הירשמו
  1. ראשי
  2. משפט
השקעות פנסיה
צילום: kanchanachitkhamma CANVA

פוטרתם ללא שימוע ראוי – מגיע לכם פיצוי

עובד בחברה לניהול פרויקטים פוטר לאחר 39 שנים ללא שימוע ראוי. השופט אורן שגב קבע כי נפל פגם בהליך וחייב את החברה לשלם לו פיצוי של 135 אלף שקל 
נחמן שפירא | (2)
נושאים בכתבה בית הדין לעבודה דיני עבודה שימוע

עובד בחברה לניהול פרויקטים פוטר לאחר 39 שנים ממקום עבודתו. העובד טען כי נערך לו שימוע פיקטיבי, רגע לפי יציאתו לגמלאות. בית המשפט קבע כי העובד צודק וקבע לו פיצויים בגובה של 135 אלף שקל.

 

 
העובד בן 64, החל לעבוד בנתבעת בשנת 1980 בתפקיד מנהל פרויקטים. בשלהי 2018 – כמעט ארבעה עשורים לאחר תחילת עבודתו, הוא זומן לשיחת שימוע שבעקבותיה הוחלט לפטרו. בהודעת הפיטורים צוין כי ההחלטה על סיום עבודתו של התובע נובעת מהליכי התייעלות. לטענת העובד, פיטוריו  מספר שנים מועט לפני גיל הפנסיה, נעשו בחוסר תום לב ונועדו רק בכדי לחסוך את עלות העסקתו, וכי השימוע שנערך לו היה פיקטיבי ונערך רק למראית עין.

בתביעה שנדונה לאחרונה שוב אנו נתקלים בתביעה שהוגשה על סכום גבוה של מעל 2 מיליון שקל (וזאת לאחר שבתחילה הוגשה  על סכום של יותר מ-4 מיליון שקל)  של  עובד  שפוטר לאחר תקופת עבודה של כמעט 4 עשורים. בית המשפט לא קיבל את שלל טענות העובד על פיצויים בשל הפרשות לפנסיה ושעות נוספות וכו', אך קיבל את טענותיו לגבי הליך השימוע. יראו החברות ויזהרו, השימוע הוא לא משחק. זה לא סתם לצאת לידי חובה. נעשה כאילו שימוע והכל בסדר. בית המשפט מתייחס ברצינות רבה לסדרי הליך השימוע, לטענות המעסיק, וכן לתגובת העובד ולסיבת הפיטורין הרשמית שבגינה זומן העובד לשימוע. מותר לחברה להחליט לפטר עובדים, לפי שיקוליה, אבל עליה לשמור על הזכויות שלהם בהליך, אחרת תשלם.

 

על פי התביעה, שנדונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, חברת 'מרטנס הופמן יועצים לניהול', חברה לניהול פרויקטים וביצוע סקרים, פיטרה את העובד לאחר 39 שנים של עבודה. השופט אורן שגב קיבל את טענותיו של העובד לגבי הפגמים שנפלו בהליך פיטוריו וקבע כי הנתבעת הפרה את חובתה לערוך לתובע שימוע ראוי, מאחר שעילת הפיטורים האמיתית לא הובאה לידיעתו בשום שלב. 

 

הנתבעת טענה כי במהלך השימוע עצמו ניתנו לו 3 אופציות להמשיך לעבוד ואילו בהמשך הוא פוטר. בנוסף טענה הנתבעת כי הרקע לשימוע היה הליכי התייעלות לאור תוצאותיה הכספיות העגומות בשלהי 2018. כן טענה החברה כי לא הייתה מחויבת להעסיק את העובד עד צאתו לגמלאות.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

 

השופט שגב קבע כי בפרוטוקול השימוע שנערך לעובד אין כל זכר לצעדי ההתייעלות של החברה שבגינם פוטר. בנוסף ציין השופט כי מנכ"ל החברה בתקופה הרלוונטית, בוריס נבון לא העניק תשובה מתקבלת במהלך עדותו.  

 

העובד חייב לדעת מהי סיבת פיטוריו

 

השאלה המשפטית  שנדונה היא האם החברה ערכה שימוע לעובד כפי המתחייב בחוק? 
לדברי השופט, החברה לא עמדה בכל תנאי השימוע וכי על החברה היה לספק לעובד את הסיבה שבגינה הוא מפוטר בכדי שיוכל לנסות ולהשיב לטענה במהלך השימוע. 

קיראו עוד ב"משפט"

 

"עריכת שימוע כהלכתו נועדה כדי להבטיח את מימוש זכותו של עובד שהמשך עבודתו נשקל, להליך הוגן במובן זה, שהטענות המופנות כלפיו, אשר עומדות בבסיס ההתלבטות האם לפטרו, תפורטנה בפניו מבעוד מועד על מנת שהוא יוכל להתגונן בפניהן במהלך השימוע עצמו.

במקרה זה, לא רק שעילת הזימון לשימוע, כמו גם עילת הפיטורים, היא 'התייעלות החברה', אלא שמתצהירי הנתבעת ומסיכומיה, עולה, כי התחוור לנתבעת כי התובע סרח וחתר תחתיה תוך הפרת ההסכם עמו. טענות חמורות אלה, מן הראוי היה לברר באופן מעמיק ולתת לתובע את האפשרות להגיב אליהן בטרם תתקבל החלטה על המשך העסקתו. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בעובד בכיר שעבד בשירותה של הנתבעת 39 שנים".

 

השופט שגב קבע כי לתובע לא ניתנה זכות להתגונן בפני טענות הנתבעת כי הוא חותר תחתיה. אם זו הייתה סיבת הפיטורין הרי שהנתבעת הייתה צריכה  לערוך שימוע חדש עם עילת הפיטורין החדשה. 

 

"משהדבר עלה, כך לדברי הנתבעת עצמה, במהלך השימוע שנושאו היה כאמור צעדי התייעלות, מן הראוי היה לעצור את ההליך ולשוב ולזמן את התובע לשימוע נוסף בגין העילות החדשות, לאחר שאלה פורטו בפניו כדבעי ולאחר שניתנה לו האפשרות להתגונן בפניהן. ודוק. ככל שחומרת הטענות כנגד עובד גדולה יותר, כן גובר הצורך להקפיד על זכות הטיעון שלו. 

 

ביחס לסיבה הפורמאלית שניתנה בזימון לשימוע ובמכתב הפיטורים – צעדי התייעלות, לא הובאה כל ראיה שהיא מטעם הנתבעת.

התובע טען כי הרקע לפיטוריו הוא החלטת הנתבעת לחסוך בעלויות העסקה של עובדים קבועים שהעסקתם יקרה, ותחת זאת להעסיק עובדים חדשים ללא ותק, ללא תשלום זכויות סוציאליות וללא יציבות תעסוקתית. כמו כן טען כי מטרה נוספת שעמדה לנגד עיני הנתבעת היא הרצון לצמצם את הכספים שיגיעו לתובע כאשר יגיע מועד פרישתו

בנוסף טען, כי פיטוריו נעשו בניגוד להסכם רכישת מניות החברה משנת 2014 ע"י חברת סיסטם.

הנתבעת  טענה כי מדובר בתביעה של מי שהיה בעל מניות בנתבעת, מכר את מניותיו לבעליה הנוכחיים תוך שהוא מצהיר כי לא קיימים חובות לעובדים, והוא בכללם.

בסוף טענה החברה כי בשנת 2018,  נדרשה לנקוט בצעדי התייעלות, וזאת לאור תוצאותיה הכספיות וכי הוצע לתובע 3 חלופות תעסוקתיות כדי להימנע מפיטוריו.

עוד הוסיפה, כי מנכ"ל הנתבעת הבין במהלך השימוע כי התובע אינו רואה עצמו מחויב עוד לחברה ואף חתר תחתיה, בניגוד למחויבותו בהסכם המכירה, עת ניסה להעביר לקוחות של הנתבעת לטיפולו הפרטי.

הנתבעת הכחישה את כל יתר טענותיו של התובע וטענה גם כי לאור העובדה כי התובע מכר את מניותיו, הסכם המכירה לא חל עליו, ומשכך אינו יכול לטעון כי לא קוימו תנאי ההסכם לגביו.

 

 "פגם מהותי היורד לשורש ההליך"

השופט קבע כי "פגם זה בהליך השימוע הוא פגם מהותי היורד לשורשו של ההליך, שכן לתובע לא ניתנה כל אפשרות להתגונן מפניי הטענות שסרח לכאורה או כי הפר את ההסכם בדבר אי תחרות, חרף העובדה שהובהר כי זו היתה הסיבה האמיתית מאחורי פיטוריו.
"למרות שבית הדין הארצי שב ופסק כי לא כל פגם שנפל בהליכי השימוע מצדיק פסיקת פיצוי. בענייננו, מדובר בפגם מהותי בהליך פיטוריו של התובע, אשר השפיע באופן מוחלט על פיטוריו". 

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    משפט (ל"ת)
    מייק 05/05/2023 16:36
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    האם יש התיישנות על כך וכמה זמן? (ל"ת)
    יריב 04/05/2023 17:47
    הגב לתגובה זו
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה נחלות משק רשות מקרקעי ישראל רמ"י

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

להמשך הכתבה לחץ כאן