עובדות וטענות:

העוררת, בעלת הזכות הרשומה של כינוי המקור, היא המועצה לייצור צמחים ולשיווקם - ענף פרי ההדר. המועצה הינה תאגיד סטטוטורי. כינוי המקור מושא הערר הוענק ונרשם לראשונה בפנקס כינויי המקור הישראלי ביום 5.11.68. המוצר שכינוי המקור בא לציין הנו "תפוחי זהב שמוטי, תפוחי זהב אפילים, אשכוליות מזן משנה מרש חסר גרעינים, לימונים חמוצים", הגדלים באזורים שונים בארץ ישראל. ביום 16.3.70 נרשם כינוי המקור גם בפנקס כינויי המקור הבינלאומי, המנוהל בהתאם להסדר ליסבון משנת 1958 בדבר הגנת כינויי מקור ורישומם הבינלאומי. מבין חמשת השמות בהם נרשם כינוי המקור, השם בעל המוניטין הרב ביותר בישראל, כמו גם ברחבי העולם, הוא "Jaffa". שם זה רכש לעצמו מוניטין עולמי, כשם המציין פירות הדר איכותיים, ומסייע רבות בשיווק תוצרת ההדרים הישראלית ברחבי העולם.

תוקף הרישום של כינוי המקור פג ביום 7.12.00, וביום 24.10.02 הגישה המועצה בקשה לחידוש כינוי המקור לתקופה נוספת של 10 שנים החל ממועד פקיעת תוקף רישומו. בעקבות פרסום דבר הבקשה, הגיש עו"ד טל בנד לרשם חומר שנטען כי יש בו כדי להראות, בין השאר, כי כינוי המקור חדל מלשמש ככינוי מקור כהגדרתו. זאת, בהתאם לתקנה 36 לתקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו (יצוא פרי הדר). הטיעון המרכזי שהועלה נגד הארכת הרישום, היה כי השם "Jaffa" אינו משמש עוד ככינוי מקור. הטיעון הסתמך על כך שהמועצה התירה לשווק פרי הדר שגדל בדרום אפריקה תחת שם זה. יובהר, כי המועצה אינה מגדלת תפוזים בדרום אפריקה. היא מעניקה לאחרים המגדלים תפוזים בדרום אפריקה בייעוץ והדרכה שלה, היתר לשווקם באנגליה בשם "Jaffa". כמו כן, הרשם התייחס בהחלטתו אף למכירת יוגורט תחת המותג "Jaffa" בהולנד על פי היתר שניתן לכך על ידי המועצה. בהתייחס לאלה נדחתה הבקשה להארכת תוקף כינוי המקור. על כך הערר דנן.

דיון משפטי:

כב' הש' מ' שידלובסקי-אור:

במהלך שנת 2000 התירה המועצה לחברות דרום אפריקניות לייצא פרי הדר שמקורו ומקום גידולו בדרום אפריקה, לאנגליה (בלבד), תחת השם "Jaffa", וזאת לזמן קצוב. תנאי לשיווק באנגליה היה שבצד הפתק "Jaffa", על הפירות המשווקים מדרום אפריקה, יצוין שמקורם אינו בישראל אלא בדרום אפריקה. תנאי נוסף ומרכזי למתן ההיתר, היה עמידתו של פרי ההדר ששווק לאנגליה בתנאי איכות קפדניים ביותר ובסטנדרטים בינלאומיים וישראליים מחמירים. כדי לשפר את איכות הפרי נכרתה עיסקה על פיה רכשו הגורמים הדרום אפריקאיים מהמועצה ידע הקשור בגידול פרי הדר, ואף שתילים של עצי פרי הדר. אחד היתרונות שיש למועצה משיווק הפרי מדרום אפריקה לאנגליה ומקבלת תמלוגים על כך, נובע מהעובדה שעונת הפרי בדרום אפריקה שונה מזו שבישראל, ושיווק הפרי משם הוא בתקופה בה אין מיוצא פרי מישראל.

על פי הגדרת "כינוי מקור", צריך שיתקיימו שלושת התנאים הבאים: שם של מוצר הכולל שם גיאוגרפי (שם של ארץ אזור או מקום); השם בא ללמד שמקור המוצר הוא מאותו מקום; איכותו או תכונתו של המוצר הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה. אם נתעלם לרגע מ"נושא דרום אפריקה", ברי כי תנאים אלה מתקיימים כשם שהתקיימו עם רישומו הראשון של כינוי המקור. לא השתנה בעניין זה דבר מבחינת טיב הקרקע, האקלים או טיב המים. יתכן אף שהתקדמות הידע בחקלאות וההתמחויות של העוסקים בכך בארץ בחקלאות בכלל ובפרי הדר בפרט, הביאו לשכלול הזנים השונים של פרי הדר באיכותם. אך פרט לכך, מתקיימים אותם תנאים שהצדיקו את הרישום מלכתחילה. השאלה העיקרית היא, איפוא, האם בשל העיסקה בין המועצה לבין החברות הדרום אפריקניות משתנה התמונה. הרשם השיב על כך בחיוב. ואולם, לכך אין להסכים. ראשית, אין לראות בהתרת שימוש מצד המועצה בשם "Jaffa" לפרי הדר שמקורו בדרום אפריקה, הודאה מצד המועצה כי אין עוד קשר בין כינוי המקור ותכונות החבויות בו לבין אזור גיאוגרפי כלשהו, כלומר בין השם "Jaffa" לבין האזור אליו מתייחס כינוי מקור זה. הטענה בדבר קיום הודאה מצד המועצה, מבוססת, קודם כל, על ההנחה שבשני המקרים השימוש בשם "Jaffa" מתייחס לאותו דבר עצמו, דהיינו למוצרים זהים. אולם הנחה זו אינה מבוססת כלל. כאמור, אין זהות בין שני סוגי פרי ההדר - אלה הגדלים בארץ ואלה הגדלים בדרום אפריקה. יתר על כן, הסיבה למתן היתר מצד המועצה להשתמש בשם "Jaffa" לפרי הדר הגדל בדרום אפריקה היא, מתן רשות לשימוש בשם כשם מסחרי בשתי מדינות בהן אין תחולה לאמנת ליסבון (דרום אפריקה ואנגליה). באותן מדינות יש לה עניין לשמור על זכויות בשם זה וליהנות מתמלוגים בגין השימוש שנעשה בו באותם תנאים שהיא מכתיבה.

הקביעה, כי הפרי המשווק מדרום אפריקה הוא בעל "סטנדרטים דומים מאד", אין פירושו שמדובר באותה איכות או אותו סוג של איכות. פרי הדר הגדל בדרום אפריקה יכול להיות באיכות גבוהה, בסטנדרט גבוה, כמו פרי ההדר הישראלי, ובכל זאת יהיה שוני מהותי בין פרי ההדר הגדל שם מזה הגדל כאן ופרי ההדר הישראלי יהיה תוצאה של תנאים ישראליים מיוחדים, אשר אינם מתקיימים בדרום אפריקה, כולם או חלקם (אקלים, טיב הקרקע, וידע הישראלי בפיתוח חקלאי, כולל פיתוח גנטי של זני צמחים שונים). מכאן, שאין להסיק מקיום "סטנדרטים דומים" כי הפרי הישראלי אינו נושא עוד תכונות ייחודיות, הנדרשות על מנת ליתן לו הגנה של כינוי מקור. צודק הרשם בקבעו כי "כינוי המקור איננו תלוי משתמש כי אם תלוי קשר בל ינותק בין מוצר ותכונותיו לבין אזור גיאוגרפי מסוים", ותנאי זה מתקיים בענייננו.

שאלה נוספת היא, אם עצם השימוש או התרת השימוש של בעל זכות בכינוי מקור לתאור מוצר שונה (אם גם דומה) שוללים, כשלעצמם, את זכותו לרישומו כבעל כינוי מקור או גורעים ממנו? אין כל הוראה בדין המחייבת תוצאה כזאת. אם התוצאה תהיה שעל בעל הזכות לרשום כינוי מקור יהיה לבחור באחת משתי האופציות כאמור, יהיה בכך לפגוע פגיעה קשה בזכות הקנין שלו. העיקר הוא בשאלה, אם מתקיימים התנאים לרישום כינוי מקור. אם התשובה לכך חיובית, כבענייננו, ניצול נוסף של זכויות במותג אינו סותר את הזכות לרישום כינוי המקור כחוק. משכך, טעה הרשם בדחותו את הבקשה להארכת תוקף כינוי המקור "Jaffa".

נושא נוסף שהיווה עילה להחלטתו של הרשם נוגע להיתר שניתן על ידי המועצה לחברה לשיווק יוגורט בהולנד תחת השם "Jaffa". יוגורט זה, לגביו ניתן ההיתר, מיוצר מפירות הדר הגדלים בישראל ולא בהולנד או במקום אחר. הולנד אינה חברה באמנת ליסבון. הרשם קבע בהחלטתו שגם הרחבת השימוש שעשתה המועצה בשימוש בשם "Jaffa" לטובין אחרים, שאינם פרי הדר, מחזקת את מסקנתו. קביעת הרשם היא כי הנסיבות שיצרה המועצה על ידי "מיהול" השם "Jaffa", אינן עולות בקנה אחד עם מטרת חוק הגנת כינויי מקור. לדעתו, עצם השימוש שנעשה על ידי המועצה בכינוי המקור לתיאור טובין שאינן פרי הדר מסכל את מטרתן של הוראות חוק הגנת כינויי מקור בכך שהוא גורם לבלבול בקרב הצרכנים באשר למהותו של כינוי המקור "Jaffa" ולטובין עליהם בא כינוי המקור להגן.

נקבע, כי הרישום של כינוי המקור הנדון נרשם ביחס לזני פרי הדר שונים. מהות רישום זה והזכות של בעל הזכות הרשומה, היא בהגנה הניתנת מכח החוק במקרה שגורם זר יעשה שימוש בתחום אחת הארצות שהן צד לאמנת ליסבון במותג "Jaffa", בנוגע לפרי הדר. אך רישום זה, כשלעצמו, אינו מונע מגורם זר כלשהו לעשות שימוש במותג "Jaffa", ביחס למוצרים אחרים שאינם פרי הדר. הוא גם אינו מונע, כשלעצמו, שימוש במותג זה אפילו ביחס לפרי הדר בכל אחת מארצות תבל שאינה צד לאמנת ליסבון. ניתן למועצה להגן על זכותה במותג זה באותן ארצות רק מכח הגנה הניתנת במסגרת דינים אחרים (שאינם כינויי מקור). הגנה כזו יש למועצה בהולנד מכח דיני סימני מסחר, וכאמור לעיל, שימוש בזכות להגנה כזו אינה פוגמת בכינוי המקור. כבר צויין לעיל, כי אין הוראה כלשהי בדין המונעת מבעלים של כינוי מקור לעשות שימוש בכינוי המקור ביחס לטובין השונים מן הטובין אשר ביחס אליהם נרשם אותו כינוי מקור. לפיכך, לא ניתן למנוע את זכותה של המועצה לעשות שימוש במותג "Jaffa", לגבי טובין שאינם פרי הדר. לא כל שכן, לגבי הטובין הנדונים - מוצר יוגורט המבוסס על פרי הדר ישראלי המשווק בארץ שאינה צד לאמנת ליסבון.

משכך, מתקיימים התנאים המצדיקים את המשך הארכת תקפו של כינוי המקור, כבעבר.