חוויית קנייה: הסיפור של מיקלה פוס

בכנס למסחר האלקטרוני Go eCommerece שיערך בארץ ביום רביעי, ירצה בין היתר מיקלה פוס, האחראי למכירה הקמעונאית של ב.מ.וו. ראיינו אותו טלפונית

תמיד מעניין לראיין את אנשי ב.מ.וו. זו חברה שמשתדלת להיות חדשנית לא רק במכוניות אותן היא מייצרת, אלא גם בדרך שיווקן ומסתבר שגם בתהליך המכירה שלהם. את מיקלה פוס עוד לא פגשנו, אבל דיברנו איתו בטלפון.

 

השינוי הגדול, גם במכוניות

"כל מה שקשור במכוניות משתנה בימים אלו" מתחיל מיקלה את השיחה "יש שחקנים חדשים וטכנולוגיות שכמותן לא הכרנו בעבר. למשל אובר או גוגל. מדברים כבר על כך שהמכונית האוטונומית קרובה. מה טומן בחובו העתיד? - ומה לגבי המכירה הקמעונאית, וכמה זמן היא תימשך – אם בכלל. בלונדון למשל לא שווה להחזיק מכונית, לעומת זאת, בעיירה בה אני גר, כחמישים ק"מ ממינכן, לא אוכל לחיות בלי, זאת כי יש מכאן קו אוטובוס שנוסע לעיר הגדולה כל חצי שעה. אני לא יודע איך זה בישראל, אבל כאן בגרמניה התחושה היא שהנוער כבר לא באמת מתעניין בנהיגה. בזמני, כשהייתי בן 15, התשוקה הגדולה ביותר שלי הייתה לעבור טסט ולהיות בעל רישיון נהיגה. בני ה-15 של היום משתוקקים לכך פחות. אולי זו ההתעניינות הגוברת של הנוער בעולם הדיגיטלי, וייתכן כי הדיבורים על מכונית שתנהג את עצמה עושים את שלהם – אבל הם משתוקקים פחות לרישיון הנכסף. ולכן, למרות שאנחנו מוכרים יותר מכוניות מאשר אי פעם, בכל זאת אנחנו בכל זאת חווים ירידה במספר האנשים המגיעים לסוכנויות".

 

גם בגרמניה

השאלה "איך זה קורה?", נענית בתשובה שיכולה להפתיע; כן, גם בגרמניה כחצי מבין המשתמשים במכוניות מקבלים אותה מהעבודה. בנוסף, מכירות און ליין דרך הרשת, מתחילות לנגוס במכירה הקמעונאית הישירה, בסוכנות.

 

"הקנייה הקמעונאית לא מתה", ממשיך מיקלה, "אך היא משתנה, והתפקיד שלנו הוא לעשות אותה למעניינת יותר וליצור חווית קנייה. כלומר, שהמכונית תספק לא רק חווית נהיגה, אלא תעניק חווית קנייה. במחקרים שעשינו התברר לנו שאנשים שאוהבים את המכוניות שלנו, אינם אוהבים את הסוכנויות. אנשי המכוניות נראים להם כנשרים העטים עליהם ברגע בו חצו את דלת אולם התצוגה. אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך שינוי עמוק, תהליך שישנה, או כבר משנה, את ההתייחסות ללקוח שמגיע לאולם התצוגה, את מה שהוא רואה כשהוא נכנס לאולם ואת התחושה אותה הוא מקבל. אנחנו מתרכזים באנשים שבאולם, בארכיטקטורה, בתצוגה ובאביזרים הטכניים הדרושים במכירה".

 

"הקנייה הקמעונאית לא מתה, אך היא משתנה. השאלה היא איך עושים אותה למעניינת יותר". 

שיטת ארבע הנקודות:

1. הכנסנו תפקיד חדש לאולם התצוגה אנחנו מכנים אותו 'גאון המוצר'. הוא האיש הראשון בו פוגש הלקוח כשהוא נכנס לאולם. זה אדם שיודע הכול על המוצר ומוכן להשקיע הרבה זמן בכדי להעביר את כל המידע בו הלקוח מעוניין. הוא יושב עם הלקוח, מברר את צרכיו ומסביר לו על קו המוצרים ובעיקר הדגם שמעניין אותו. הוא לא מנסה למכור ומסרב לדבר על זה. רק כשהלקוח מוכן ומעוניין להמשיך בתהליך, הוא יעבור לתחנה השנייה באולם והיא איש המכירות.   

 

2. תפקידו של איש המכירות יהיה להציע דרכים לקניית המוצר בשיטה הנוחה ביותר ללקוח. אנחנו משנים את האופן בו הוא מסתכל על הלקוח. לא עוד שולחן ומסך מפרידים ביניהם אלא שניהם יושבים בנחת ומסתכלים באותו מסך. כך שכאשר איש המכירות בונה מפרט ומחיר, הלקוח רואה אותו מסך ויכול להעיר ולשנות. נקודת הפתיחה למפרט מתבססת על מה שהלקוח בנה יחד עם 'גאון המוצר' ועל השיטה בה האינפורמציה עוברת מגאון המוצר לאיש המכירות עוד נדבר. כמובן שאיש המכירות הוא הראשון שמדבר עם הלקוח על המחיר.

 

3. התקשורת. ראינו שלרמות העולם בו אנחנו חיים, ואותו הצעירים חווים בכל רגע, עולם שמתרכז בדיגיטל, באולמות התצוגה עדיין אנחנו מתעסקים עם נייר. הרבה נייר וניירת. זו גישה זקנה ולא מודרנית, אדם מחזיק נייר עם הצעת מחיר ובסוף זורק אותה לפח. התחלנו בשינוי מה שמוצג על המסכים שמאחורי כל מכונית. אם פעם המסכים הראו קליפים ומידע על מספר רב של דגמים הרי שעכשיו מאחורי כל מכונית בתצוגה, יוצג מסך בגודל נאה שעליו רק פרטים וקליפים הנוגעים לדגם הספציפי שמשודרים בלופ. במקום להציף באינפורמציה מיותרת ומבלבלת לעיתים, יראה הלקוח את מה שמעניין אותו, על המכונית המעניינת אותו.

קיראו עוד ב"רכב ותחבורה"

4. חווית הדיגיטל. הדיגיטל כבר מזמן כאן, ובעיקר הצעירים, אך לא רק הם, משתמשים בו לכל דבר ועניין. כשבחנו את מה שאנחנו עושים בדיגיטל לצורכי מכירות, גילינו שזה משעמם. זה גם חייב את איש המכירות ואת הצרכן לשבת ליד שולחן ולבהות במסך ולא להסתובב ליד המכונית החדשה והמבריקה שהיא בעצם מוקד ההתעניינות של הלקוח. לכן פיתחנו התאמה אישית (קסטומיזציה) דיגיטלית עבור המובייל ומוכר וירטואלי. גם 'גאון המוצר', וגם איש המכירות מסתובבים עם אייפד בידם והם מסוגלים "לתפור" את המכונית להתאמה מקסימאלית ללקוח – איתו ביחד, בעוד הם מסתובבים מסביב למכונית ובודקים אביזרים, צבעים וכדומה. זה הרבה יותר חוויתי מאשר לשבת ולעשות זאת ליד שולחן ומסך כשהמכונית הנחשקת ניצבת מרחוק. כשהלקוח מסיים את השלב הראשון של השיחה עם 'גאון המוצר', המכונית שהורכבה על-ידי שניהם יחד, עוברת גם לידיו של איש המכירות שיכול להמשיך משם. אפילו בנסיעת המבחן של הלקוח, אוחז המלווה את האייפד בידו ויכול לשנות דברים באופן מיידי (למשל, להוסיף התנעה ללא מפתח, או לבקש מנוע חזק יותר). המידע יעבור ישר אל האייפד של איש המכירות שיתמחר את המכונית בהתאם. אגב, הלקוח גם יכול לקחת את האייפד ולשנות גימורים ופרטים בעצמו ולפי רצונו, בצורה אינטראקטיבית וליהנות עוד יותר מחוויית הקניה.

 

הנקודה החמישית, החשובה עוד יותר מארבע הראשונות היא הטמעת התוכנית. להציב את כל הארכיטקטורה והאביזרים החדשים באולם תצוגה מבלי להדריך את מנהלי האולם ועד אחרון העובדים, זה חסר טעם. מה הטעם לשים נמר במנוע ולהציב חמור ליד ההגה". אני אומר למיקלה שההלצה הזו נכונה לכל כך הרבה תחומים, והוא צוחק.

 

"אנחנו מאבזרים את אולם התצוגה בכל האביזרים החדשים גם יחד. אין הסבה חלקית. אחר כך אנחנו באים להרצות וללמד את כל הצוות בשיטת המכירות החדשה. זה לוקח יום וחצי. אחרי חודש וחצי אנחנו חוזרים לאולם ובודקים את יישומה המלא, בודקים תוצאות ומשפרים?".

 

שאלתי: "זו לא תוכנית יקרה? אתם הרי מציבים שני אנשים מול הלקוח במקום אחד"?.

 

"בסופו של דבר לא", עונה מיקלה. "איש המכירות, שאינו מחויב בשיטה זו לענות על כל השאלות הטכניות, מתמקד במכירה ומשקיע פחות זמן בכל לקוח. בנוסף, חווינו הפתעה מעניינת; גילינו שבאולמות בהם יישמנו את השיטה החדשה, ירדה ההנחה אותה מקבל הלקוח מאיש המכירות בכ-2% ואף יותר. צא וחשב כמה כסף אנחנו חוסכים על כל מכונית, לעומת העלות הנוספת אותה אנחנו משקיעים".

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
קורקינטים
צילום: דאלי

רוכבי קורקינטים - מצלמים אתכם; קנסות של 500 שקלים נשלחו לעברייני תנועה

עיריית תל אביב שלחה אלפי דוחות של 250 עד 500 שקלים; הקצב יתגבר

עמית בר |

רוכבי קורקינטים פרטיים ושיתופיים בתל אביב מקבלים דוחות בדואר, ללא מפגש עם פקחים בשטח. העירייה משתמשת במצלמות אכיפה עירוניות, שמתעדות עבירות ומאפשרות זיהוי הרוכבים. במקרים של קורקינטים שיתופיים, העירייה מצליבה את הצילומים עם נתוני חברות ההשכרה כמו ליים או בירד, כדי לאתר את המשתמש שביצע את העבירה. העבירות הנפוצות כוללות רכיבה ללא קסדה, שגובה הקנס עליה נע בין 250 ל-500 שקלים, ורכיבה על מדרכות או שבילי הולכי רגל, עם קנס של 250 שקלים. רוכבים רבים מדווחים על דוחות חוזרים מאותה עבירה, שמצטברים לסכומים של אלפי שקלים.

כמות הדוחות שנשלחה עד כמה מגיעה לאלפים בודדים, כשבפועל השימוש במצלמות לקביעת עבירות של רובי קורקינט החל רק בחצי השנה האחרונה והוא מתגבר מחודש לחודש. מדובר על מצלמות נייחות וניידות שמותקנות בצמתים מרכזיים. המהלך הזה נולד מצורך קריטי להתמודד עם עלייה בתאונות. מאות רבות של רוכבי קורקינטים נפצעו בתאונות, כש-15% מהפציעות הקשות נובעות מרכיבה ללא קסדה. נתונים ממשרד התחבורה מראים כי 60% מהתאונות בכבישים עירוניים כוללים כלים חשמליים, בעיקר בגלל רכיבה מהירה על מדרכות שמסכנת הולכי רגל. 

האכיפה המוגברת כוללת גם מבצעים משותפים עם המשטרה, כאלו שבהם מחולקים עשרות דוחות בשעה-שעתיים בצומת מרכזית בתל אביב. בנוסף, החל מספטמבר 2025, עלה הקנס על אי התקנת לוחית זיהוי מ-100 ל-500 שקלים, ובעלי כלים מסתכנים גם בהחרמה, מה שמוסיף חיוב כספי נוסף של מאות שקלים לשחרור הכלי.

המגמה מתפשטת לערים נוספות. בירושלים, שבה נרשמו 2,000 דוחות מתחילת השנה , מתכננים להרחיב שימוש במצלמות דומות עד סוף השנה, בעקבות עלייה של 20% בתאונות. בחיפה ובנתניה כבר החלו מבצעי אכיפה משותפים עם המשטרה. ערים כמו כפר סבא ועכו הודיעו על החמרת קנסות ל-500 שקלים, כולל אפשרות החרמה, כדי להתמודד עם כאוס הרכיבה. בבני ברק ורמת גן, שבהן נרשמו אלפי דוחות, משלבים מצלמות עם פטרולים רגליים. המטרה הכללית היא להפחית סיכוני תאונות.


איך בעצם יודעים מי הרוכב בקורקינט?

הרוכבים שמקבלים דוחות לא מבינים מי צילם, מתי צולמה התמונה והאם זה הם. רוכב קורקינט לא בדיוק יודע באיזה רחובות הוא עבר ומתי, הוא לרוב עשוה דרך לפי וויז ונוסע. מעבר לכך, במקרים רבים העירייה שולחת את הדוח בעיכוב והרוכבים לא זוכרים איפה הם היו בתאריך המסוים ואם רכבו על קורקינט. 

מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

פרויקט המטרו בגוש דן יוצא לדרך: טעות היסטורית או הצלחה ענקית?

פרויקט שהתחיל ב-150 מיליארד שקל ויסתיים אולי ב-250 מיליארד; פרויקט שאמור להסתיים ב-2040 אבל כמו תמיד תהיה דחייה וכשהפרויקט יהיה מוכן סיכוי טוב שלא יהיה צריך אותו - כי יש רובוטקסי, אוטובוסים אוטונומיים ויהיו פחות רכבים ופקקים 

רן קידר |
נושאים בכתבה מטרו

המטרו יהיה מוכן עוד 15 עד 20 שנה. בינתיים הוא יעלה לנו בין 150 מיליארד שקל ל-250 מיליארד שקל. אין כמעט התנגדות למהלך הזה, יש כמעט תמימות דעים, אבל צריכה להיות ביקורת ענקית - עד שהמטרו יהיה מוכן וקחו בחשבון עיכובים כי תמיד יש עיכובים, וקחו בחשבון גם מסגרת תקציבית גדולה יותר כי תמיד יש בריחה מהמסגרת, כבר לא יצטרכו אותו במתכונת הנוכחית. יש רכבים אוטונומיים, יש רובוטקסי, יש סיכוי טוב שהיקף התעבורה דווקא יירד באזור המרכז, ויהיו פחות רכבים כי אנשים יסתמכו על רובוטקסי ופתרונות אוטנומיים - אוטובוסים אוטונומיים, וזה אומר שיהיו כאלו שיחזיקו רכב ובזמן שהם לא יצטרכו אותו הוא יהיה מונית שמייצרת להם כסף. מנגד, יהיו אחרים שיסעו במוניות האלו. זה יהיה שוק תחרותי עם עלויות נמוכות - סוג של אובר זול יותר, וזה יוביל לכך שאנשים לא יחזיקו רכבים. 

פחות 3%-5% מהרכבים זו תחזית סבירה ובמצב כזה, לא יהיו פקקים. אז למה לעשות מטרו בתקציב ענק - הפרויקט הכי גדול במדינה מאז הקמתה, כשלא יהיה צריך אותו?   למה המדינה לא מבינה שהיא נכנסת "למסיבה" כשהיא נגמרת. מטרו זה היסטוריה - רכבים אוטנומיים זה העתיד. 

אם זה היה פרויקט קטן ניחא, אבל חישבנו את העלויות שלו - אתם לא תאמינו כמה זה עולה למשפחה. תניחו שזה יהיה אפילו בעלות סבירה 200 מיליארד שקל ל-20 שנה. 10 מיליארד שקל בשנה. בישראל חיים 10 מיליון אנשים וזה אומר שכל אחד מהם משלם בממוצע על הפרויקט הזה 1,000 שקל בשנה. משפחה של 5 נפשות משלמת בממוצע 5,000 שקל וזה יימשך 20 שנה!

כששואלים איפה הכסף? זאת התשובה. פרויקטים שמפרנסים אלפי ורבבות אנשים, חברות ביצוע, קבלנים ועוד - אבל האמת שלא צריך אותם. אגב, במשרד התחבורה לא מכירים ולא יודעים על חלופות. שאלנו אותם למה לא לחכות לרובוטקסי ואם יש עבודת מטה מסודרת? אמרנו שרק בשנה האחרונה הרובוטקסי נכנס בעולם ומדובר במהפכה של ממש והמטרו הוא פרויקט שהוכרז עליו לפני מספר שנים לפני שידעו על ההתפתחויות הטכנולוגיות ואולי הוא בכלל לא ריאלי כעת. לא התייחסו לרובוטקסי ברצינות ודי נפנפו אותנו. אבל הבנו שאף אחד לא בחן את הרובוטקסי והמוניות והאוטובוסים האוטונומיים והשפעתם על התחבורה עוד 15-20 שנים. זו יכולה להיות בכייה לדורות. 


אבן דרך בהקמת המטרו

היום מדווח משרד התחבורה כי פרויקט המטרו בתל אביב, עבר לשלב ביצועי ראשוני עם פרסום מכרזי ההכשרה מוקדמת לקבלנים. חברת נת"ע, האחראית על הפיתוח, הזמינה חברות בינלאומיות ומקומיות להתמודד על 11 חבילות עבודה בשלב הראשון, בהיקף של 65 מיליארד שקלים, כ-17 מיליארד דולר. השלב כולל חפירת 78 קילומטרים של מנהרות כפולות ו-59 תחנות תת-קרקעיות, שישמשו כטבעת פנימית של הרשת.