כותרות

קיבלתי את הסרט הצהוב של מעריב. הוא נמצא בתוך מוסף תרבות, כפי שמצוין בשער, שכל כולו, שוב פעם, כמו כל השבוע, מוקדש לסרט הצהוב. מעריב הפקיע את סדר היום הציבורי: אין יותר חדשות. יש גלעד שליט וסרט צהוב. מעניין מה היה צריך לקרות כדי שיועף הקמפיין מהשער: נניח, פיגוע עם כמה הרוגים? מטוס מתרסק מעל תל אביב בדרך לנחיתה בנתב"ג, מה?

באשר למרקם הסרט הרי שהוא לא נעים. חומר פלסטי ירוד, מגרד,

שיגרום לאלרגיה ולהזעה אינטנסיבית גם לפחות רגישים שביניכם. אבל נכון, גלעד סובל יותר. ואולי זו הכוונה.

קוורטאט התורמים (רמי לוי, איתוראן, סאני תקשורת ודליטקס) שריר וקיים בע' 3, כמו אתמול. לא הצטרף תורם נוסף.

הכותרת הראשית של הארץ אומרת: "ישראל מציינת היום ארבע שנים לחטיפתו של החייל גלעד שליט"

ישראל – אמירה מרוחקת. לא "אנחנו", לא "כולנו". העיתון הוא העיתון וישראל היא ישראל.

למה נוספה המילה "חייל"? מה המשמעות? האם אין משמעות אלא צורך לסגור יפה את שתי השורות, או תזכורת למשהו? האם המילה מיותרת? מישהו פה, או בעולם, לא יודע ששליט הוא חייל בשבי?

החיזוק הזה, "החייל גלעד שליט", למה הוא נועד? או למי?

להזכיר שהוא לא "הילד שלנו, של כולנו, של עם ישראל", אלא שמדובר ב"חייל" שנפל בשבי כחלק מהאופציות שעלולות לקרות לחיילים, להבדיל מילדים?

(עורכת העמוד: נעה לנדאו)

גם כפולת 2-3 בהארץ מוקדשת לשליט, עם תזכורת שהמו"מ תקוע כבר חצי שנה.

בישראל היום מוקדש השער אף הוא ליומולדת ארבע, פלוס עניינים נוספים.

בכפולת 2-3 יש שני טקסטים: זה המתייחס לצעדה ולכל האירועים שיהיו ועוד טקסט של החברה של הדס שליט, טל גור לביא, שבו יש משפטון ביקורת: "רק חבל שהממשלות שכיהנו מאז חטיפתו של גלעד לא עמדו בהתחייבויות שלהן לשחררו"

דבר רה"מ, משהו?

בכותרת ידיעות, תמי ויובל ארד בראיון משותף לידיעות (המוסף לשבת, ענת מידן).

(לא, אין את הסרטון בידיעות, רק הזכרתי).

הנשק הסודי של מעריב, המתחרה בשתי הנשים לבית ארד: אביבה שליט.

כן, הנשים שולטות היום בפנייה ללבכם.

המוספים המדיניים

מוספשבת של מעריב, עם הכותרת "נכשלנו" (חן קוטס-בר). שני טקסטים מוקדשים לכך. הראשון, של חק"ב, עם הכותרת "להחזיר בכל מחיר" וכות' מש' הטוענת שהחוזה הבלתי כתוב בין המדינה לחייל הוא שהחייל חייב להתגייס והמדינה חייבת להציל אותו. הכתבה מתארת מה קרה במשמרת של כל אחד ממקבלי ההחלטות בעניין.

בכתבה השניה בנושא, של עפר שלח, הטענה היא ששליט הוא פיון שעל גבו מועמסות התקוות של ישראל לשנות את המצב הפוליטי ברצועה.

המוסף לשבת של ידיעות, שאלה אחרונה בראיון עם נשות ארד:

יובל, מה היית אומרת היום לנתניהו?

"שהוא צריך לקחת החלטה אמיצה כשהוא רואה מול עיניו כל הזמן את גלעד. אני לא מזלזלת בקושי של ההחלטה הזו. אבל אני חושבת שהוא יכול להחזיר את גלעד לפני שיהיה מאוחר מדי. אני מאמינה ביכולת של מערכת הביטחון שלנו להתמודד עם שחרור טרוריסטים. לפחות אני רוצה להאמין".

בהמשך יש ראיון של הזוג העצוב, יואל שליט ויערה וינקלר, שהכירו באוהל המחאה (מידן).

בישראל היום אין בשורה גדולה, אלא תמהיל דליל: דן מרגלית קורא לא להחליט תחת לחץ, וערן נבון יצא לבדוק מה קרה לבני המחזור של גלעד.

המקוננות

במעריב חן קוטס-בר:

"זה היה לפני שמצאו את רוז פיזם בתוך מזוודה בירקון. לפני שדודו טופז התאבד, לפני שבניזרי הלך לכלא, לפני ועדת וינוגרד ולפני המשט. ריטה ורמי היו עוד נשואים..." (יש עוד. אבל די).

בידיעות סימה קדמון: "גלעד יכול היה להיות הילד היפה והתמים שלנו, שסיים תיכון והלך לצבא"

בידיעות יש גם שיר שכתבו סמדר שיר וצביקה פיק:

"עוד זריחה ועוד שקיעה

ויום חדש נולד

מתקווה ומדמעה

נרקם שיר לגלעד"

השיר המולחן יעלה בסו"ש ב-ynet. כך מבטיחים בע' 2 בידיעות, שכל כולו מוקדש לשיר ולשערי גלעד מארבע השנים האחרונות.

כמה שערי גלעד מופיעים גם בע' 2 של מעריב.

אאל"ט, היה לפחות שער אחד שבו נטען כי שליט בדרך הביתה. מעניין למה לא רואים אותו.

השלישייה

במעריב מוטרדים שלא שמנו לב שהעיתון פרסם את הידיעות המרעישות על שתי ארוחות הערב של הזוג נתניהו עם הנשיא פרס במהלך השבוע (טוב, ידוע שעיקר הקוראים של העיתון הם בסופשבוע) ולכן חוזר על כך בשלישית בעמודי החדשות (עם הכותרת "שרה למרותו") וכן בטור של בן כספית במוספשבת: כות' המש' בע' 5 – "אירוע נדיר: בני הזוג נתניהו סעדו השבוע ארוחת ערב בבית הנשיא – פעמיים ברציפות"

שואל כספית: "נשאלה השאלה מדוע צריכה הגברת נתניהו להיות שם. התשובה ידועה היטב לכל מי שמקורב: היא חייבת להיות שם. היא היעד המרכזי לשכנוע. היא זו שלא מוכנה לשמוע על ממשלת אחדות (טינתה לציפי לבני עולה בהרבה על טינת בעלה). היא זו שחושדת בתוכניותיו המדיניות המפליגות של פרס"

בין כאפה ללאטמה

בזכות הסרטון גנוז-הטיובית חבורת לאטמה היא כעת מצרך ראיונות מבוקש. גם במוסף השבת של ידיעות יש ראיון איתם (יועז הנדל).

על פי דברי הכותב, עד הסרטון לא הכירו אותם רבים, "כמות הכניסות שהם זכו לה נעה בסדרי גודל של עשרות אלפים לכל היותר" (פר איזו יחידת זמן? לא כתוב).

כשהעלו מערכון על פי אחד מסרטי אבבא וקראו לשוודים טרולים אנטישמים שהתחפשו לנאורים, זכו "לנסיקה של 150 אלף כניסות" (ע' בסוגריים הקודמים).

עכשיו הם עומדים לעלות עם תוכנית חדשות סאטירית בערוץ הראשון, כפי שכבר נכתב, ושלמה בלס, מאושיות האתר אומר: "אילו יכולתי לבחור כותרת לכתבה הייתי כותב אנחנו המיינסטרים. תראה את כמות התגובות והמכתבים שאנחנו מקבלים כל יום. אנחנו מדברים בשמו של קהל רחב, שלא קיבל ביטוי אמיתי. אנחנו הקול של מי שאכפת לו במדינה הזאת".

עידן עופר בעיראק

האם עידן עופר ביקר באזור הכורדי של עיראק, ואם כן, מה חיפש שם? איתמר כהן מדווח בבלוג שלו בקפה.

המארקר דיווח, וכמובן נתן קרדיט.

גלובס התייחס לאתר הצרפתי שדיווח על דבר הביקור לראשונה.

ע"פ גלובס, עופר רוצה להקים שם בית זיקוק.

גם מעריב מתייחס לכך היום, עם קרדיט לאתר הצרפתי.

בלוגלנד

אורית גלילי צוקר על השיח האנטי חרדי של העיתונאים.

כיפאק לאבא של אנג'לינה

ג'ון ווייט הפך למחמלנו בזכות מכתב שכתב לנשיא אובמה.

יופי. רק כדאי לברר באיזה עיתון הוא כתב.

הנה המכתב ועמו התשובה באיזה עיתון מדובר.

לפני פיזור