צמיחה כלכלית חזקה? צריך להיזהר מהדברים שמבקשים
מה המשותף לתגובת השווקים בשבוע שעבר לבחירות בארה"ב ולהודעה של אמש של ענקית התרופות פייזר על החיסון לקורונה? ב-2 המקרים השווקים מאותתים בצורה די ברורה מה הם רוצים: כלכלה מדשדשת עד כמה שניתן.
בשבוע שעבר השווקים קפצו על הדיווחים לנוכח הדיווחים כי אמנם המועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן ניצח בבחירות, אך הסנאט נשאר בשליטת רפובליקניים. המשמעות היא שביידן צפוי להיות מוגבל מאוד באפשרויות להציג תוכנית פסקלית גדולה (לכתבה המלאה). השבוע, לאחר תגובה ראשונית חיובית להודעה של פייזר, השוק בגדול (כן יש סקטורים שעלו משמעותית) מגיב בחולשה מסויימת. מי שמוביל את המגמה השלילית הוא סקטור הטכנולוגיה, כאשר מדד הנאסד"ק 100 השלים מוקדם יותר היום ירhדה של 7% מהגבוה של אתמול.
התגובה של השווקים לא מקרית, כאשר ה"הפיל הגדול" בחדר ממשיך להיות החוב הממשלתי של ארה"ב והצורך לממן אותו. גודל החוב של ארה"ב לא מאפשר לארה"ב לצמוח בצורה מהירה מידי. כל צמיחה מהירה עשויה להכניס החוב האמריקני לסחרור ולמשבר חוב.
החוב של הממשל האמריקני זינק מתחילת השנה בקרוב ל-4 טריליון דולר ועומד כעת על למעלה מ-27 טריליון דולר. לעומת הזינוק בחוב, ההוצאות של הממשל על החזרי הלוואות ירדו ברבעונים האחרונים לרמה של 546 מיליארד דולר "בלבד". איך זה קרה? הירידה בריביות בשווקים.
ההודעה אתמול של פייזר וחזרה לשגרה עשויה להקפיץ את האינפלציה בארה"ב ובכך לגרום לפד' להתחיל להתנהג כמו בנק מרכזי שדואג לאינפלציה (כפי שהסברנו אמש). נכון, הפד' טען מוקדם יותר השנה כי הוא יהיה סבלני במיוחד עם העלאות ריבית, אך חשוב להדגיש כי כל עוד הפד' לא ביצע הלאמה מוחלטת של שוק האג"ח (כלומר קיבוע של הריביות והגדלה אינסופית של המאזן), למושגים כמו אינפלציה וצמיחה יש עדיין משמעות בשוק האג"ח.
רואים זאת גם במציאות, לאחר ההנפקה החלשה אמש ל-3 שנים, ההנפקה היום של ארה"ב ל-10 שנים שוב קיבלה ביקושים נמוכים מהגופים הזרים. האמת? שבצדק. מי רוצה לקנות היום נכס שמעניק תשואה של 0.96%, כאשר החששות בשוק מתחילים להתפוגג?
החוב הגדול מחייב שכל הזמן יהיה "חשש" בשוק, אחרת הקונים יעדיפו נכסים טובים בארה"ב. ולכן, החלומות של צמיחה מהירה של הסקטורים שנפגעו מהקורונה הם נחמדים, אך לא בטוח שמי שמשקיע באותם חלומות יודע שאם החלום שלהם יתגשם, ארה"ב עשויה להיות בבעיה גדולה.
את מה זה מזכיר? את הרצון של טראמפ במהלך 2019 לקבל הורדת ריבית מהפד'. טראמפ לבסוף קיבל את מבוקשו, אך הוא לא ידע שהורדת ריבית בסיומו של סייקל כלכלי היא "הכניסה הרשמית למיתון".
טראמפ ב-2019: צריך להיזהר מדברים שמבקשים, הם עלולים להתגשם
- 3.הוא לא ידע.איזה מזל שאתה יודע (ל"ת)דמונטנס 11/11/2020 06:23הגב לתגובה זו
- 2.קלקלן 11/11/2020 02:35הגב לתגובה זוזאת בתנאי שיו"ר הפד יקיים את אבטחתו מלפני כחודשיים שהוא אכן לא יעלה את הריבית גם בתנאים של התפרצות אינפלציונית, במקרה הזה האינפלציה פשוט תשחק את החוב לאט לאט, החיסרון הוא כמובן עבור הצרכן האמריקאי שיספוג העלאת מחירים של מוצרי צריכה בסיסיים
- 1.אני 11/11/2020 01:58הגב לתגובה זוהייתי מוסיף שכשהסנאט אדום גם אי אפשר להפחית נזילות ולהילחם באינפלציה עם מיסים...

פיטר לינץ' - "המניות הטובות ביותר לקנות הן אלה שאף אחד לא שמע עליהן עדיין"
ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. לדבריו, "הדבר החשוב ביותר הוא לא כמה אתה צודק אלא כמה אתה מרוויח
כשאתה צודק"
הוא נולד ב-19 בינואר 1944 בניוטון שבמסצ'וסטס. פיטר לינץ' גדל במשפחה אירית-אמריקאית ממעמד הביניים. אביו, תומאס לינץ', היה פרופסור למתמטיקה בבוסטון קולג' ונפטר מסרטן כשפיטר היה רק בן 10. המוות המוקדם של האב אילץ את המשפחה להתמודד עם קשיים כלכליים, ופיטר החל לעבוד כנער סבל במועדון גולף יוקרתי כדי לעזור בפרנסת המשפחה. דווקא שם, במועדון הגולף, הוא נחשף לראשונה לעולם ההשקעות דרך שיחות ששמע בין אנשי עסקים עשירים.
לינץ' למד היסטוריה בבוסטון קולג' ואחר כך עשה MBA בוורטון. הוא שירת שנתיים בצבא כקצין ארטילריה בקוריאה ובווייטנאם. ב-1966, בזמן שעדיין היה סטודנט, הוא התמחה בפידליטי כאנליסט קיץ. המנהלים בחברה התרשמו ממנו והציעו לו משרה קבועה אחרי הצבא. הוא התחיל כאנליסט מתכות וכימיקלים, ובהדרגה התקדם בחברה.
במהלך לימודיו, לינץ' השקיע את כל חסכונותיו, בסכום כולל של 1,000 דולר, במניית חברת תעופה בשם קטנה. המניה עלתה מ-7 דולרים ל-33 דולר בתוך שנה וחצי בזכות מלחמת וייטנאם שהגבירה את הביקוש להובלת מטענים צבאיים. הרווח הזה מימן את כל לימודי התואר השני שלו. באופן אירוני, הוא הרוויח מהמלחמה שבה נלחם מאוחר יותר כחייל.
ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. התשואה השנתית הממוצעת שלו היתה 29.2% - כמעט כפול מהתשואה של מדד S&P 500. מי שהשקיע 1,000 דולר בקרן ביום שלינץ' קיבל אותה היה מחזיק 28 אלף דולר ביום שבו פרש.
- פיטר לינץ׳: ״אם ילד בן 11 לא מבין למה אתה מחזיק את המניה - כדאי שלא תחזיק בה״
- פיטר לינץ על ההשקעות שהוא מצטער שלא לקח
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החיים האישיים שלו סבלו מההצלחה המקצועית. לינץ' עבד 90-80 שעות בשבוע, ביקר במאות חברות בשנה וקרא אינספור דו"חות. אשתו קרולין, שעמה התחתן ב-1968 ויש להם שלוש בנות, כמעט שלא ראתה אותו. ב-1990, בשיא הצלחתו ובגיל 46 בלבד, הוא הודיע על פרישה. הסיבה הרשמית היתה רצון לבלות יותר זמן עם המשפחה, אבל היו גם שמועות על בעיות בריאות מהלחץ הכבד. "כשהילדים שלי היו קטנות, פספסתי יותר מדי רגעים חשובים. לא רציתי לפספס את שנות הנעורים שלהן", הוא אמר.

טראמפ: תפסיקו לדווח רבעונית
בפוסט שפרסם ב-Truth Social, קורא נשיא ארה״ב לבטל את חובת הדיווח הרבעוני של חברות ציבוריות ולהסתפק בדיווח חצי-שנתי; לטענתו, בכפוף לאישור ה-SEC, שינוי כזה יציב את החברות האמריקאיות בעמדה תחרותית יותר מול סין, יחסוך כסף ויאפשר למנהלים להתמקד בניהול במקום ביעדים קצרי טווח
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הצהיר כי יש לבטל את חובת הדיווח הרבעוני של חברות ציבוריות בארה"ב ולהסתפק בדיווח פעמיים בשנה. בפוסט שפרסם ברשת החברתית שלו, Truth Social, הסביר טראמפ כי השינוי, בכפוף לאישור רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC), עשוי לחסוך עלויות לחברות, להפחית את העומס הרגולטורי ולאפשר להנהלות להתמקד בניהול אסטרטגי של עסקיהן במקום במרדף אחר עמידה ביעדים קצרי טווח.
טראמפ השווה בין המודל האמריקאי, הנשען על דיווחים רבעוניים (טפסי 10-Q) ועל דוח שנתי מלא (10-K), לבין סין, שלדבריו מתכננת את מהלכיה
העסקיים לטווחים של 50-100 שנה. "לא טוב שחברות אמריקאיות נאלצות לרדוף אחרי מספרים רבעוניים במקום לחשוב לטווח ארוך," כתב. הוא ציין כי מעבר לדיווח חצי-שנתי יעניק לחברות גמישות, יפחית את ההוצאות הניהוליות ויאפשר להן לתכנן לטווח רחב יותר.
כיום, חובת הדיווח הרבעוני נועדה להבטיח שקיפות לציבור המשקיעים, לספק מידע פיננסי עדכני ושוויוני, ולחזק את אמון השוק. ה-SEC מבהירה כי הדיווחים התכופים נועדו ליצור "מגרש משחקים שוויוני" בין משקיעים פנימיים לחיצוניים. עם זאת, טראמפ הדגיש כי הניסיון הבינלאומי מצביע על כך שניתן לוותר על החובה, היות ובאיחוד האירופי ובבריטניה כבר בוטלה חובת הדיווח הרבעוני, וחברות נדרשות להציג דו"חות חצי-שנתיים ושנתיים בלבד, במטרה לעודד תכנון ארוך טווח.
המהלך של טראמפ עשוי להשפיע דרמטית על מבנה שוק ההון האמריקאי:
מצד אחד, הוא עשוי להקל על חברות ולהקטין את הלחץ התקשורתי והפיננסי סביב כל רבעון; מצד שני, הוא עלול לפגוע בשקיפות ובזרימת המידע למשקיעים ולגרום לחשש מפני עלייה בפערי מידע ובסיכון למשקיעים הקטנים. מומחים מדגישים כי בעוד שחברות גדולות יכולות לנהל תקשורת ישירה
עם שוק ההון גם ללא דיווח רבעוני, עבור חברות קטנות ובינוניות שקיפות שוטפת היא קריטית למשיכת הון ואמון משקיעים. הצעת טראמפ מגיעה על רקע העובדה שהוא עצמו מחזיק בשליטה ברשת Truth Social, שהפכה לחברה ציבורית ב-2024 באמצעות מיזוג עם SPAC. בכך עולה השאלה האם ליוזמה
יש גם אינטרסים עסקיים ישירים, לצד הרצון המוצהר לשנות את כללי המשחק בוול סטריט.