אפליה או פתרון לסבך הבירוקרטי? האם נשות מילואים חרדיות באמת זכאיות לסיוע?

חטיבת החשמונאים הוקמה כדי להגשים מטרה אחת, לכאורה משימה בלתי אפשרית: לגייס חרדים ללוחמה בצה״ל. איך שהם, כמו שהם, תוך שמירה על מי שהם. אותם חרדים ששוקדים על תורתם-אומנותם בין כתלי הישיבות במלבושי שחור-לבן וטלית הצמר, אבל הפעם במחנה האימונים, עם נשק, על מדי ב׳ ואפוד טקטי. נותנים להם שם הכל: מזון כשר למהדרין, הפרדה מגדרית, זמני תפילות במניין, אווירת שבת מוקפדת - כל מה שדרוש כדי ליצור סביבה חרדית בתוך צה״ל.

זו אינה הפעם הראשונה שצה״ל מנסה להקים מסגרת חרדית בצה״ל - אך בכל פעם זה נכשל מסיבות כאלה ואחרות. נח״ל חרדי - נכשל. נצח יהודה בחטיבת כפיר - נכשל. חרדים צנחנים (ח״ץ) - החטיא למטרה. חטיבת החשמונאים היא ניסיון להגדיר מחדש את כללי המשחק הארגוני בצה״ל במטרה לשילב חרדים בלחימה, הפעם ברמה החטיבתית.

אלא שבתהליך שבו משנים את כללי המשחק, נוצרים פערים ארגוניים, פתאום אותם חרדים שהתגייסו מוצאים את עצמם נופלים בין הכסאות: הם בני יותר מ-27, אז צה״ל בכלל לא רוצה אותם. אז בשביל זה יש פתרון - לגייס אותם ישר כחיילי מילואים. למה? כי כדי להגשים את הבלתי אפשרי צריך לעוות את חוקי הביורוקרטיה. והביורוקרטיה אומרת שמגיל 27 יש פטור משרות צבאי.

 אבל מה קורה כאשר חייל הוא חייל מילואים על הניצריר אבל בפועל מתפקד כמו חייל סדיר שמתגייס לצבא? הוא מקבל שכר גבוה בהרבה מחבריו הסדירניקים. ולא רק שהוא מקבל יותר כסף מקבוצת הייחוס שלו, גם אשתו זכאית לכסף: נשות מילואימניקים מהציבור הכללי לא זוכות לראות תמיכה כספית, לא משנה כמה ילדים יש להן בבית. לעומת זאת, נשות לוחמי החטיבה החרדית זכאים לתמיכה כספית. 

• כ-45% מהנקלטים לעבודה בירושלים ב-2024 - חרדים
• משבר הדיור: "קיים צורך של 10,000 דירות בחברה החרדית"

אין ספק שמדיניות של איפה ואיפה היא מדיניות מרגיזה ומקוממת, אבל צריך לחכות כמה רגעים עם הרפלקס המותנה ולהסתכל על הדברים לעומק ולרוחב. האם זו באמת אפליה נגד הציבור הכללי? האם מדובר בניצול של כוח פוליטי? התשובה נעוצה לא רק בנקודת המבט שלכם אלא גם בסיקור התקשורתי, כלומר שדעתכם בנושא תלויה באיזה מהעובדות בוחרים לחשוף ואיזה להצניע. בואו נעשה סדר.

האם מדובר בהגדרות בירוקרטיות בלבד?

בחור (או אברך) חרדי שמתגייס לחטיבת החשמונאים החרדית הוא בעצם גבר בגילאי 20+ (רווק או נשוי, בהתאמה) שישב ולמד בין כותלי הישיבה מגיל 14 והחליט שהוא לא יוכל לראות ברעת עמו ולשבת בצד. אז הוא מחליט לקום ולהתגייס לשירות קרבי על מלא. האברך הזה, הוא בן 28, לשם הדוגמה. הוא ניגש לצה״ל ואומר - ״אני רוצה לשרת בצה״ל!״, עונה לו הפקידה - ״לא. אתה מבוגר מדי לשירות סדיר״. מה עושים?

באו אדריכלי החטיבה החרדית - בהם אבינועם אמונה, האלוף דוד זיני ועופר וינטר - ואמרו ״נגייס אותם על תקן חיילי מילואים.״ אז אותם בחורים-אברכים מגוייסים כחיילי מילואים מהיום הראשון שלהם על מדים ועוברים טירונות בתור חיילי מילואים. הייתה בעיה? פתרנו אותה. הלאה - עוברים לבעיה הבאה.

• לראשונה בעולם: ישראל חושפת הפעלה מבצעית של מערכת לייזר
• איביי סוגרת את הפעילות בישראל; העובדים יפוטרו
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

והבעיה המרכזית של חרדי שמתגייס לחטיבת החשמונאים היא שמייד לאחר הגיוס אין לאותו בחור (ולמשפחתו) קהילה לחזור אליה. 

כן, ממש כך. חיילים בחטיבה החרדית מעידים כי הם צריכים להסתיר מילדיהם מה הם עושים, איפה הם עובדים. עדויות מספרות על אבנים שמושלכות להם על החלונות, על ניכור מהקהילה, על קריאות ׳בוגד׳, ועוד. כדי להתמודד עם הבעיה הזאת, נשות המתגייסים החרדים מקבלות סיוע כספי וליווי צמוד מטעם הפקידוּת של החטיבה. זה לא דבר חריג בצה״ל שחייל שצריך סיוע משפחתי זוכה לו. במערך תנאי השירות (ת״ש) ישנו פיצ׳ר בשם ׳תשלומי משפחה׳ שנועד לעזור לחיילים סדירים נשואים בהוצאות. חיילי מילואים לעומתם לא זכאים לתשלומים אלה. חיילים נשואים מקבלים לעיתים מענקים של עשרות אלפי שקלים, במקרים קיצוניים, ללא כל קשר להשתייכותם המגזרית. 

הבנתם? זה לא שנשות המילואים החרדיות זכאיות להטבות שהציבור הכללי לא זכאי להן. העניין הוא שצה״ל מתעקש להגדיר אותם כחיילי מילואים על אף שהם חיילים סדירים לכל דבר, לפחות מבחינה מהותית, והנשים שלהם - הם נשות סדירניקים.  

מה עוד, שאותם חיילי ׳מילואים׳ מהחטיבה החרדית לא עושים מילואים רגילים של כמה חודשים או שבועות. הם יוצאים לשישה חודשים ברצף מיד עם גיוסם, שמתחלקים להכשרה של 4 חודש ולוחמה של חודשיים, ואחר כך הם חוזרים לשירות ׳מילואים׳ רגיל. 

עיניים על המטרה

עם זאת, ניתן להבין את התסכול של מילואימניקים "רגילים" ומשפחותיהם. חיילי מילואים רבים ספרו כבר מזמן את 100 ימי המילואים שלהם ויש כאלה שספרו גם 400 ימי מילואים. ולמרות שהמדינה תיגמלה בנדיבות את המילואימניקים ויש כאלה ששירות המילואים תרם להם כלכלית, עדיין ידיעה כזו על אפלייה נגד אוכלוסיה שתרמה תרומה שקשה להפריז בערכה היא ידיעה מקוממת.

אנחנו כנראה נצטרך להיות סבלניים כלפי אנומליות מסוגים שונים בתהליך של גיוס החרדים. שינוי דרמטי כזה בצה"ל ובקהילות החרדיות לא יכול אלא ליצור משברים ולעורר את הצורך בשינויי מדיניות שונים ומשונים. וכמו בכל מקרה, עלינו לחשוב על היעד הסופי, לפני שאנחנו נותנים לידיעות עם פרטים חסרים ללחוץ לנו על כפתורי האפלייה והכעס.

צבא העם או קריירה בארגון הגדול בישראל?

השכר שמקבלים חיילים בצה״ל בזמן השירות הסדיר נקרא ׳דמי קיום׳. מדובר בסכום חודשי שמועבר לכל חייל, שנועד לעזור לו לכסות הוצאות בסיסיות במהלך השירות. דמי הקיום משתנים בהתאם לתפקיד ולמקום השירות – לוחמים מקבלים יותר מחיילים בתומכי לחימה או בתפקידים עורפיים. היסטוריה בקצרה: מאז קום המדינה, חיילים סדירים קיבלו סכום כספי קטן מאוד על שירותם. ההנחה הבסיסית הייתה ששירות בצה״ל הוא חובה אזרחית, לא עבודה בשכר, ולכן לא צריך לשלם עליו משכורת רגילה.

עם השנים, הסכומים עלו בהדרגה, בעיקר בעקבות לחצים ציבוריים, פסיקות בג״ץ, ודוחות של מבקר המדינה. עד 2016, הסכומים היו נמוכים מאוד – לפעמים פחות מ-500 שקל לחודש. בינואר 2016, בעקבות לחץ ציבורי ופעילות של חיילים לשעבר, הממשלה החליטה להעלות משמעותית את דמי הקיום, ובינואר 2023 הייתה העלאה נוספת – חלקית – בעיקר ללוחמים, אך גם לשאר החיילים.

נכון לשנת 2025, שכר חודשי ללוחם נע סביב 2,000–3,000 שקל, תומך לחימה סביב 1,500 שקל, וחייל עורפי מקבל לרוב בין 1,000–1,200 שקל. נימוקים למדיניות השכר ערכיים, מעמדיים וכלכליים ברובם.

השירות בצה״ל נחשב לתפקיד לאומי, ולכן המדינה רואה בו חובה אזרחית ולא משרה בשכר מלא. ברמה הפרקטית, תשלום שכר מלא לכל חייל היה דורש מיליארדים נוספים בשנה, מה שגורם לממשלה להעדיף סכומים מוגבלים. יש גם אספקט של תמריצים, כמו שאנחנו מכירים מהקריירות המקצועיות: לוחמים מקבלים יותר כיוון שהתנאים הפיזיים והסיכון גבוהים יותר, וחשוב מכך, שכר גבוה יותר ללוחמים נועד גם לתמרץ צעירים לבחור במסלולים אלה.

בין אם נרצה או לא - הדור של היום הוא לא הדור של מלחמת העצמאות. מדובר בדור שחלקו יעדיף לשרת בג׳וב יומיות על פני תפקידי לוחמה. מדובר בדור כנראה יעדיף מצויינות אקדמית על פני לחימה והקרבה ארוכת שנים. אז נכון, התדמית של ׳דור המסכים והטיקטוק׳ קצת נסדקה מאז השבעה באוקטובר, כשנערים ונערות גילו אומץ לב יוצא דופן בסיפורים שסופרו ובאירועים שעוד ידובר עליהם. אבל המגמה הכללית של הדור המתגייס היא ברורה. עזבו קרבי, זה כבר לא הכי אחי. 

כאן מגיעה מערכת התמריצים שהמדינה מציעה למי שמשרת בקרבי. חייל שהשלים 75% מהשירות שלו בקרבי זכאי לתואר ראשון בחינם, במסגרת ׳ממדים ללימודים׳ וללא קשר למענק. חיילים קרביים זוכים לתשלום חודשי גבוה. נער שמתגייס לשירות קרבי יודע שיהיה לו עם מה להתחיל את החיים.

לסיום: כל רעיון, כל אידיאל, כל מטרה, נשגבת ונוצצת ככל שתהיה, עוברת שחיקה מדור לדור וזה מה שקורה עם הרעיון של  שירות קרבי. הצבא השכיל להבין את הכלל הישן והנצחי - ״הכסף קונה את הכל״ וככה הוא מתמרץ נערים להתגייס לקרבי. המצב עם חיילים קרביים חרדים הוא שונה, לדעתי. הם אינם מתגייסים בשביל הכסף. המחיר המשפחתי שהם משלמים שווה הרבה יותר כסף בחיים האזרחיים מכדי שישלמו אותו בצבא.