דעה/ CARRY TRADE: הסכנות באסטרטגיה וכאבי הראש של ראשי הכלכלות בעולם
מה הסכנה ב-CARRY TRADE?, איזה סוגים יש? ומדוע זה כה מטריד את קברניטי המשקים המערביים.
כדי להרוויח כסף צריך מנהל ההשקעות/סוחר לעבוד קשה מאוד, לנתח הרבה נתונים (הן מיקרו והן מאקרו) ,להבין בכלכלה, פסיכולוגיה, מסחר ולנסות ולתזמן אירועים בצורה כמעט בלתי אפשרית.
להוציא מסחר בניגזרים, יחפש מנהל ההשקעות השקעות שיניבו לו רווח לאורך זמן ללא צורך לתזמן, ולקנות/למכור את התיק בצורה תדירה. השקעות לפי תשואה לפדיון אכן נותנות את הפיתרון אך בדר"כ מאופיינות בתשואה נמוכה או בסיכוי ריאלי לאי פירעון...
בעסקאות C-T בעצם מצא מנהל ההשקעות המודרני (שאינו מוגבל בהשקעה מסורתית) את הפיתרון לרוב בעיותיו... הוא יכול לבצע השקעה בשוק/מכשיר בעל תשואה לפדיון גבוהה ולממן זאת ע"י שוק/מכשיר בעל תשואה לפידיון נמוכה יותר. בדרך זאת לא רק שהוא בונה "פיקדון" בעל ריבית גבוהה, הוא גם מממן זאת ע"י מכשיר בשורט אשר יוצר לו הלוואה בריבית נמוכה יותר...
אכן ההפרש בין ריבית ההלוואה לריבית ההפקדה לא גבוהה במיוחד (בדר"כ 2% - 3%) אך אם אין צורך בהון עצמי (ההלוואה מממנת את הפקדון) הרי שניתן למנף זאת כול עוד הברוקר יאשר את הביטחונות ואז הפרש תשואה של כ-2.5% נראה מעניין הרבה יותר כשממנפים זאת פי 2.5, 5, 10 או 20...
בצורה זאת לא צריך מנהל ההשקעות לתזמן שינויי מחיר אלה לחכות תקופה מסויימת ולספוג אם צריך מחירי MTM עד שהפרש הריביות יעשה את שלו...
נהוג לחלק עסקאות אלו ל-3 חלקים ראשיים:
1.מוכרים מטבע בעל ריבית נמוכה וקונים בכסף מטבע בעל ריבית גבוהה.
2.מוכרים בחסר אג"ח ממשלתי לשנה ובכסף קונים אג"ח ממשלתי ל10 שנים.
3.מוכרים בחסר אג"ח קונצרני מפוזר בעל תשואה נמוכה (תלבונד20) וקונים בכסף אג"ח מפוזר בעל תשואה גבוהה (תלבונד40).
כל קבוצה ניתנת לחלוקה משנית נוספת אך המעניין הוא שיש הפרשי ריבית וזמן לטובת המחזיק באסטרטגיה בשל המינוף הגבוהה.
אסטרטגיות אלה מקובלות על הרבה קרנות גידור ושחקני נוסטרו, וזרימת ההון מקנה לראשונות אף רווח הון לא צפוי כיוון שככול שניכנס כסף אליהם, וככול שגדל המינוף והתיאבון בהם כך גם מרוויחים רווח הון נוסף אלו שנכנסו ראשונים לאסטרטגיות אלה.
המסוכן והמטריד בעסקאות אלו שהכניסה אליהם נעשית בדר"כ לאט לאט, לאורך זמן בצורה מדודה, אך כאשר מתחיל אירוע שלילי ההולך נגד כיוון ההשקעה ומסב נזק של שערוך הגדל מאוד בגלל אפקט המינוף, צריכים מחזיקי האסטרטגיה לפרום את חלקה או כולה בפרק זמן קצר תוך לחץ חזק על מחירי הנכסים המשתתפים באסטרטגיה ושחיקה מהירה בהון המשמש גם כמרג'ין על אסטרטגיות אלה ואז חוזר חלילה מעגל הקסמים בניצוחו של הברוקר בו מתנהלת הפוזיציה.
בצורה זו נלחצו מחירי ה-CDO לדוגמא במשבר הסבפריים וכן מטבעות במדינות אשר היוו גורם מממן קלאסי באסטרטגיות אלה...

כמה עולה התמיכה של ארה"ב בישראל - המספרים נחשפים
הפנטגון מבקש 3.5 מיליארד דולר לשיקום מלאים בעקבות פעילות צבאית בישראל. בקשה כזו מוגשת אחת למספר חודשים. בנוסף יש הוצאות שוטפות של שכר החיילים והוצאות התחזוקה השוטפות שאינן חלק מתקציב התמיכה בסך 14 מיליארד דולר. העלות הכוללת מגיעה למעל 25 מיליארד דולר
המסמכים התקציביים מצביעים על היקף ההוצאה האמריקאית בעקבות ההגנה על ישראל מול איראן. משרד ההגנה האמריקאי מתכנן להוציא מעל 3.5 מיליארד דולר על שיקום מלאים בעקבות שורת פעולות צבאיות שבוצעו בחודשים האחרונים בהגנה על ישראל. ההוצאה כוללת רכש נרחב של מערכות יירוט, תחזוקת מכ"מים, שיפוץ כלי שיט והובלת תחמושת, וממחישה את העלויות הגבוהות של נוכחות אמריקאית מתוגברת במזרח התיכון.
המסמכים שהוכנו עד חודש מאי ושהוגשו לוועדות הביטחון בקונגרס מתבססים על חוק התמיכות הביטחוניות לישראל משנה שעברה, במסגרתו אושרו כ-14 מיליארד דולר לחידוש מלאים אמריקאים ולרכש מערכות יירוט נוספות עבור ישראל. כמעט כל סעיף במסמכים מוגדר כ"בקשת תקציב חירום". הסכומים האלו לא כוללים את התמיכה הגדולה בעת מלחמת 12 הימים ביוני. למעשה, אישור תקציב לחידוש מלאי מוגש באופן שוטף, אחת למספר חודשים והוא חלק מהתקציב של ה-14 מיליארד דולר. אלא שההוצאות בפועל גדולות הרבה יותר וכוללות גם את "ההוצאות השוטפות הקבועות", לרבות כוח אדם, תחזוקה שוטפת של המערכות הקיימות במזרח התיכון לצורך המלחמה ועוד. מדובר על פי ההערכות על יותר מ-20 מיליארד דולר של תמיכה כלכלית בישראל עוד לפני מלחמת 12 הימים שהזניקה את ההוצאות כנראה לכיוון 25 מיליארד דולר ומעלה.
הגנה מול איראן - טילים, מל"טים ומערכות יירוט מתקדמות
הבקשה התקציבית נועדה לכסות את ההוצאות של פיקוד מרכז האמריקאי בעקבות התקפות איראניות ישירות או באמצעות שלוחותיה, כמו גם השתתפות בפעולות שבוצעו לבקשת ישראל. כך למשל, באפריל אשתקד שיגרה איראן מעל 110 טילים בליסטיים, לפחות 30 טילי שיוט וכ-150 מל"טים, התקפה שנבלמה בעיקר באמצעות מערכות יירוט אמריקאיות. נזכיר כי היקף השימוש גדול פי כמה היה ביוני השנה, כשהסכום הזה ככל הנראה עדיין לא תוקצב.
הבקשה הגדולה ביותר עומדת על כ-1 מיליארד דולר לצורך רכישת מיירטי SM-3 מתקדמים מתוצרת RTX, ובפרט הדגם SM-3 IB Threat Upgrade. מדובר במערכת שמיועדת ליירט טילים בליסטיים בעלות של 9 עד 12 מיליון דולר ליחידה. מערכות אלו הופעלו לראשונה על ידי ספינות הצי האמריקאי במהלך התקיפות האיראניות באפריל שעבר. בנוסף, נדרשת הוצאה נוספת לכיסוי טיסות מיוחדות להובלת מיירטים חדשים במהירות לישראל.
במהלך יוני 2025 השתמשו שתי משחתות אמריקאיות, USS Arleigh Burke ו- USS The Sullivans, במזרח הים התיכון, במיירטי SM-3 כדי להגן על ישראל. הן פעלו לצד סוללות THAAD שהופעלו ביבשה, שיירטו טילים בליסטיים איראניים. בהתאם לכך, בקשה נוספת עומדת על 204 מיליון דולר לרכישת מיירטי THAAD מתוצרת לוקהיד מרטין. כל מיירט כזה עולה כ-12.7 מיליון דולר.
מעבר לרכש המערכות, הפנטגון מבקש תקציבים נוספים לצורך תחזוקה ושדרוג. כך למשל, הוגשה בקשה להקצות 10 מיליון דולר להחלפת מנועים וגנרטורים במערכת המכ"ם TPY-2, המשמשת את מערכות ה-THAAD. במסמכים נכתב כי מדובר בצורך בלתי מתוכנן שנבע מהפעלת מערכות היירוט באופן ממושך.

הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?
בנק ישראל צפוי הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית.
על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.
אינפלציה - 3.1% אבל בדרך ל-2.3%
האינפלציה השנתית עדיין חורגת מיעד היציבות של הבנק, שמוגדר בין 1% ל-3%. לפי נתוני המדד האחרונים שפורסמו ליולי, קצב העלייה השנתי עומד על 3.1%, מעט מעל הגבול העליון. אמנם המגמה מצביעה על התקרבות ליעד והכלכלנים מעריכים אינפלציה של 2.2%-2.3%, אך הנגיד יתעקש להסתכל על חצי הכוס הריקה
- מתי הריבית תתחיל לרדת?
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שיקול מרכזי נוסף בהחלטה הוא המצב הגיאו-פוליטי, ובמיוחד חוסר הוודאות סביב המשך הלחימה ברצועת עזה והשלכותיה הרחבות על הכלכלה הישראלית. למרות הצלחות במספר זירות ועמידות וגמישות של המשק הישראלי, המלחמה והחשש מהתרחבותה, הם הבלם המרכזי להעלאת ריבית. החשש הגדול שהמלחמה תוביל לשבירת תקציב, צורך להרחיב גיוסים וחשש מעלייה בריבית החוב. אלא שבינתיים קורה בדיוק ההיפך - אגרות החוב בעלייה, הריבית על האג"ח יורדת והיא מבטאת כבר הפחתת ריבית דהפקטו.