4 על 4
כותרות
קיבלתי את הסרט הצהוב של מעריב. הוא נמצא בתוך מוסף תרבות, כפי שמצוין בשער, שכל כולו, שוב פעם, כמו כל השבוע, מוקדש לסרט הצהוב. מעריב הפקיע את סדר היום הציבורי: אין יותר חדשות. יש גלעד שליט וסרט צהוב. מעניין מה היה צריך לקרות כדי שיועף הקמפיין מהשער: נניח, פיגוע עם כמה הרוגים? מטוס מתרסק מעל תל אביב בדרך לנחיתה בנתב"ג, מה?
באשר למרקם הסרט הרי שהוא לא נעים. חומר פלסטי ירוד, מגרד,
שיגרום לאלרגיה ולהזעה אינטנסיבית גם לפחות רגישים שביניכם. אבל נכון, גלעד סובל יותר. ואולי זו הכוונה.
קוורטאט התורמים (רמי לוי, איתוראן, סאני תקשורת ודליטקס) שריר וקיים בע' 3, כמו אתמול. לא הצטרף תורם נוסף.
הכותרת הראשית של הארץ אומרת: "ישראל מציינת היום ארבע שנים לחטיפתו של החייל גלעד שליט"
ישראל – אמירה מרוחקת. לא "אנחנו", לא "כולנו". העיתון הוא העיתון וישראל היא ישראל.
למה נוספה המילה "חייל"? מה המשמעות? האם אין משמעות אלא צורך לסגור יפה את שתי השורות, או תזכורת למשהו? האם המילה מיותרת? מישהו פה, או בעולם, לא יודע ששליט הוא חייל בשבי?
החיזוק הזה, "החייל גלעד שליט", למה הוא נועד? או למי?
להזכיר שהוא לא "הילד שלנו, של כולנו, של עם ישראל", אלא שמדובר ב"חייל" שנפל בשבי כחלק מהאופציות שעלולות לקרות לחיילים, להבדיל מילדים?
(עורכת העמוד: נעה לנדאו)
גם כפולת 2-3 בהארץ מוקדשת לשליט, עם תזכורת שהמו"מ תקוע כבר חצי שנה.
בישראל היום מוקדש השער אף הוא ליומולדת ארבע, פלוס עניינים נוספים.
בכפולת 2-3 יש שני טקסטים: זה המתייחס לצעדה ולכל האירועים שיהיו ועוד טקסט של החברה של הדס שליט, טל גור לביא, שבו יש משפטון ביקורת: "רק חבל שהממשלות שכיהנו מאז חטיפתו של גלעד לא עמדו בהתחייבויות שלהן לשחררו"
דבר רה"מ, משהו?
בכותרת ידיעות, תמי ויובל ארד בראיון משותף לידיעות (המוסף לשבת, ענת מידן).
(לא, אין את הסרטון בידיעות, רק הזכרתי).
הנשק הסודי של מעריב, המתחרה בשתי הנשים לבית ארד: אביבה שליט.
כן, הנשים שולטות היום
המוספים המדיניים
מוספשבת של מעריב, עם הכותרת "נכשלנו" (חן קוטס-בר). שני טקסטים מוקדשים לכך. הראשון, של חק"ב, עם הכותרת "להחזיר בכל מחיר" וכות' מש' הטוענת שהחוזה הבלתי כתוב בין המדינה לחייל הוא שהחייל חייב להתגייס והמדינה חייבת להציל אותו. הכתבה מתארת מה קרה במשמרת של כל אחד ממקבלי ההחלטות בעניין.
בכתבה השניה בנושא, של עפר שלח, הטענה היא ששליט הוא פיון שעל גבו מועמסות התקוות של ישראל לשנות את המצב הפוליטי ברצועה.
המוסף לשבת של ידיעות, שאלה אחרונה בראיון עם נשות ארד:
יובל, מה היית אומרת היום לנתניהו?
"שהוא צריך לקחת החלטה אמיצה כשהוא רואה מול עיניו כל הזמן את גלעד. אני לא מזלזלת בקושי של ההחלטה הזו. אבל אני חושבת שהוא יכול להחזיר את גלעד לפני שיהיה מאוחר מדי. אני מאמינה ביכולת של מערכת הביטחון שלנו להתמודד עם שחרור טרוריסטים. לפחות אני רוצה להאמין".
בהמשך יש ראיון של הזוג העצוב, יואל שליט ויערה וינקלר, שהכירו באוהל המחאה (מידן).
בישראל היום אין בשורה גדולה, אלא תמהיל דליל: דן מרגלית קורא לא להחליט תחת לחץ, וערן נבון יצא לבדוק מה קרה לבני המחזור של גלעד.
המקוננות
במעריב חן קוטס-בר:
"זה היה לפני שמצאו את רוז פיזם בתוך מזוודה בירקון. לפני שדודו טופז התאבד, לפני שבניזרי הלך לכלא, לפני ועדת וינוגרד ולפני המשט. ריטה ורמי היו עוד נשואים..." (יש עוד. אבל די).
בידיעות סימה קדמון: "גלעד יכול היה להיות הילד היפה והתמים שלנו, שסיים תיכון והלך לצבא"
בידיעות יש גם שיר שכתבו סמדר שיר וצביקה פיק:
"עוד זריחה ועוד שקיעה
ויום חדש נולד
מתקווה ומדמעה
נרקם שיר לגלעד"
השיר המולחן יעלה בסו"ש ב-ynet. כך מבטיחים בע' 2 בידיעות, שכל כולו מוקדש לשיר ולשערי גלעד מארבע השנים האחרונות.
כמה שערי גלעד מופיעים גם בע' 2 של מעריב.
אאל"ט, היה לפחות שער אחד שבו נטען כי שליט בדרך הביתה. מעניין למה לא רואים אותו.
השלישייה
במעריב מוטרדים שלא שמנו לב שהעיתון פרסם את הידיעות המרעישות על שתי ארוחות הערב של הזוג נתניהו עם הנשיא פרס במהלך השבוע (טוב, ידוע שעיקר הקוראים של העיתון הם בסופשבוע) ולכן חוזר על כך בשלישית בעמודי החדשות (עם הכותרת "שרה למרותו") וכן בטור של בן כספית במוספשבת: כות' המש' בע' 5 – "אירוע נדיר: בני הזוג נתניהו סעדו השבוע ארוחת ערב בבית הנשיא – פעמיים ברציפות"
שואל כספית: "נשאלה השאלה מדוע צריכה הגברת נתניהו להיות שם. התשובה ידועה היטב לכל מי שמקורב: היא חייבת להיות שם. היא היעד המרכזי לשכנוע. היא זו שלא מוכנה לשמוע על ממשלת אחדות (טינתה לציפי לבני עולה בהרבה על טינת בעלה). היא זו שחושדת בתוכניותיו המדיניות המפליגות של פרס"
בין כאפה ללאטמה
בזכות
על פי דברי הכותב, עד הסרטון לא הכירו אותם רבים, "כמות הכניסות שהם זכו לה נעה בסדרי גודל של עשרות אלפים לכל היותר" (פר איזו יחידת זמן? לא כתוב).
כשהעלו מערכון על פי אחד מסרטי אבבא וקראו לשוודים טרולים אנטישמים שהתחפשו לנאורים, זכו "לנסיקה של 150 אלף כניסות" (ע' בסוגריים הקודמים).
עכשיו הם עומדים לעלות עם תוכנית חדשות סאטירית בערוץ הראשון, כפי שכבר נכתב, ושלמה בלס, מאושיות האתר אומר: "אילו יכולתי לבחור כותרת לכתבה הייתי כותב אנחנו המיינסטרים. תראה את כמות התגובות והמכתבים שאנחנו מקבלים כל יום. אנחנו מדברים בשמו של קהל רחב, שלא קיבל ביטוי אמיתי. אנחנו הקול של מי שאכפת לו במדינה הזאת".
עידן עופר בעיראק
האם עידן עופר ביקר באזור הכורדי של עיראק, ואם כן, מה חיפש שם?
המארקר דיווח, וכמובן נתן קרדיט.
ע"פ גלובס, עופר רוצה להקים שם בית זיקוק.
גם מעריב מתייחס לכך היום, עם קרדיט לאתר הצרפתי.
בלוגלנד
אורית גלילי צוקר על השיח
כיפאק לאבא של אנג'לינה
ג'ון ווייט הפך ל
יופי. רק כדאי לברר באיזה עיתון הוא כתב.
הנה
לפני פיזור

בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.