רוברט שילר
צילום: ויקיפדיה

מדד שילר: מה הוא צופה למדד ה-S&P?

מכפיל הרווח של זוכה פרס נובל לכלכלה רוברט שילר הוא מכפיל נפוץ בקרב אנליסטים ומשקיעים הרוצים לבחון את השקעתם על טווח זמן רחב, תוך כדי התעלמות מרעשי רקע חד פעמיים. על פי האינדיקטור, מדד הדגל, S&P500 מוערך ביתר
עומר רוסו | (7)

כדי להימנע משינויים עונתיים ועיוותים נקודתיים שונים ברווחי החברות, פיתח חתן פרס נובל לכלכלה רוברט שילר את מדד ה-CAPE למכפילי רווח מותאמי מחזוריות ואינפלציה. המדד נועד להעמיד תמונה יציבה ואמינה יותר של רווחי החברות לאורך זמן. באמצעות האינדיקטור, נוכל להשוות לממוצע הרווחים בעשור האחרון, וכך לזהות תמחור יתר או חסר בשוק המניות בטווח הארוך. הנתון מאוד נפוץ לשימוש בקרב המשקיעים לצורכי אנליזה מקיפה על החברה ועל המדד בכלל.

שילר ידוע בשתי תחזיות מדויקות שנתן בעבר. באחת מהן תיאר בפירוט את התפתחות בועת הדוט.קום עוד בשלהי שנות התשעים של המאה הקודמת, לפני שזו התפוצצה והרעידה את הכלכלה העולמית. הוא היה גם זה שהתריע מפני בועת הדיור בארה"ב כבר ב־2005, לפני שזו התפוצצה ב-2008 וגררה את העולם למשבר פיננסי ולמיתון.

מדד מכפילי הרווח מודד את מכפיל הרווח המותאם למחזוריות. כלומר, במקום לבחון את מכפיל הרווח ב-12 החודשים האחרונים, ביחס לעבר וביחס לצפוי, בוחנים את מכפיל הרווח ביחס לממוצע של 10 השנים האחרונות. כך נוכל לקבל תמונה של העשור האחרון ולהתעלם משנים חד פעמיות טובות/רעות.

בעבר, החישוב היה באמצעות מדידת הערך של מדד 500 S&P וחלוקתו בערך הממוצע של הרווחיות לאורך עשר שנים. לפי שילר, כך ניתן לחזות בצורה מדויקת הרבה יותר את התשואה הצפויה בשוק המניות בשנים הבאות. אך כיום, אנליסטים משתמשים במדד זה גם לצורך ניתוח ומחקר של חברות בודדות. הם בעצם מחפשים את מכפיל הרווח המייצג דרך המכפיל שמופיע במדד שילר. 

איך אפשר לדעת מה התשואה ״לפי הספר״ שניתן לקבל ממניה לפי מכפיל הרווח? 

מה זה בעצם מכפיל רווח? נתחיל בהדגמה. במידה ומכפיל הרווח עומד על 20, משמע, ייקח 20 שנה ״כביכול״ להחזיר את ההשקעה על ידי הרווחים שהיא מייצרת (במידה והחברה לא צומחת, הרווחים יציבים). אם החברה שווה 200 מיליון, והיא מרוויחה 10 מיליון בשנה, ייקח לבעלי המניות 20 שנה כאמור להחזיר את ההשקעה. תיאורטית אם כל שנה החברה תחלק את הרווחים שלה כדיבידנדים - 5% בשנה (10 מתוך 200), הרי שב-20 שנה היא תחזיר 100% מההשקעה לבעלי המניות.

מפה גם אפשר להבין למה אנשים מחפשים את החברות עם המכפילים הנמוכים, שיכולים להחזיר להם את ההשקעה במהרה. אלו המקרים שהתשואה השנתית צפויה להיות גדולה. אבל צריך להזהיר - לא כל מה שנוצץ - זהב. מכפילים נמוכים יכולים להחביא צרות בעתיד. המשקיעים לא סתם מתמחרים חברה במכפיל נמוך-זול. וההיפך - מכפילים גבוהים מחביאים לפעמים צמיחה מואצת ומכפילים יורדים בעתיד. 

מכפילים שונים מהנורמה מתרחשים כי הרבה פעמים המסחר לא קשור לנתונים הכלכליים; לפעמים השוק מושפע מהייפ, אופנה וכמובן - יש השלכות מאקרו כלכליות משמעותיות, לרבות האינפלציה והריבית.

קיראו עוד ב"גלובל"

מכפיל הרווח הממוצע של שילר (CAPE) מאז 1881 עומד על 16.8. כלומר, אם המכפיל רווח הנוכחי מעל המספר המדובר, פירוש הדבר הוא שהשוק נסחר מעל הממוצע ארוך הטווח שלו וייתכן שמוערך ביתר. אם התוצאה נמוכה מהממוצע, פירוש הדבר שהשוק מוערך בחסר.

על אף הירידות בשווקים בחצי שנה האחרונה, מדד שילר עדיין מעל הממוצע ועומד כעת על 28, כשבבועת הדוט קום בשנת 2000 לפני הירידות הרחבות בשווקים, עמד המדד על 44.

המכפיל הזה עוזר לנו לחשב באופן מתואם אינפלציה, את פוטנציאל התשואה שאנחנו, שוב, ״על פי הספר״, אמורים לקבל ממדד ה-S&P 500. מכפיל שילר על 38? אז התשואה הפוטנציאלית השנתית הצפויה במדד הסנופי הוא 2.63% בשנה, מתואם אינפלציה. במכפיל של 28 התשואה הצפויה היא 3.57%. 

יש כאן מעט סתירה כי ב-22 שנים האחרונות (מאז משבר הדוט קום) מדד ה-S&P עלה ב6.45% בשנה, הרבה מעבר למה שביטא המכפיל בזמנו (2.63%) וזאת בשל עליית הרווחים של החברות במכפיל, ועדיין, על פי האינידקטור ניתן להבין אם ומתי צריך להיכנס לשוק ועל פניו, המדד אומר כעת - יקר. צריך לחכות. צפויה תשואה חיובית, וזאת עוד לפני הגידול ברווחי החברות, ועדיין זה לא מה שהיה בשנים האחרונות.

על בסיס מדד שילר, התפתחה שיטת השקעות שמתבססת על המדד. מאז 2002 הצליחה השיטה להשיג תשואה מצטברת של 775%  לעומת כ-440% שהשיג מדד ה-500 S&P, זאת באמצעות שיתוף פעולה עם חברת הפיננסים ברקליס (מדד שנקרא Shiller Barclays CAPE US Core Mid-Month).

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    פרופ' איצ100 22/08/2022 15:55
    הגב לתגובה זו
    כעמית לפרופסור שילר...יש לו רק הלל ושבח על האיש ומציין שהוא מטובי הכלכלנים שחיים בקירבנו וגם כאלו שכבר הלכו לדרכם...שילר נחשב תמיד כפנומן המקדים את זמנו...
  • 2.
    איפה השוורים 22/08/2022 15:15
    הגב לתגובה זו
    השוק גבוהה נקודה.
  • 1.
    דר' דום 22/08/2022 13:56
    הגב לתגובה זו
    ככה זה שהפד מתחיל לשורף את המאזן בקצב כפול והפעילים חוזרים מהחופשה. לא מפתיע שרב המפולות בהיסטוריה התרחשו בספטמבר. חבשו קסדה
  • דני 22/08/2022 18:02
    הגב לתגובה זו
    אוקטובר הוא החודש הכי מסוכן בהסטוריה.
  • 15.9.2008 קריסת ליהמן ברדרס (ל"ת)
    דר' דום 23/08/2022 07:34
  • בנימין 22/08/2022 16:26
    הגב לתגובה זו
    יתכן שהיום השוק ירד חזק אבל בלונג הוא יכול להמשיך ולעלות.מדד שילר,בשנים האחרונות,בגלל מניות הטכנולוגיה,תמיד היה גבוה.
  • ישאר דובי כל 22, היה ידוע מה חדש... (ל"ת)
    רפי 22/08/2022 17:02
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.