פורד קוגה

עיצוב
הפיכת הקוגה לרכב גלובאלי הייתה בשורה טובה לשוק המקומי. הוא ירש את האסקייפ בארצות הברית, דבר שהפך את הגרסאות האוטומטיות לחשובות יותר ואפשר את הגעתו ארצה. הגלובליזציה אמרה שהקוגה צריך לגדול כדי להתאים לשוק האמריקני, ולמרות שהוא נשען על אותו בסיס גלגלים (269 ס"מ) כמו בעבר הוא ארוך ב-8 ס"מ לטובת תא מטען גדול יותר ומרחב משופר.

מבפנים
התחושה העשירה והכמעט יוקרתית ממשיכה גם לתא הנוסעים בקוגה. פתיחת הדלת תגלה מיד דמיון לקו המוכר בגרסאות המצוידות בפוקוס עליה הוא מבוסס (עם שינויים במיקום הצג והגבהת הבורר). זה אומר שלא כולם יאהבו את עומס המתגים המוכר של פורד וגם את התחושה המעט אינטימית. מצד שני זה גם מבטיח איכות טובה לסביבת הנהג ורמת אבזור עשירה ביותר שכוללת בגרסת הטיטאניום שנבחנה גג זכוכית פנוראמי, תאורה משתנה וכמובן בקרת אקלים מפוצלת (עם פתחים גם מאחור), ומערך מולטימדיה עשיר (חבל שלא משולבת בו מצלמה אחורית). לתחושה היוקרתית תורם גם שילוב העור במושבים שקיים בגרסה המאובזרת.


ביצועים
פורד קוגה חמוש בגרסת ה-180 כ"ס החזקה של מנוע ה-1.6 ליטר המוגדש מסדרת האקובוסט של פורד, ובזכות השוק האמריקני הוא מצויד בתיבה אוטומטית אמיתית עם 6 הילוכים. על הנייר הביצועים טובים למדי – 200 קמ"ש מירביים והאצה ל-100 קמ"ש ב-9.7 שניות – ואכן כבר מתחילת הדרך מציג הקוגה ביצועים טובים למדי, ואולי הטובים ביותר מבין המתחרים. הזינוק הראשוני מעט מושהה במפתיע, אבל אחרי כן הוא תופס קצב בזריזות וכרגיל למנועים אלה אין צורך לאמץ את המנוע כדי לקבל קצב מהיר. מצד שני, תחת עומס צליל המנוע אינו נעים במיוחד ושונה ממה שחווינו בכלי רכב אחרים שמצוידים במנועים דומים. גם התיבה עצמה אינה זורמת מספיק וחבל שפורד בחרו להישאר עם אותה אפשרות לא נוחה לתפעול ידני (באמצעות מתג על ידית ההילוכים) המוכרת מהפוקוס.

התנהגות נוחות

למרות התחושה הנוקשה והמרוסנת מהנדסי פורד שוב הצליחו להשיג שילוב של ניהוג טוב ונוחות נסיעה מצוינת שעולה על רוב המתחרים, בייחוד בעיר, למרות חישוקי 19 אינץ' ברכב ההדגמה (17 אינץ' בגרסת הבסיס). גם רמת רעשי הכביש אינה גבוהה.
על שבילים הקוגה אינו מרגיש חסון במיוחד ואולם התכונות הדינאמיות שלו הופכות אותו לכלי מאוד מהנה גם שם.

סיכום