מאת  עו"ד בן קרפל ועו"ד אדם קרפל 

בעידן הדיגיטלי בו אנו חיים, תופעת ההכפשות ברשת הפכה נפוצה יותר מאי פעם. הרשתות החברתיות והפלטפורמות הדיגיטליות יצרו מרחב פתוח להפצת דעות, אך באותה נשימה הן גם משמשות כלי בלתי מרוסן לפגיעה. 

העולם הדיגיטלי שינה את פני השיח הציבורי. פלטפורמות כמו אינסטגרם, טיקטוק, טוויטר (X) ופייסבוק, לצד פורומים מקצועיים ואתרי ביקורות - כולן הפכו לזירות שבהן כל אחד יכול להפיץ (כנקודת מוצא) כל פרסום; ללא שום בדיקה, ולעיתים גם מתוך כוונה ברורה להזיק. המרחב הווירטואלי, מטבעו, פשוט מאפשר הפצה מהירה של מידע, ביקורות ותגובות כמעט מכל סוג, ולמעשה כמעט ללא מגבלה. 

היכולת הזו, המציאות בשטח, מאתגרת את המתח הקבוע בין הזכות לחופש ביטוי לבין הזכות לשם טוב; וקוראת טיגר על נקודת האיזון בין הזכויות, שמצאה מקום בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. 

בקצרה: יש גבול – גם אם לעיתים קשה להבחין בו – בין התבטאות לגיטימית לבין פרסום לשון הרע שחוצה את גבול המותר, ומשנה פניו לכדי עוולה שניתן לתבוע בגינה פיצוי ללא הוכחת נזק בסכומים משמעותיים. בפועל, כשהתבטאות מכילה פוטנציאל פגיעה של ממש בשם הטוב (של אדם, תאגיד או עסק), הנטל להוכיח את הלגיטימיות שבהפצת הפרסום, עוברת אל כתפי המפרסם. ובדרך כלל, מדובר בנטל כבד. המפרסם יידרש להוכיח את העובדות שהתרחשו והצדיקו את הפצת הפרסום; ועל בסיסן, לשכנע כי ישנה טענת הגנה מכוח חוק איסור לשון הרע. 

• ייצג את הדיירים וגם היזם, חטף ביקורת - ותבע
• "אפס שירות, גועל נפש": עורך דין תבע בן של לקוח
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כאשר ביטוי חוצה את הגבול וברור שהוא עלול לגרום נזק – כשמפורסם תוכן משפיל כשחברה סובלת מפוטנציאל פגיעה כלכלית עקב השמצות מכוונות – ניתן וצריך לפעול. במצבים של פגיעה ממשית בשם הטוב, בפרנסה או ברווחה הנפשית, כדאי לשקול פנייה לעורך דין בעל  מומחיות בדיני לשון הרע , בן קרפל.

מהו הגבול בין ביקורת לגיטימית להכפשה?

בחקיקת חוק איסור לשון הרע, המחוקק ביקש לשרטט איזון עדין בין שתי זכויות רמות דרג (זכויות חוקתיות) ושוות מעמד – בין הזכות לחופש ביטוי, לבין הזכות לשם טוב. שתיהן זכויות שנחשבות חלק בלתי נפרד מכבוד האדם, ומעמדן הנורמטיבי זהה (או לכל הפחות דומה מאוד). 

לפי דיני המשפט החוקתי, הדרך לאזן בין זכויות שוות מעמד נורמטיבי, צריך להיעשות בצורה אופקית. כלומר, כאשר ברור שנקודת המוצא היא שווה; וברור שהאיזון צריך לאפשר לשתי הזכויות להתקיים באותו מרחב, מבלי שאחת תאבד ממשמעה. 

בהתאם, זה האיזון בחוק איסור לשון הרע: כנקודת מוצא, כל ביטוי שהפצתו (ולו לאדם אחד נוסף) עלולה לפגוע במי שהביטוי עוסק בו, יקרא "לשון הרע"; ויקנה למי שהביטוי עוסק בו זכות לפנות אל בית המשפט ולהגיש תביעה לפי חוק איסור לשון הרע . אולם, כדי לאפשר שיח חופשי – מבלי לעקר את הזכות לחופש ביטוי – המחוקק קבע בחוק איסור לשון הרע שלוש מערכות הגנה, שחולשות על ספקטרום עצום של מקרים; ואם נסיבות הפצת ההתבטאות מלמדות על כך שחלה הגנה מהגנות החוק, התביעה צריכה להידחות. וזאת, בנוסף על ההגנות הקבועות בפקודת הנזיקין (שניתן להחיל אותן גם על טענה לפרסום לשון הרע). 

בקצרה, אלו הן מערכות ההגנה: (א) הפרסומים המותרים (סעיף 13), אלו הם פרסומים שהפצתם מותרת, ואם מתקיימים יסודות סעיף 13, חל סייג מוחלט לאחריות (דוגמה מוכרת היא התבטאות במסגרת כתבי טענות או תוך כדי דיון בהליך משפטי); (ב) הגנת אמת הפרסום ("אמת דיברתי", סעיף 14), מגנה על פרסומים שתוכנם אמת (עובדתית, שניתן להוכיח בראיות קבילות), והפצתם משרתת עניינים ציבוריים; (ג) הגנות תום הלב (סעיף 15), אשר מגנות גם על פרסומים שתוכנם אינו אמת, אך קולעים לאחת מנסיבות סעיף 15 (החל מהגנה על עניין אישי כשר, דרך פרסום מחמת חובה מוסרית או חברתית, הבעת דעה על עניינים ציבוריים, ביקורת על התנהגות פומבית או יצירה ספרותית, הגשת תלונה לרשות מוסמכת, גינוי והכחשת לשון הרע שפורסמה קודם לכן, ועוד).  

כפי שניתן להבין, רק מי שמבין לעומק את דיני לשון הרע – ואת האנליטיקה המורכבת המקופלת בחוק – יכול להבין בפירוש היכן עובר הגבול בין פרסומים לגיטמיים ורצויים, לבין פרסומים אסורים).  

כיצד מזהים פרסום חורג?

בכנות, כאמור, היכולת לזהות בצורה רצינית ואחראית פרסום שחורג מגבולות המותר, שמורה לבקיאים והמנוסים בדיני לשון הרע. אך ישנם סימנים שניתן להיעזר בהם; ודי בכך שאחד מהם יתקיים, כדי להצדיק פנייה מסודרת לעורכי דין שזה תחום עיסוקם המרכזי, ויוכלו להאיר את עיניכם: 

(א)   תוכן הפרסום ונסיבות הפצתו מכילים פוטנציאל פגיעה אמיתי וקשה בשם הטוב;

(ב)   יש פער משמעותי בין המציאות שהתרחשה באמת לבין מה שאדם סביר יבין מתוכן הפרסומים;

(ג)    ישנו סכסוך בין המפרסם לבין נושא הפרסום, והפרסום הופץ לאחר איום שכך יהיה;

(ד)    הופצו מספר רב של פרסומים, בשורה של פלטפורמות;

(ה)   הפרסומים מכילים ייחוס עבירות פליליות;

(ו)      הפרסומים מציגים בצורה שלילית קטינים או חסרי ישע;

אלו הם רק סימנים, אינדיקטורים, למקרים שמצדיקים בחינה מעמיקה. אך כמובן – כל פרסום ונסיבותיו, טעונים בחינה מעמיקה ורצינית כדי לחוות דעה בצורה אחראית.  

אם נפגעתם מפרסום פוגעני – אל תתמודדו לבד עם התהיות ועם נזקי הפגיעה. עורך דין בן קרפל בעל ניסיון עשיר בייצוג נפגעי לשון הרע, ילווה אתכם בניתוח המקרה, יבחן לעומק את סיכויי התביעה ויסייע לכם לקבל החלטה חכמה ומבוססת .
פנו עוד היום לייעוץ – וקבלו את הכלים להגן על שמכם, על הזכויות שלכם ועל הכבוד שמגיע לכם.