אצבעות שחורות 18.6.10
בחזרה לפינגווין
כותרות שישי היו מפחידות, צבועות בשחור. "מאחורי הסורגים", כך כותרת מעריב, ותמונת ענק של ים חליפות ומגבעות שחורות. בעמוד 2 יש צילום ענק נוסף, על כל העמוד, וגם פה, הכל שחור לגמרי, קשה אפילו להפריד בין דמות לדמות. "בין שתי מדינות", היא הכותרת של ידיעות. "יותר ממאה אלף חרדים השתתפו בעצרות מחאה נגד שלטון החוק", כך בהארץ. פה לא בחרו בתמונות ההמון המפחידות של שחור שחור שחור, אלא במקטע: אב חרדי מנשק את בתו, כשלידם בנו, בוכה (אלכס ליבק). ז"א, הארץ, אולי העיתון החילוני מבין הארבעה, מפרק בתצלום הזה את הדמוניזציה של המגזר שניסו שני אחיו להשיג. אפילו התצלום בע' 2, שמביא את תחושת ההמון (אי.פי) בא מקרוב יותר, כשאפשר לראות את פני המפגינים. ז"א, החושך המוחלט שליווה את התצלומים בידיעריב, לא קיים כאן. הכותרת בישראל היום משונה במקצת: "האבות בכלא, האמהות בחוץ", דיווח קר לכאורה מטעם הרשויות, אבל למעשה מתייחס לתפקודים המשמעותיים בחיי הכלואים הפוטנציאליים, לפחות בהקשר המשפחתי:עוד בידיעות: סימה קדמון קובעת נחרצות במאמרון הדעה שלה, שמהווה את הטקסט המרכזי והיחיד בשער: "כמאה אלף לובשי שחורים התגודדו על שטח של כמה ק"מ מרובעים, חצי תמכו בהורים מעמנואל, וחצי היו באיטצדיון ר"ג... ...אבל שלא נתבלבל: ארץ ישראל השפויה הייתה אתמול באצטדיון רמת גן, לא בדרך לבית הסוהר בפסיקת בג"צ" ובכך שמה עצמה קדמון לפוסקת בענייני בריאות הנפש, תוך טפיחה עצמית על השכם, לה ולשכניה השפויים.
גם רז שכניק, 12 ע' לאחר מכן משייך את הנוכחות באצטדיון רמת גן למצב נפשי: "לשלוש שעות היינו אתמול מדינה נורמלית".
בפרס הידיעה המצחיקה של הסו"ש
זוכה אחת בידיעות, ע' 8, עם הכותרת "ח"ח מא' ומ-ב'". וכות' המשנה מסבירה: "על רקע הפרשיות השונות שבהן מואשם ראש הממשלה לשעבר, כתבו לו מאבטחי שב"כ שעבדו לצדו מכתב הערכה גלוי ונוגע ללב" "אהוד, לכולם ברור וידוע שהפער בין אופן הצגתך באמצעי התקשורת למי שאתה – הוא עצום. חשוב לנו לחזק את ידייך ואת רוחך, אם רוצים לומר לך שהליך משפטי זה או אחר אינו מוריד מההערכה והכבוד שאנו רוחשים לך על מי שאתה ועל מה שעשית בצורה טבעית ודמוקרטית" על החתום ע', א', ב', ג', א', ש', ט', ר', ג', י', ע', ע' (אני נשבעת) המכתב ארוך ומפורט, ויש בו למשל משפט כמו: "הוא היה עוזר לאנשים למצוא עבודה או להתקבל ללימודים או אפילו מחפש בשבילו או בשביל מכרים רופא אם מישהו היה נקלע למצוקה" נו כן, רה"מ מבקש לקבל מישהו לעבודה, או ללימודים, לא יגידו לו כן? מה חדש? כך פועלת השיטה מימים ימימה, וכבר נאמרה, נשחקה ונגרסה הקלישאה: מי צריך קשרים כשיש פרוטקציה.את הדברים האלו הם כתבו בתשובה לטענה נגד אולמרט, שסידר ג'ובים לפעילים פוליטיים. לא, אומרים המאבטחים הגאונים, הוא עזר לכל אחד. מבכיא לגמרי. וכי לא ברור? איזה אדם בעמדת שררה לא מנצל את מעמדו כדי "לעזור" לאנ"ש, ומה זה משנה אם אנ"ש אלו פעילים פוליטיים או השכנה מלמטה או המאבטח מלמעלה?
אבל יש גם תמונה מצחיקה
(מתוך ישראל היום. התפקס/ה: "אותי זה הצחיק")
ישראל שישבת
חגית רון-רבינוביץ' מראיינת את "האוטיסטית של כוכב נולד", רוני גינוסר (ראיון
מאחר שצפיתי רק בתוכנית אחת של כו"נ, והתלהבתי גם אני מהנערה, קראתי את הראיון ולא התאכזבתי.
אני חושבת שגם אני סובלת מ
אוי. מרדכי גילת טוען שהסיבה לאי קידומה של מרצה באונ' בר אילן, ד"ר נאוה מסלובטיז"ל, הוא
באונ' כמובן מכחישים.
עוד על הנושא,
העיר
לעיתון יש חטיבה צעירה שנקראת "18 מינוס" כל החטיבה, איזה עשרים איש, יצאו ללשכתו של רון חולדאי כדי לראיין אותו. הבשורה הכי טובה מהראיון – ראש העיר בריא. הבשורה השנייה הכי טובה – יש בתל אביב 1,748 פאבים וברים. וואוו.7 ימים
שמנמן היום: 104 עמודים. אהבתי את השער הקליל ויוצא הדופן, שמרפרר למדור הוותיק, נדמה לי, בעיתון, הציור השבועי לילד: "הציור השבועי לנהג הישראלי איפה האוטו" איור השער: "רחלי פלאוט לפי ג'קי" מממ, איך לפי?
השער מתייחס גם לעצמו, כשההפניה העליונה בו היא "איפה רוני"? רן לוצקי וצדוק יחזקאלי יצאו לסאו פאולו כדי להתחקות אחר עקבותיו של כוכב הכדורגל שהפך לברון סמים, רוני קלדרון. תחילה התלהבתי: יואו, איזו הרפתקה, משהו ששווה לקרוא, אבל לאט לאט התנתקתי ממנה: עוד קרימינל רודף נשים. נו, מה הערך המוסף של הסיפור הזה? (אני מדברת על טעמי האישי, בהחלט ייתכן שיש מי שהרפתקאות קלדרון בארץ הסמבה ירעישוהו).
יאיר לפיד אכזב אותי קשות: במקום להתייחס, סוף סוף, לכל המהומה סביבו בשבועות האחרונים, הוא ועיתונו ממשיכים להתעלם כאילו אין מחר ועדת-השרים-לענייני-חקיקה-תתבקש-לאשר-את-תמיכת-הממשלה-בהצעת-החוק-של-ח"כ-רונית-תירוש-שלפיה-איש-תקשורת-שיבקש-להתמודד-בבחירות-לכנסת-יחויב-בתקופת-צינון-של-חצי-שנה, הוא יורד על רע"ש, שכתב בשבוע שעבר שעלה שני קילו, ומתלונן על חוצפתם של הרזים.
בתחילת השבוע, אגב, יצא
7 לילות
לקראת הסרט החדש של אבי נשר, פעם הייתי, שעולה ב-24 ביוני, מתפרסמת מודעת עמוד שנראית כעמוד עיתון, עם שלוש ידיעות שמתייחסות, כנראה, לעלילת הסרט. איך זה מבחינת הקריאייטיב? לא ברור.מנתוני אקו"ם עולה שהשיר העברי הכי מושמע מ-1993-2009 הוא חייך וחיי של בועז שרעבי.
השיר הלועזי – הורג אותי ברכות עם שירו של רוברטה פלאק, בעיבוד הפוג'יז
ארבע כתבות מגזין בלבד - שתיים מהן מעין רשימות מכולת והתייחסות אליהן: השירים הכי מושמעים פה, וקלאסיקות הטיובית לרגל חמשנים לאתר מקשטות את לילות, ומעידות על עצלוליות מסוימת - וכל השאר מדורים על גבי מדורים.
פרסומות
ב-7 ימים מתפרסמת מודעה של הוט להאוס: "הסדרה הנצפית ביותר בעולם". לפי איזה מדד? עם כל ההיצף ההורמונלי שאני חשה כלפי הדוק המיזנתרופ והגרום, אני לא מבינה מאיפה לקוח הנתון הזה. גם רותה קופפר כתבה זאת בהארץ, והוסיפה ופירטה שזוG
איתי כ"ץ, עורך G לשעבר, מראיין את טיילר ברולה, "המו"ל,הפיתרון שלו לחיי פרינט ארוכים: לא לתת שום דבר בחינם ברשת.
יש לו גם מה להגיד על צה"ל: "מבחינת היכולת הטכנית, צה"ל הוא מותג נהדר", מאבחן ברולה, אך מצטער לציין את חולשת המותג: "כשכוחות הצבא של ישראל מפציצים פלסטינים, זה קצת מאכזב".
דרור פויר כורך את חגיגות העשור ל-ynet בחגיגות עשור
לא, זה לא כתוב באהדה.
מוזר, גם יוסי קליין כתב בהארץ על
וגם הוא, אממ, מתוך לעג. אני משלכת כפפה: היש טוקבקיסט, מקרב המגיבים פה, שרוצה לכתוב פוסטגובה לשניהם?
המוסף לשבת/מוספשבת
המוסף של ידיעות ממשיך את כותרת שער העיתון עם "שתי מדינות, שני עמים", המקשר ל-אתם-יודעים-מה. מומלץ המדור של נחום ברנע, המנסה להרחיב את הפרספקטיבה החילונית ל"גזענות", ולהסביר את התנהלותם של אנשי סלונים, תוך השוואה, למשל, להתפלגות הקיבוץ המאוחד בשנות החמישים, שהביאה להתפצלות מוסדות החינוך. "מה היה ההבדל בין חינוכו של ילד בקיבוץ של האיחוד לחינוכו של ילד בקיבוץ של המאוחד? היריעה קצרה מכדי להסביר. די אם אומר, שההבדל לא היה גדול בהרבה מאורך הגרב במוסדות החינוך החרדיים".
בן כספית טוען שנתניהו יכול היה לפתור את
"...ליצמן הציע פתרונות. הוא אמר שאפשר להעביר את בית הספר למעמד של 'פטור' כבר עכשיו, שהקהילה מוותרת על מימון כלשהו מהמדינה, ובלבד שיינתן לה להמשיך לנהוג על פי מנהגיה. כיוון שזה בעצם הולך להיות הפתרון בשנת הלימודים הבאה, אפשר פשוט להקדים לעכשיו וזהו".
אז על מה כל הבלגאן, בעצם? אמרו כבר לפני: על השבועיים שנותרו עד סוף השנה הארורה הזו.
כמובטח,
לחם עבודה
לאון סבג, מנכ"ל רשת שוקן החליט לפרוש מהתפקיד, כך לפיומהטיוי: שגיא בשן, כתב ערוץ 2 בדרום עוזב.
הבהרה בעניין המדור, למעלה מימין, שעדיין ריק. מסיבות טכניות בירוקרטיות זה עדיין המצב. אני מקווה שהוא יתמלא, כפי שהבטחתי, בראשונשני.
הבהרה
"האיחוד האירופי אינו שוקל לסייע לפליטים הפרו-פלסטינים לשבור את המצור על עזה, כפי שניתן היה להבין אתמול מהדיווח במעריב, אלא רק לסייע בהעברת הסחורות לעזה – בתיאום עם ישראל" (מעריב)הקדים את זמנו
מתוך נרג'.הילד שלא נולד. נרג'
עם או בלי עבר?
לפני פיזור
קריאות תמוהות ביותר מתקבלות מחזית הטוקבקים על שאני נותנת פתחון פה רק לשמאל. בבקשה, ליום שישי הקרוב (ולמעשה זו הזמנה פתוחה מעתה ועד עולם), יתקבל כל פוסטורח מ"הימין" עם מרכאות או בלי. (בתנאי שלא יטיף לרצח, נידוי, החרמה וכנהלאה).
