במשך עשרות שנים נשמרה ההגמוניה של הבנקים הגדולים בתחום החיסכון לטווח הארוך. ברגע בו נולד במשפחה ילד חדש נפתחה על שמו תכנית חיסכון ל-15-20 שנה מתוך כוונה לחסוך לו ללימודים באוניברסיטה כדי שיהיה רופא או עורך דין כמובן. בתקופות בהן הריבית במשק הייתה גבוהה, קל היה למנהלי ההשקעות להשיג תשואות נאות עבור החסכים. כיום, כאשר הריביות בשוק נמוכות, וכסף המופקד לקופות גמל יכול להשתחרר רק בגיל 65, יש חשיבות יתרה לניהול נכון של החיסכון לטווח הארוך. למרבה ההפתעה, זה יותר פשוט ממה שזה נשמע.

כאשר רוצה אדם להשקיע בשוק ההון לטווח הקצר, ישנם גורמים רבים אותם הוא צריך לקחת בחשבון – גובה הריבית ובמשק ומגמתה, שיעור הצמיחה בארץ ובעולם, מכפילי הון ורווח, וכן גורמים טכניים כמו מגמת שווקי המניות ועצמת המגמה. עבור אדם מהשורה, שאינו מנהל השקעות במשרה מלאה, מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. אך אם אנו מתבוננים בטווח הארוך, רוב השיקולים האלו הופכים לזניחים.

הסטטיסטיקה של מאת השנים האחרונות מלמדת אותנו כי מניות הן אפיק ההשקעה הרווחי ביותר באופן ממוצע. התשואה השנתית הממוצעת על מדד הדאו-ג'ונס הינה 11% (בין השנים 1929-2002). בשווקים מתפתחים, מסוכנים יותר, כמו ישראל, עומדת התשואה הממוצעת על שיעור גבוה יותר. כך שאם אנו מניחים כי השווקים הפיננסיים יניבו תשואה דומה גם בעתיד, כל שקל שיושקע היום, עשוי להפוך תוך 20 שנה ל-8 שקלים. אם נשקיע במדד המניב תשואה ממוצעת גבוהה יותר, לצורך החישוב 15% לשנה, מוכפלת התשואה המצטברת פי 2, כלומר, השקל שהשקענו יהפוך ל-16.37. זהו כוחה הנפלא של הריבית-דריבית.

אם כן, איך עושים זאת באופן פרקטי? במקום לשבור את הראש באיתור וזיהוי מניות, אפשר פשוט להיצמד למדד באמצעות תעודות סל. תעודות הסל הן כלי פיננסי חזק מאוד כאשר מדובר בהשקעה בטווח הארוך. כיוון שתעודות הסל מחויבות לעקוב אחר מדד כלשהו, הן תמיד יחזיקו רק את המניות הטובות. שווי השוק של חברות שעסקיהן אינם מנוהלים כיאות ירד, והן ייעלמו מהמדדים המובילים. חברות טובות, רווחיות ומנוהלות בחכמה, יישארו במדדים וימשיכו להפיק תשואה גבוהה למשקיעים בהן. כך שלטווח הארוך, השקעה במדדים היא בעצם השקעה בחברות המוצלחות ביותר בבורסה, ללא צורך לעקוב אחר החברות עצמן.

ניתן להרחיק לכת מעט ולהשקיע במדדים חכמים יותר - מדדי דיבידנד. מדוע? חברות המחלקות דיבידנד הינן חברות המציגות רווחיות לאורך זמן, כאשר חלוקת הדיבידנד מאותת על כך שכספי החברה הולכים לייצור תשואה עבור המשקיעים ולא למשכורות למנהלים. בנוסף, חלוקת הדיבידנד משמשת כסוג של הגנה עבור המשקיעים, כיוון שהיא מהווה מעין תשואה חסרת סיכון בדומה לריבית שמחלקת איגרת חוב. סיבה נוספת להשקיע במדדי דיבידנד היא ההגנה שהן מספקות מפני בועות.

בהתפוצצות בועת הטכנולוגיה ב-2001 מחק מדד הנאסד"ק כ-80% מערכו. באותו הזמן, מניות הדיבידנדים כלל אינן נכללו במדד זה. רוב מניות הנאסד"ק בתקופה ההיא היו מניות צמיחה של חברות היי-טק, ששרפו את המזומנים שבקופתן על צמיחה מהירה ולא על חלוקת דיבידנדים. אם כבר, הן רק ביקשו לגייס עוד ועוד כספים בשוק ההון בכדי לשרוף אותן במהירות גבוהה אף יותר. השקעה במדד מניות של חברות דיבידנדים הניבה תשואה שלילית באותה תקופה, אך במידה פחותה בהרבה.

אם כן, השקעה במניות של חברות דיבידנדים מתאימות גם למשקיעים "שונאי סיכון", שכן תשואת הדיבידנד מעניקה הגנה מסוימת על תנודות השווקים. אכן, אם בוחנים תשואות של חברות המרבות בחלוקת דיבידנדים, ניתן לראות כי הן השיגו תשואה עודפת על פני המדדים הרגילים.

בכדי להשקיע במדדי דיבידנדים ניתן לקנות בבורסה בתל אביב תעודות סל העוקבות אחר מדדים אלו. כיום נסחרות בבורסה מספר תעודות סל כאלו, כמו על מדד התל-דיב 20, הכולל את 20 המניות בעלות תשואת הדיבידנד הגבוהה ביותר בבורסה בת"א, על מדדי הדיבידנדים של ארה"ב, אירופה, סקנדינביה, יפן, המזרח הרחוק וכלל העולם. ניהול החיסכון לטווח הארוך מעולם לא היה פשוט יותר.