שוטרים שונאים עיתונאים יותר מאשר הומואים או שמאלנים

שוטרים לא אוהבים עיתונאים. גם יתר אנשי מערכות הביטחון לא אוהבים עיתונאים. מטבע הדברים, החיכוך בין עיתונאים לבין אנשי הביטחון כחולי המדים הוא הנפוץ ביותר. מסיבה כל שהיא, סבורים אנשי הביטחון שהעיתונאים נשלחים על ידי המערכות שלהם רק בכדי להפריע להם בעבודתם הקדושה. לא פעם הם מרגישים שהעיתונאים ממש מהווים סכנה ברורה ומיידית לסדר הציבורי. 3 פעמים נעצרתי/עוכבתי על ידי שוטרים במהלך עבודתי העיתונאית. ב-3 הפעמים סיבת המעצר הייתה מופרכת וחסרת הגיון. פעם אחת היה זה קצין הבילוש של יחא"ה שחשב שלצלם עד מדינה (בפרשת הולילנד) זו עבירה רק משום שעל זהותו של העד מוטל חיסיון. בכדי למנוע ממני לצלם את העד הוא אזק אותי, והוביל אותי כפות בנידת שלו. * המשטרה עיכבה עיתונאי 'הארץ' וצלם 'ישראל היום' * לעמוד הפייסבוק של אייס - לחצו כאן פעם אחרת הייתה כאשר קצינת משטרה בדרגת סגן-ניצב (דוברת מחוז תל-אביב בזמנו) סימנה לי עם ידה להתקרב אליה דרך הסס"ל המשטרתי - עובדה שלא מצאה חן בעיני שוטר סיור שהחליט לעצור אותי משום שעברתי את הסס"ל. רק מעברו של מפכ"ל המשטרה דאז ליד הניידת שבה ישבתי ולאור מחאות חברי העיתונאים שצפו בקומדיה (ובראשם אבי אשכנזי ממעריב) שוחררתי. לפני מספר שבועות קבלתי הודעה משטרתית אודות סגירת התיק נגדי. הפעם השלישית הייתה כאשר אני וחברי נתיב נחמני, סיקרנו הפגנת חרדים ביפו. החרדים המפגינים עשו זאת כשהם חוסמים את הכביש. נחמני ואני שוחחנו עמם כשאנו עומדים גם כן על הכביש. 2 יס"מניקים החליטו לפזר את אלפי המפגינים בכך שציוו דווקא על 2 העיתונאים לעלות למדרכה. סירבנו ונדבקנו לחבורת החרדים, כתבנו וצלמנו, השוטרים - נחושים מאין כמותם - עצרו את נתיב באלימות. אני עוכבתי ולחובתי נרשם דוח תנועה בגין "עמידה על הכביש שלא בתפקיד". לבסוף נתיב שוחרר והדוח נגדי בוטל ונזרק לפח. למה זה קורה? העובדה העצובה היא שבכל אירוע ציבורי, למשל הפגנות, תהלוכות ומחאות אחרות, רבים מהמעוכבים נעצרים מבלי שעברו כל עבירה. יס"מנקים ומג"בניקים - עם כל הכבוד להם - ידועים כמחרחרי אלימות. להעמיד מולם קהל מפגין זה כמו להעמיד בפני שורת דוברמנים מזילי ריר, מאות חתולים מייללים. לא פעם נהנים אנשי הפיקוד הבכיר לצפות במהומות הנרקחות תחת ידם. אנחנו העיתונאים שנואים על המג"בניקים והיס"מניקים עוד יותר מהומואים, לסביות ושמאלנים. מבחינתם אנחנו רעה חולה. לרוב אנו מורחקים מזירת האירועים שבאנו לסקר, בין אם זו זירת רצח או תהלוכת מחאה. ככל שנהיה רחוקים יותר, כך לדעת השוטרים יקשה עלינו לדווח על יחסם לאזרחים במקום, או על מחדלים אחרים שלהם. גם הקצונה הבכירה לא אוהבת עיתונאים. מפקד מרחב שעיתונאי מסוים ביקר אותו בכתבה שפרסם, לא יפרוץ בבכי למראה אותו הכתב כשהוא נעצר על ידי פקודיו. בשיחה מתועדת, הודה בפניי מפקד בכיר במשטרת תל אביב, שנמנע במשך שעה ארוכה מלשחרר עיתונאי שנעצר רק משום שכמה שבועות לפני כן ביקר אותו העצור-עיתונאי במאמר שכתב. על צמרת המשטרה להבין שעיתונאי שזכה לחוות אלימות משטרתית מיותרת על גופו, יבין ויזדהה בקלות עם אזרח שיתלונן בפניו על אלימות משטרתית. כל מעצר של עיתונאי, כמוהו כפליטת כדור של המשטרה ברגלה-עצמה. ומה הפתרון? על משטרת ישראל לקבוע בנוהל פנימי כי מעצר/ עיכוב של עיתונאי נושא תעודה בעת מילוי תפקידו (מלבד במצבים של סכנת חיים) יחויב באישור מיידי של קצין בדרגת ניצב משנה ומעלה, ובדיווח בתוך זמן קצר למפכ"ל המשטרה. ניר גונטז הוא עיתונאי, ובעבר היה כתב הפלילים של 'ידיעות אחרונות'