגם ע"י לא זרים) תצטמצם. אבל ראו פלא, מאז נאומו המפורסם של אותו Rhee Yeung-kyun העלו הזרים את רכישותיהם ב - 18.1% או ב – 368.5 מיליארד דולרים. איך אומרים האמריקאים, " You can talk the talk but you have to walk the walk". באתר www.treas.gov/tic/mfhhis01.txt תוכלו לראות את קוני האגחי"ם הגדולים ותגלו שלמעלה מ-97% מהמדינות הגדילו משמעותית את רכישותיהם במהלך 3 השנים האחרונות, אפילו אירן ורוסיה הגדילו משמעותית, במיוחד בשנה האחרונה. מה המסקנה שאפשר להסיק מהעובדה שמדינות רוכשות אגחי"ם לשנתיים, חמש, עשר או 30 שנה כאשר הכל מבטיחים שהאג"ח הנרכש "מבטיח" הפסד ערך שנתי בטוח כתוצאה מאיבוד ערך המטבע ותשואות אנמיות עקב ההמשך הצפוי של התדרדרות הכלכלה האמריקאית? התשובה היא כפי שכתבנו בתחילה: קברניטי הכלכלה הגלובליים ומנהלי הכספים הגדולים מאמינים שההאטה בארה"ב זמנית ושאין עדיין אלטרנטיבה אמיתית למטבע האמריקאי ומי שאומר לכם שחלקם עושים טובה לארה"ב או שחלקם מפחדים מארה"ב אומר לכם שטויות. אפילו בנק ישראל, שמגדיל כעת, מסיבות כלכליות בלבד כמובן, את יתרות הדולרים שלו ב 25 מיליון דולר ליום, יודע שההשקעה שהוא עושה היום תתן תשואה נאה בעתיד, לבטח תשואה עדיפה לאלטרנטיבה. פישר, בר-און וכל שרי הכלכלה והנגידים במדינות עודפי הרזרבות יודעים היטב את הנזק שמיתון נוסח 1974 – 1976 בארה"ב יביא לכלכלות שלהם ולרזרבות שנדמה להן שהן "מוצקות". מה כל זה אומר? שהירידות והזעזועים במדדי המניות הגלובליים תימשכנה אבל התמוטטות לא תהיה. זה אומר שהשוק עדיין אינו מתאים למשקיע הסולידי אבל מאוד מתאים לנועז (לספקולנט) וזה אומר שכדאי לשבת בשקט, לא להתלונן שהתיק יורד ועם מה שיותר מזומן.