לפני כשנה התראיין המדען הראשי במשרד המסחר והתעשייה, ד"ר אלי אופר, לאחד מאמצעי התקשורת. בפליטת פה, אותה ביקש לא לפרסם, אמר: "אם אולמרט היה שר האוצר, לא הייתה לי שום בעיה איתו. היינו סוגרים הכל בשתי דקות". למרות בקשת ד"ר אופר, האמירה פורסמה, והמדען כעס מאוד. אז הוא עדיין תלה תקוות, שאהוד אולמרט, אותו זכר לטובה מימיו כשר התעשייה והמסחר, יסייע לו בקידום ושדרוג תקציב המדען, כדי שניתן יהיה לסייע ליותר חברות ישראליות לקדם את יצוא ההיי-טק בעולם. בפועל, דבר לא קרה. אולמרט לא נפגש עם אופר, והתקציב המשיך להיות מקוצץ.

מעט נתונים: תקציב המדען נטו לשנת 2008 עומד על 851 מיליון שקלים, בדומה לתקציב של 2007 (815 מיליון שקלים), הרבה פחות מתקציב 2006 (890 מיליון שקלים) וכלל לא דומה לתקציב שנת 2000, למשל, שעמד על מעט יותר ממיליארד שקלים.

אופר הוא פקיד ציבור, במובן החיובי של המילה, מהזן שקשה למצוא. מצד אחד, הוא כואב וזועק על מה שהממשלה עושה לו, ומנגד, הוא סקפטי ואינו מאמין להבטחות הרבות ששמע, שרבות מהן לא קוימו.

לאלי אופר היתה הזכות לעבוד עם בנימין נתניהו כשר אוצר. בין השניים היה ריטואל קבוע: בהצעה הרשמית של תקציב המדען, המצב נראה נורא וכולם נזעקו. בסופו של יום, לאחר כמה חודשים, היה נוהג נתניהו לממש את הבטחתו למדען והחזיר לו את מה שקיצץ. ההסדר הזה, עד כמה שהוא קומם רבים, לא הפריע למדען ולאנשיו. כל עוד הכסף זורם, הכל בסדר.

אבל כעת, נתניהו כבר אינו באוצר, ואת האוצר חזרו לנהל ה"פקידים". כך, מרשה לעצמה הממשלה להגיש לכנסת הצעת תקציב למדען הראשי, שאינה שונה לעומת שנה שעברה ואין בה שום בשורה. והמדען ממשיך לעבוד, להילחם מדי יום על כל שקל ודולר, ולהסביר לכולם עד כמה חשוב להשקיע במו"פ, עד כמה המצב מסוכן אם לא יגדילו את ההשקעה וכו' וכו'.

קודמיו בתפקיד של אופר, היו הרבה פחות מנומסים. הם פשוט קמו והלכו הביתה ברעש גדול. כך, השניים שקדמו לו - כרמל ורניה וד"ר ארנה ברי, בטרם עזבו הטילו בוץ על השרים הממונים עליהם וגרמו להם קצת להזיע. אופר לא פורש. לא מפני שהוא חושש לכסאו או לעתידו: אופר הוא איש עתיר פעלים, בגיל שקרוב לפנסיה, ולאף אחד אין ספק שהוא לא יישאר מובטל זמן רב. הוא לא פורש מפני שהוא יודע היטב, כי זה לא יזיז לאף אחד. אף שר לא יקום, הכנסת לא תקיים דיון מיוחד וראש הממשלה - ספק אם ירים לו טלפון וינסה לשכנעו להשאר. זו בעצם הטרגדיה הגדולה. למו"פ הישראלי, שתוצריו עושים חייל בכל העולם - אין אבא ואין אמא.

הימצאותו של המדען בתוך התמ"ס נראית כתקלה טכנית מצערת, בדומה למעלית שנתקעה בקומה מסויימת ואף אחד לא יודע למה. בעבר היו פה ושם שרי תמ"ס חזקים, כמו אולמרט. אולמרט חיזק את המדען, גם אם כדי להרגיז שוב את נתניהו יריבו ולהראות לו שהוא יודע לתת, לא פחות ממנו. אבל גם הימים האלו חלפו. בראש משרד התמ"ס עומד אלי ישי, שלמעט מאבק על מחירי הלחם, וחנוכת מרכזי תעסוקה לחרדים, לא שמענו אותו עומד בראש מאבקים חשובים.

התייחסות צינית של הממשלה

הקיצוץ המתמשך בתקציב המדען כבר איננו עניין לוויכוח על מספרים בבחינת מיליון פה או מיליון שם. התקציב מבטא את ההתייחסות הצינית של הממשלה לכל תחום המדע וההיי-טק: דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

המציאות העגומה מחייבת צעדים הרבה יותר דרסטיים, מאשר דיון בכנסת. יש להעריך ולהוקיר את יושבי ראש ועדת המדע הקודמים - מלי פולישוק, זבולון אורלב ואת היו"ר הנוכחי, בני אלון - על הנכונות שלהם להעלות את הנושא לסדר היום הלאומי. אבל הם לא מסוגלים. כי הנושא הזה כלל לא מעניין את מרבית חברי הכנסת הנוכחית שנבחרו בשם קהלים שלא מבינים את החשיבות של ההשקעה במו"פ. הם רוצים לחם ושעשועים - ואת אלו הח"כים צריכים לספק.

את המושכות צריכים לקחת אלו שהיום נהנים מפירות תעשיית ההיי-טק, המו"פ המדע. המחויבות שלהם, הציבורית והאישית, צריכה להוציא אותם לרחובות, להפעיל לחצים היכן שהם יודעים היטב ללחוץ כשהדברים קשורים אליהם, ולהעלות את הנושא לדיון בכל מפגש.

אפילו מנכ"ל משרד התמ"ת, ישי מימון, לא שמר בדיון על קו עדין מדי ואמר: "אנחנו מוכרים את העתיד שלנו". מעניין אם הוא גם מעז לומר את זה לשר שלו.

השורה התחתונה

אסור ואי אפשר להטיל את האחריות למאבק הזה על המדען. ברצותו או שלא ברצותו, הוא שבוי בידי הממשלה שבמוקדם או מאוחר תצא למכרז: למכירה מדינה עם עבר מפואר בהיי-טק וטכנולוגיה, ועתיד מעורפל, אפור ולא ברור. כל הממעיט במחיר - יזכה.