גרף

ב-IBI צופים אפסייד לבנקים - למרות מסקנות הביניים של שטרום

בעוד שר האוצר חותר לתחרות ובנד ישראל מעוניין לשמור על יציבות, בבית ההשקעות מגלים סקפטיות לגבי התחרות
גיא בן סימון |
נושאים בכתבה בנקים

הוועדה להגברת התחרות בשוק האשראי עדיין לא אומצה על ידי שר האוצר משה כחלון אשר מנהל מאבק מתוקשר לעידוד התחרות במערכת הבנקאית. מנגד, הכוונה של כחלון לחתור לתחרות בשוק האשראי לא מעודדת בלשון המעטה את הבנקים שצפויים להיפרד מחברות האשראי, ועוד יותר גרוע מכך - להימנע מהאפשרות להנפיק כרטיסי אשראי ל-4 שנים.

בסקירה של בית ההשקעות IBI שהגיעה לידי Bizportal, מנסים להעריך את הפגיעה הצפויה של הרפורמה במערכת הבנקאית במידה ותיושם. "חברות כרטיסי האשראי קשורות בחוטים בלתי נראים לבנקים, ולכן הפרדה הרמטית בלתי יישימה. אנו צופים כי יישום מסקנות הוועדה עתידות לפגוע בהכנסות הבנקים ברמה של כמה מאות מיליונים בשנה", כותב עדי סקופ, אנליסט הבנקים של בית ההשקעות. 

"התחילו לכחלן את הבנקים"

"התחרותיות ללא ספק תתגבר אבל זה ייקח הרבה זמן. ראינו את בנק ישראל יוצא בתוכניות להתייעלות בבנקים על מנת להקהות את המכה הצפויה, אבל כחלון מאד מיליטנטי בקו התחרותי שהוא נוקט עד כדי כך שהודיע כי אם ההמלצות לא ילכו רחוק מספיק מבחינת התחרות - הוא לא יאמץ את כולן. יש לזכור כי בצד השני בנק ישראל מעדיף שלא לאמץ סעיפים שיערערו את היציבות של הבנקים - ובאמצע נמצאת ועדת שטרום שרוצה למצע את הצדדים".

להערכתו של סקופ, הדרך הטובה ביותר לחולל תחרות היא להכניס שחקן חדש. "כמה בנקים נכנסו למערכת הבנקאות בעשור האחרון? אפס, ולא במקרה. הרגולציה המחמירה בישראל מקשה מאד על רכישה, ניהול ומכירה של תאגיד בנקאי. לכן, לא פלא שאין קופצים לממן בנק חדש בישראל, ובלי שחקנים חדשים משקי הבית ימשיכו לשלם מרווחים גבוהים. ראו מקרה גולן טלקום בשוק התקשורת שם המחירי לצרכן צנחו. ספק רב אם הוועדה בראשות שטרום תפתור את המלכוד הזה, ולכן ללא מהלך דרסטי לא צפוי להערכתנו שינוי מהותי בעולם הבנקאות בישראל".

בבית השקעות מסייגים כי מכירתן של חברות האשראי אינה מהווה בהכרח איום על מחירי מניות הבנקים. "לבנקים תהיה אפשרות להציף ערך וליהנות מזרם שוטף של עמלות הפצה. בנוסף, הטמעת מערכת לדירוג אשראי צרכני תוביל לגידול בהיקף האשראי ולצמצום מרווחי האשראי, ובמקביל, לגידול בצריכה הפרטית וברמת המינוף של משקי הבית. בשקלול כל הגורמים הללו, יחד עם היעדר אלטרנטיבות השקעה בסביבת ריבית אפסית, להערכתנו, מניות הבנקים נסחרות קרוב לשוויין ההוגן, ומשקפות באופן חלקי את ההרעה הרגולטורית הצפויה. הבנקים הקטנים נסחרים בדיסקאונט עמוק יותר ביחס לשוויים ההוגן".

"בכל מקרה מדובר בשינוי לרעה בסביבה העסקית, כאשר אימוץ המסקנות בחקיקה הראשית תיקח לפחות, במינימום, במחצית השנייה של 2016. אני חושב שהשוק מגלם חלק מההרעה הרגולטורית", סיכם סקופ.

בית ההשקעות מחזיק בהמלצת 'ניטרלי' על מניות הבנקים פועלים ולאומי. 

פועלים 0.57% : אחרי עלייה של 14% מתחילת השנה במניה - בית ההשקעות מחזיק במחיר יעד של 22 שקל למניה - אפסייד של 8% על מחיר השוק.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

לאומי 0.59% : אחרי עלייה של 1.75% בלבד מתחילת השנה במניה - בית ההשקעות מחזיק במחיר יעד של 16.2 שקל למניה - אפסייד של 18% על מחיר השוק.

מניית לאומי מתחילת השנה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.