כלכלני אופנהיימר: "מחיר הנפט מעל 130 דולר - בועה שחורה משחור, ארה"ב היא היד המכוונת"
מחיר הנפט מסתובב בימים האחרונים סביב ה-130 דולר לחבית, זאת לאחר מהלך מדהים של עשרות אחוזים בחודשים האחרונים. אמיר ארגמן ואביבית מנה קליל מבית ההשקעות אופנהיימר מפרסמים היום סקירה בעניין מחיר הנפט וההשפעות על הכלכלה.
כך נפתחת הסקירה: "הבעיה העיקרית כרגע היא כי מחירי הנפט קיבלו ללא שום שמץ של ספק מאפיינים של בועה פיננסית, כשבכל בועה פיננסית לא ניתן לנחש באופן מושכל עד לאן תגיע. הנסיקה במחיר הנפט טומנת בחובה השפעות שליליות וברמות מסוימות אף הרסניות לכלכלה הגלובאלית, שהנפט עדיין מהווה את המשאב המרכזי בתפעולה השוטף. הרמות הגבוהות אליהן הגיע מחיר חבית הנפט, כוללות סיכונים לא קטנים מאשר משבר הסב פריים בעבור משקיעי האקוויטי. העובדה כי ייתכן ויד מכוונת של הממשל בארה"ב תומכת בהמשך מגמה זו בטווח הקצר מעצימה אף היא את הסיכון."
באופנהיימר מדגישים, כי "המחירים הגבוהים של מחיר חבית הנפט תופסים את כלכלת ארה"ב בנקודה רגישה ביותר בה היא טרודה ממשבר חמור בנדל"ן המעיק על הצרכן האמריקאי, ומחיר גבוה של הדלק אינו מקל עליו להתמודד על המצוקה. גם סקטור החברות האמריקאי, המצליח להתמודד בצורה ראויה עם ההאטה בזכות פריסה גלובאלית, דולר חלש, מינוף נמוך ומבנה יעיל ביותר, יסבול לא מעט באם מחירי הנפט יישארו ברמות הגבוהות שנרשמו בימים אלה (מעל $130 לחבית). הערכות בשוק מראות כי הדבר עלול לפגוע בכ 1% בצמיחה הצפויה בארה"ב ב 2009 , באם מחירי הנפט יישארו ברמות אלה."
עוד אומרים באופנהיימר, כי "הסיבות להיווצרותה של הבועה הפיננסית סביב מחיר חבית הנפט יכולות להיות רבות ומגוונות. די אם נציין את אנליסט האנרגיה של אופנהיימר, מר פאדל גייט, שביקר בארץ לאחרונה, שטוען טענה לא שגרתית אך מבוססת היטב לפיה הזינוק במחירי הנפט (והסחורות בכלל) נתמך על ידי מדיניות של ממשלת ארה"ב וגופים פיננסים בעולם במטרה להאט את קצב הצמיחה של כלכלת סין המהווה איום על כלכלת ארה"ב. לטענתו, ארה"ב, שכשלה לשכנע את קובעי המדיניות הסינים להתיר את ההגבלות על המטבע הסיני על מנת לאפשר תחרות הוגנת בין כלכלות העולם, מעודדת באמצעות רגולציה את הגופים הפיננסים להשפיע על מחיר הנפט לכיוון חיובי."
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
