רבים על נינט טייב ודלתא: זרמון DDB תובע 7 מיליון שקלים מאדלר חומסקי

תביעה מהסוג של זרמון DDB כנגד אדלר חומסקי לא הייתה בשוק הפרסום מזה שנים רבות, אם בכלל. משרד הפרסום בראשותו עומד אילון זרמון (לשעבר יחד עם הדר גולדמן) תובע מאדלר חומסקי סכום של 7 מיליון שקלים בעקבות "גניבת קריאייטיב ומהלכי מיתוג נוספים עבור קמפיין דלתא" בכיכובה של נינט טייב.

כזכור, במהלך חודש מרץ 2012 הודיעה חברת ההלבשה התחתונה דלתא על סיום ההתקשרות עם משרד הפרסום זרמון גולדמן (בזמנו) ומעבר לאדלר חומסקי. בזרמון DDB טוענים כי "תביעה זו היא פועל יוצא של התנהגות עסקית נכלולית ומבישה, בלתי מקובלת, בלתי לגיטימית, דורסנית וחסרת תום לב באופן קיצוני מצד משרד הפרסום אדלר חומסקי & ורשבסקי, בהובלת אייל חומסקי".

* לדף הפייסבוק של אייס - לחצו כאן

כחודש וחצי לפני העברת תקציב הפרסום של דלתא לידי אדלר חומסקי נבחרה נינט טייב לשמש כפרזנטורית לחברת ההלבשה התחתונה. מכתב התביעה שהוגש הבוקר ע"י זרמון טוען האחרון כי עם קבלת הודעת דלתא על הפרידה ממנו הוא הבהיר לצביקה שווימר (מנכ"ל דלתא) כי "אין בכוונת המשרד לעמוד בדרכה של דלתא, אך ביקש, שאת האסטרטגיה וקמפיין הפרסום שייצרו עבורם על כל הכרוך בהם ישארו בידי משרד הפרסום הואיל ודלתא לא שילמה בגינם".

טענות לגניבת לקוחות וריגול תעשייתי מצד חומסקי

בקשה זו של זרמון עומדת במרכז התביעה והבקשה לפיצוי כספי על סך 7 מיליון שקלים. בתוך כך מעלה אילון זרמון טענות קשות כלפי התנהלותו של אייל חומסקי, מבעלי אדלר חומסקי, שלדבריו ניצל את הפרידה המתוכננת בינו לבין שותפו הקודם הדר גולדמן כדי לנהל עימו מגעים לקראת שותפות עסקית כאשר מטרתו האמיתית היא לגנוב את לקוחותיו ולבצע במשרדו ריגול תעשייתי.

מהתביעה שהוגשה באמצעות עורכי הדין אופיר צברי, דיבון פרקש ורעות קמוס ממשרד צברי-יובל ושות' עולה עולה כי בשנת 2011 ועד לפברואר 2012 גיבש משרד הפרסום זרמון תוכנית אסטרטגית למיתוג ומיצוב מחדש של דלתא, באמצעות קמפיין פרסום רחב היקף המתבסס על עולם המוזיקה במסגרתו משרד הפרסום זרמון יצר בעבור דלתא מותגים חדשים לחזיות ולתחתונים, המבוססים על מושגים מעולם המוסיקה כגון - Bravo ומאצ'תונים Q.

עוד נטען כי בהמלצת משרד הפרסום זרמון ובתיווכו הבלעדי, נבחרה נינט טייב, כפרזנטורית יחידה לקמפיין החדש שכן היא נתפסה כמוסיקאית ודמות שתאפשר חיבור למגוון רחב של קהלים - בחירה שאינה מובנת מאליה, מאחר שנינט ידועה בכך שבוחרת קמפיינים בכיכובה בפינצטה וכן לא מובן מאליו היה שתסכים להיות פרזנטורית של חברת הלבשה תחתונה. משרד הפרסום זרמון הוא מי שפעל בהצלחה ליצור את ההסכם בין דלתא ונינט למרות קשיים אלה. ואכן, ההתקשרות בין נינט לדלתא יצרה הד תקשורתי עצום לדלתא. כך לדברי זרמון DDB.

זרמון: "חומסקי ניהל איתנו מו"מ לשותפות כדי לגנוב סודות מסחריים"

עניין מרכזי בתביעה הוא כאמור טענות ל"חוסר תום לב משווע במו"מ מצידו של חומסקי, אשר פנה לזרמון - על רקע החלטתם של זרמון וגולדמן לפרק את שותפותם בראשית 2012 - והציע לזרמון, להיכנס עימו לשותפות בין היתר באמצעות רכישת חלקו של גולדמן". לדברי עורכי דינו של זרמון הוא סירב בעבר להצעה דומה מצידו של חומסקי, וכעת בחן את האפשרות לשיתוף פעולה ולהשקעה. במסגרת המשא ומתן ביניהם, חשף זרמון בפניו ובפני נציגיו, פרטים מסחריים שונים לרבות אינפורמציה הקשורה בלקוחות המשרד. חומסקי מצידו התחייב, כי לא ייעשה כל שימוש במידע שנחשף בפניו אלא לצרכי העסקה הצפויה.

לאחר תקופה של משא ומתן, חומסקי נסוג מהעסקה וזרמון, כידוע, רכש בעצמו את חלקו של גולדמן והפך לבעליו היחיד. "לא חלף זמן רב עד שהסתבר" נטען בתביעה, "כי לא תמימים היו מהלכיו של חומסקי - הסתבר, כי לא שותפות עם זרמון הייתה בראש מעיניו של חומסקי, אלא תחרות בלתי הוגנת, ריגול תעשייתי, גניבת לקוחותיו של זרמון, סודותיו המסחריים, זכויות היוצרים של פירמת הפרסום של זרמון בקמפיינים וכיוצב'". זרמון טוען עוד כי ניסיונות מצידו לסיים את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט לא נענו, וזרמון אף אוים, כי אם ינקוט בהליכים משפטיים, ייגרם לו ולמשרד הפרסום נזק, כי הוא יושמץ בריש גלי וייפגעו עסקיו.

מאדלר חומסקי לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הידיעה.