שנת 2022 נפתחה כאשר המניות בשיא של כל הזמנים. המדדים נגעו ב"שיא כל הזמנים" לא פחות מ-70 פעם בשנת 2021 ועשו זאת שוב ביום המסחר הראשון של שנת 2022. מאותו יום והלאה הסיפור השתנה לחלוטין. השוק החל במהלך ירידות חריף שהלך והתחזק והגיע בשיאו למעל 30% בנאסד"ק ומעל 20% ב-S&P 500. שוק "דובי" לפי כל ההגדרות. 

תחזית פסימית רדפה תחזית פסימית יותר, והתחושה הייתה שאנו הולכים לקראת מהלך ארוך של שוק בדיכאון מתקדם, כשלא נראו סימנים לשינוי כלשהו באופק. סין בסגרים חוזרים ונשנים עם האטה חריפה בצמיחה עד כדי קיפאון. האינפלציה משתוללת ושוברת שיאים, ולא מסיבות טובות, והתוצר יורד. הנוסחה המושלמת למשבר כלכלי ופיננסי. 

גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא עונת הדוחות שבעיצומה. הדוחות בינתיים נראים טובים עם הרבה חברות שמכות את התחזיות. אולם זה נכון רק אם נתעלם מהעובדה שהאנליסטים פשוט מורידים את התחזיות כל הזמן. כמו כיסא שמוצב ליד הקיר בבוחן מסלול העיקר שהחייל (או החיילת) יצליחו לעבור את הקיר, האנליסטים מנמיכים את הרף ללא הרף ואז מוחאים כפיים בהתלהבות כשהחברה "מביסה" את התחזיות. גם התחזיות להמשך מונמכות על ידי החברות או על ידי האליסטים כשמחיר חומרי הגלם ועליית המשכורות, יחד עם העלות הגבוהה יותר של החוב לוחצת את רווחי החברות, שכבר מתקשות לגלגל הכל על הצרכנים. 

שינוי כיוון - אמיתי?

בכל זאת, ללא התראה מוקדמת, משהו השתנה. החל מאמצע יוני השוק החל לטפס, בהתחלה בהססנות מסוימת אך לאחר מכן יותר בהחלטיות. מאז השפל שנרשם באמצע יוני, הסנופי כבר תיקן 14.3%, ומאז ה-26 ביולי, אז החל מהלך התיקון האחרון, הוא טיפס ב-6%. הנאסד"ק זינק מאז סוף יולי בכ-10% - תיקון משמעותי מאד כשמדובר במדד ולא במניה בודדת, ובזמן כה קצר. 

• מהאינפלציה לצמיחה: מלחמת הסחר חוזרת למרכז הבמה
• שוק העבודה בארה"ב במרכז, ואיזה עוד נתונים חשובים השבוע?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבעיה הגדולה עם המיני ראלי הזה הוא ששום דבר לא באמת השתנה בשווקים. המצב הכלכלי בסין עדיין קשה, האינפלציה עדיין בשיאים של 40 שנה, והפד מתכוון להמשיך להעלות את הריבית, מה שאמור ליצור לחץ על השווקים. הפעילות הכלכלית מאטה בכל העולם, ובנוסף החברות צפויות להרוויח פחות. אם כן, למה החל המיני ראלי מאמצע יוני, ובעיקר מסוף יולי?

מילת המפתח היא ציפיות. השוק מנוהל לא על ידי ביצועי העבר אלא על ידי הציפיות לביצועי העתיד. את הצניחה מתחילת שנה תדלקו ציפיות להמשך המגמה וחוסר תקווה לשינוי באופק. המשקיעים תהו עד כמה "אכזרי" יהיה הפד עם עליית הריבית, ועד כמה רחוק הוא יגיע, וככל שהפד נהיה יותר ויותר אגרסיב והאינפלציה סרבה להתרשם המשקיעים נעשו יותר ויותר פחדנים ויצאו מהשוק. ביוני החלו סימנים ראשונים להאטה כלכלית וביולי התחזקו הערכות לשינוי מגמה של הפד.

יחד עם זאת, רבים טוענים שהשוק מפרש לא נכון את האמירות היוניות יחסית של פאוול, כשהאחרון מנסה בכל כוחו להבהיר שקודם כל ולפני הכל צריך להוריד את האינפלציה. יחד עם זאת, כמה מילים על כך שתיתכן האטה בעוצמת העלאות הריבית בפגישות הבאות הספיקו כדי לחשוב ששינוי המגמה קרוב יותר ממה שהעריכו קודם לכן. אם זו הייתה כוונתו של פאוול? והאם זה מספיק כדי להתגבר על כל הקשיים האוביקטיביים איתם מתמודדת הכלכלה? השאלה המתבקשת היא: האם הכל בעצם מבוסס על אשליה, והעליות האחרונות הן בעצם "מלכודת שוורים"?

• סיכום 2025: וול סטריט מפגינה עוצמה, מיום ה"שחרור" ועד לשיא כל הזמנים
• שוק המניות של ברזיל זינק ב-2025 - אבל ההמשך תלוי בפוליטיקה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המניה שהונפקה, זינקה כמעט 400% ונופלת היום ב-60%

"מלכודות שוורים" או "מלכודת דובים" הם מצבים בהם מיני מהלך בתוך מהלך גדול גורם להטעיית המשקיעים הנלהבים שחושבים שהשתנתה המגמה ומנסים לרכוב על הגל החדש, רק כדי לגלות שהיה מדובר בהפוגה זמנית בלבד מהמהלך הראשי. כך לדוגמה, "מלכודת שוורים" היא כאשר באמצע מהלך ירידות חזק מתחיל מהלך שורי - מהלך של עליות. הרבה "שוורים", כלומר משקיעים שמצפים לעליות, מצטרפים בהתלהבות במחשבה שהשוק ימשיך לטפס, רק כדי להילכד "במלכודת" כשהשוק חוזר לירידות לאחר תקופה קצרה. לעיתים המצב הזה נקרא גם "ראלי של שוק דובי". ראלי שמתרחש באופן זמני באמצע שוק דובי רחב יותר. 

"מלכודת דובים" היא המצב ההפוך. השוק נמצא במהלך עליות חזק ואז מתחיל לרדת לתקופה מסוימת. ה"דובים", כלומר אלו שחושבים שהשוק ירד, יוצרים פוזיציות שורט כדי להנות מהירידות, רק כדי להילכד במלכודת כאשר השוק חוזר למגמת העלייה. 

שני סוגי המלכודות נפוצות מאד ומפילות לא פעם משקיעים שמנסים לתזמן את השוק. לנסות לתזמן את השוק זה רעיון גרוע. אף אחד לא באמת יודע לתזמן, לכן לא נכון אסטרטגית לנסות "לרכב על גלים", אלא פשוט לנתח את השוק ואת החברות הנסחרות ולהחליט על אסטרטגיית השקעה ארוכת טווח ולדבוק בה. 

ובכל זאת, כדאי לנסות להבין לאן השוק הולך. אין מטרת שורות אלו לצפות את העתיד ולהגיד באופן מוחלט מה הכיוון של השווקים בהמשך, אלא רק להצביע על הנתונים החשובים שיש לקחת בחשבון כשמנסים לבצע הערכות כאלה. 

נקודה ראשונה - האטה בכלכלה הריאלית נראית בלתי נמנעת. סימנים ראשונים להאטה נרשמים בשווקים. הפיטורים בחברות צמיחה מתרחבים, ומגיעות גם לסקטורים אחרים (היום וול מארט, חברת ערך קלאסית, הודיעה על פיטורי עובדים), החברות מנמיכות תחזיות להמשך. אמנם נתון הוצאות הצרכנים, המנוע האמיתי של הכלכלה האמריקאית, עדיין נראה חזק, אך נראה שמדובר באשלייה אופטית. ההוצאות גבוהות לא בגלל שהצרכנים קונים יותר אלא בגלל שהמחירים גבוהים יותר. למעשה הם קונים פחות ומתרכזים במוצרים חיוניים יותר. ראיה נוספת לכך היא העלייה באשראי הצרכני שאומר שהצריכה כרגע מתבססת באופן משמעותי יותר על אשראי מאשר בעבר. כלומר אין לאנשים באמת יותר כסף. לאשראי, כידוע, יש גבול, וכשהצרכנים יגיעו אליו אנו אמורים לראות פגיעה משמעותית ביכולת הצריכה. 

נקודה שניה - מותק, המכפילים התכווצו. המניות כעת הזולות ביותר מאז שנת 2018, ובין הזולות ביותר ב-8 השנים האחרונות, זאת מבחינת מכפיל הרווח של ה-S&P 500. בשנת 2021 התכווץ המכפיל של המדד ב-25.4%, אך אז זה היה בעיקר בזכות הזינוק ברווחי החברות, שכן המדד עצמו טיפס ב-27%, כלומר מסיבות טובות. 

בשנת 2022 לעומת זאת, התכווץ המדד מסיבה אחרת. עד כה התכוווץ מכפיל הרווח של הסנופי (על רווחי 12 החודשים האחרונים) מתחילת השנה ב-14.5% והגיע לראשונה מאז שנת 2018 לפחות מ-20. קודם לכן היה המכפיל מתחת ל-20 באופן קבוע רק בשנים שלפני 2014. נרשמת אמנם האטה בצמיחת רווחי החברות, אך הן עדיין צומחות, והירידה החדה במכפיל מיוחסת בעיקר לירידות החדות בשווקים. בהנחה שרווחי החברות לא ירדו בחדות בהמשך הרי שמדובר במחירים סבירים בהסתכלות ארוכת טווח, או כפי שטוענים רבים - ייתכן שהחדשות הרעות כבר מגולמות במחירי המניות. 

נקודה שלישית - הפד נחוש להאט את הכלכלה. פאוול מבהיר חזור והבהר כי האויב העיקרי הוא האינפלציה שפוגעת לדבריו בעיקר בשכבות החלשות, ולכן היא חשובה בעיניו יותר מכל דבר אחר. הוא אומר במפורש שהוא מעוניין בהאטה של הכלכלה כדי להוריד את האינפלציה ולא ישנה את מדיניותו עד שיראה את האינפלציה חוזרת לכיון הטווח של 2%. האינפלציה רחוקה מאד משם. אז ייתכן שהמינון יהיה שונה, והדרך תהיה טיפה יותר עדינה. אבל אני חושב שכדאי להאמין שפאוול מתכווין למה שהוא אומר. 

נקודה רביעית - אלטרנטיבה נטולת סיכון. אחד הדברים שמשפיעים מאד על שוק המניות הוא אלטרנטיבות ההשקעה, ובעיקר אג"ח. יחד עם הירידות בשווקים (ואולי אחד הגורמים להן) התרחשה עליית תשואות באגרות החוב האמריקאיות שכבר הגיעו לאזור ה-3%. התשואה הפנימית של אפל (שנגזרת ממפכיל הרווח) היא 4.4%. ההמשקיע שואל את עצמו האם כדאי לו לקחת את הסיכון הנוסף שמשתקף מהשקעה במניה בשביל 1.4% הבדל?