העונה של הישרדות VIP גורמת לנו, אנשי השיווק, לחשוב מעט על המשתנה הרציף בקצותיו 2 הפכים: ניהול סיכונים לעומת מיתוג ופרסום. הסלב, הידוענים למיניהם שמתחרים על תואר השורד האחרון, מנהלים למעשה יחידת רווח והפסד מיתוגית לכל דבר אשר במרכזה עומד שמם. כמו ארגון הבוחר למתג עצמו בשמו הוא, מסתכנים השורדים בניהול משברים מחד באם "יפשלו", או יצטיירו בניגוד להילתם ומנגד עשויים להרוויח דקות נוספות של תהילה ומודעות מוגברת למותגם - לעצמם.

בתחום הכלכלי והעסקי האמור, משתמשים אנו הרבה בתורת ההחלטות ובתפיסה הסובייקטיבית של הפסד לעומת רווח (אליבא דה טברסקי וכהנמן), אך נדמה כי במקרה המיתוגי של שימוש בשם כעטיפת המותג - עשויה להפוך התפיסה הסובייקטיבית לסיכון אובייקטיבי לחלוטין.

* אייס רוצה להכיר אתכם טוב יותר. לפרטים המלאים - לחצו כאן

נכון כי אין לסלב הרבה ברירה, אלא להשתמש בשמו כדי להובילו ולהשאירו רלוונטי, אך בחירת פעילותו העסקית, כולל יציאה לדוגמא לתכניות ריאליטי - נתונה לו וצריכה להיעשות במסגרת תורת ההחלטות על הציר הרציף של פרסום לעומת ניהול סיכונים.

אז למשה פרסטר ואיתי שגב אולי אין הרבה מה להפסיד (חלילה לא מתוך זילות, אלא מתוך בחירה מודעת ולא מודעת לעבוד מאחורי הקלעים ולא בפרונט התעשייה), אך לשאר המותגים יש הרבה מה להפסיד, פרט לשורד האחרון הלוקח את כל הקופה.

ישנם סוגי סלב שונים; כאלה הנפלטים מסדרות טלוויזיה זמניות וכאלה הבונים את שמם סביב כישרונם ומקצועם. הסלב הזמניים צריכים להיתפס בכל ענף יחצני וכל הזדמנות עשויה לקדם אותם לעבר ה"סלב הקבוע". אלה ידוענים זמניים שגם אם פישלו קמעה, "המותג" לא יפגע ומקסימום יעלם טרם זמנו.

לעומתם, אלה שבנו את שמם בעמלם וכישרונם - צריכים להיזהר יותר בבחירת פעילותם העסקית והיחצנית. לא כל פעילות ממנפת שיווקית ובחירה שגויה עלולה להתגלות כניהול סיכונים קלוקל שיפגע במותג - שמם - לאורך זמן.

על קו הרצף הזה מתנהלים הסלב, מנהליהם האישיים והתעשייה המאדירה את העטיפה ולא התוכן. אז נשאר רק לאחל לכולם להישאר בביצה לאורך זמן ולנסות להרוויח את המיטב, תוך ניהול מושכל בין שיווק לסיכון.