כל מה שמשקיע סולידי צריך לדעת

סולידי. זו תהיה תשובה של רובם המוחלט של אנשים לשאלה: "איזה סוג של משקיע אתה". המשקיע הישראלי ידוע כשונא סיכון. בניגוד לעמיתו האמריקאי, שרואה השקעה בנכסים "מסוכנים" כמו מניות או איגרות חוב לא מדורגות, כמכשיר השקעה לטווח ארוך (וכשאמריקאי מתכוון לטווח ארוך הוא מתכוון ל10-20 שנה), עמיתו מהזן המזרח תיכוני המצוי נוטה לקבל צמרמורת כאשר הוא שומע את המונח "מניה" ופריחה קלה כאשר הוא שומע "אופציה". בחודשי האביב האחרונים צפינו בפרסומות בכל מדיה אפשרית לקרנות נאמנות "סולידיות", כמו אלו שמסוג 20/80 וגרורותיהן. האם יתכן מצב שבו קרנות המוגדרות "סולידיות" יהיו פחות סולידיות מאופציות מעו"ף?

בתקופה האחרונה יצא לי לחשוב יותר ויותר האם יש מכשיר השקעה סולידי אמיתי – כזה המשלב גם תשואה כלשהי מעל לתשואת המק"מ, גם תנודתיות נמוכה וגם נזילות גבוהה. המכשירים השונים בשוק הפיננסי שעשויים לספק צרכים אלו יכולים להיות קרנות נאמנות, תעודות סל, איגרות חוב ממשלתיות או קונצרניות וכן פיקדונות מובנים (סטרקצ'רים). לכל אחד מהמכשירים הפיננסיים האלו ישנת תכונות שונות שעל טיבן כדאי לעמוד בכדי להבין איזה מוצר אנו קונים בקניון הפיננסי המודרני.

איגרות חוב ממשלתיות – איגרות חוב של ממשלת ישראל נחשבות כנכס הבטוח ביותר להשקעה. זו עובדה ידועה שמדינת ישראל מעולם לא שמטה חובות, גם לא בתקופות קשות בחיי המדינה. למרות הביטחון הרב שיש לנו בכושר החזר החוב של מדינת ישראל, רובנו לא קונים איגרות חוב במטרה להישאר בהן עד הפדיון, אלא למוכרן לאחר השגת רווח הון כלשהו. איגרות החוב מסוג "שחר" שמנפיקה מדינת ישראל הגיעו לשיא בחודש מאי האחרון, ואף נסחרו בתשואה נמוכה מהמקבילות להן בארה"ב. מאז אותו שיא רשמו השחרים ירידות חדות, כאשר הארוכות שבהן איבדו כ-15% מערכן, והבינוניות כ-8%. מאז רמת השפל הצליחו להחזיר מעט לערכן, אך הן עדיין נשארו הרבה מתחת לרמת השיא. גם איגרות החוב הצמודות מסוג "גליל" איבדו כ-10% מערכן וטרם חזרו לרמת השיא. בכל הזמן הזה הציגו תנודות חריפות יחסית, כך שמי שנכנס קרוב לרמת השיא התקשה להיפטר מאחזקותיו ללא הפסד הון משמעותי.

איגרות חוב קונצרניות - את המכה הקשה ביותר ספגו ללא ספק משקיעי איגרות החוב הקונצרניות. מדד התל-בונד, הכולל את 20 איגרות החוב המדורגות גבוה והסחירות ביותר איבדו במהלך המשבר כ-5%, וטרם שבו לרמתם המקורית. מצבן של האיגרות המדורגות נמוך או אלו שאינן מדורגות רע אף יותר. איגרות חוב לא מדורגות איבדו 10-20% מערכן והצליחו להחזיר רק מעט. על סחירות באיגרות חוב אלו אין צורך להכביר במילים – היא מועטה מאוד אם בכלל קיימת לעיתים. התנודות שהציגו איגרות החוב הקונצרניות לא היו מביישות גם מניות מהשורה השנייה.

קרנות נאמנות – קרנות נאמנות הן מכשיר ההשקעה המוכר ביותר בקרב ציבור המשקיעים הרחב. המשקיע בקרן נאמנות נותן את כספו למנהל השקעות אשר בהתאם למדיניות הקרן משקיע את כספי לקוחותיו. קשה להגיד מהן קרנות סולידיות – האם אלו קרנות המשקיעות באחוז נמוך של מניות? האם רק באג"ח? האם אלו קרנות המשקיעות רק באג"ח מדורג גבוה?ההגדרה, לפחות עבור המשקיע הפשוט – לא ברורה באמת. בתחילת הקיץ האחרון הוצפו כלי התקשורת בפרסומות המציגות את קרנות ה-20/80 כתחליף למק"מ 617 שנפדה. כנראה שהפרסום עובד – וקרנות הנאמנות המעורבות גייסו מיליארדי שקלים מהציבור. גם קרנות האג"ח הפשוטות יותר גייסו כספים רבים ממשקיעים תאבי תשואה ועיוורים לסיכונים הכרוכים בהן. קרן כמו "מגדל אפיקים 20/80" איבדה באוגוסט כ-6%, ולמרות העליות האחרונות בבורסה לא חזרה עדיין לרמת השיא שלה טרם המשבר. תמונה דומה מתגלה גם בקרנות המעורבות האחרות. קרנות האג"ח הטהורות גם כן איבדו אחוזים ניכרים מערכן, ובמקרה הטוב חזרו לרמתן ערב המשבר. באשר לתנודתיות אותן הציגו הקרנות – סטיית התקן של הקרנות המעורבות נעה סביב רמה של 5 ושל קרנות האג"ח סביב ה-3. אלו סטיות תקן גבוהות מאוד עבור קרנות המיועדות להיות "סולידיות".

פיקדונות מובנים (סטרקצ'רים) – לאחר שמכרו הבנקים את קרנות הנאמנות לבתי ההשקעות במחירי שיא, הם החלו לשווק לציבור פיקדונות מובנים. פיקדון מובנה הוא למעשה פיקדון הצמוד למדד מסוים (כמו מדד מניות, סחורות, מטבעות וכו'). תמורת הבטחה על שמירת ערך הקרן מתחייב המשקיע לשכוח לחלוטין מהסחירות – המשקיע אינו יכול לממש את השקעתו בטרם תם אורך חיי הפיקדון, שנע בין שנה לשלוש שנים. בתום התקופה מובטחת למשקיע, בדרך כלל, קרן ההשקעה. במקרה הרע המשקיע מפסיד את הריבית האלטרנטיבית, ובמקרה הטוב הוא עשוי להרוויח הצמדה למדד כלשהו.

אופציות מעו"ף – למרות שזה נשמע מוזר, ניתן להשתמש במכשיר שנחשב למסוכן ביותר בבורסה בדרך המאפשרת חשיפה סולידית לבורסה. על ידי שימוש באסטרטגיות מעו"ף ניתן להשיג תשואה שנתית של 10%-15% תוך צמצום של תנודות תיק ההשקעות שלנו למינימום. באסטרטגיות כאלו התשואה וההפסד האפשרי ידועים מראש, כאשר ניתן לבנות אסטרטגיות שיניבו רווחים כמעט בכל מצבי שוק. השקעה באסטרטגיות מעו"ף היא המכשיר היחידי בו אנו מקבלים הן סחירות רבה, נזילות בכל שלב ושלב, ואת הידע בכל זמן וזמן – כמה אנו עתידים להרוויח וכמה אנו עלולים להפסיד.

בצורה כזו למשל, מניבות קרנות גידור תשואה קבועה וניטראלית לשוק המניות. בדרך כלל המשקיעים מקרב הציבור הכללי אינם חשופים לקרנות הגידור ממספר סיבות: סכום מינימאלי להשקעה גבוה מאוד, חוסר הכרה של השוק, חוסר אמון בקרן שאינה "בנקאית" ועוד. המשקיעים הגדולים בקרנות הגידור הפרטיות הם עשירי העולם. הם עושים זאת מכיוון שהם יודעים שהסיכוי לרווחים שווה את הסיכון אותו הם נוטלים. במקרה של שימוש באסטרטגיות הסיכונים נמוכים מאוד יחסית, והסיכוי הוא גבוה מאוד, בייחוד כאשר בראש הקרן עומד מנהל מוכשר במיוחד.

מאת מורן נחשוני, מנהל פיתוח עסקי בחברת ברוקרטוב