אג"ח אזורים - עד כמה כדאי להשקיע?
וינסטון צ'רצ'יל אמר ש"חסכון זה דבר נפלא במיוחד אם אביך עשה זאת בשבילך". שנות האופוריה של לפני 2008 מהוות את הדוגמא ההפוכה. הלוואות זולות מדי בשילוב אופטימיות מוגזמת מדי הובילו חברות רבות למשבר. במקרים כאלו, היכולת להתאושש תלויה בטיב הנכסים וביכולת של ההנהלה להכיר בטעויות ולפעול בהתאם.
חברת אזורים, מחברות הנדל"ן הותיקות במדינה, היא מקרה מבחן מעניין לכך. בשנת 2006 רכש איש העסקים ישעיהו בוימלגרין מקונצרן IDB את חברת אזורים, אחת מחברות הנדל"ן הותיקות והיציבות בארץ, לפי שווי של כ-500 מיליון דולר. הרוכש הוביל אותה להרפתקאות ממונפות במזרח אירופה, שגררו הפסדי ענק של מאות מיליוני שקלים, מחקו את הונה העצמי והכניסו אותה למצוקה תזרימית קשה.
עוד תרמו למצב שתי טעויות מהותיות בתכנון הפיננסי. הראשונה, אגרות החוב הונפקו ע"י החברה עצמה, בעוד עיקר הנכסים נמצאים דווקא בשתי חברות בת עיקריות. באותן חברות בת נמצא גם עיקר החוב הבנקאי של החברה, ואמות מידה פיננסיות, שנקבעו בעת קבלת החוב הבנקאי מקשות על הוצאות כספים מהן ופוגעות בגמישות הפיננסית.
הטעות השניה, באה בצורת פריסה לא נכונה של תשלומי האג"ח. לפני כשנתיים, על רקע חדלות פרעון בחברת ההחזקות של בוימלגרין, בנק מזרחי אילץ אותו למכור את אזורים לאיש העסקים הרשי פרידמן לפי שווי של כ-140 מיליון דולר בלבד. הרוכש החדש החליט ליישם תכנית אסטרטגית חדשה, שעיקרה מיקוד הפעילות העסקית בתחום בו לחברה יתרון יחסי, חיזוק האיתנות הפיננסית והתייעלות. במסגרת התכנית הוחלט להתמקד בנדל"ן למגורים בישראל תוך מכירת כל הנכסים שאינם בליבת הפעילות ובוצעה הזרמת הון של הבעלים.
כיום, עיקר פעילות החברה ותזרימי המזומנים שלה תלויים במחירי הנדל"ן בישראל, תוך שהיא נהנית מבנק קרקעות בהיקף מאות מיליוני ש', שנרכש ברובו הרבה לפני הגאות של השנים האחרונות במחירי הנדל"ן בארץ. גורם נוסף שנותן לחברה רוח גבית זו הגאות המאסיבית בשוק הנדל"ן למגורים, אשר מאופיינת הן במחירים גבוהים והן בהיקף עסקאות גבוה בחודשים האחרונים, על רקע אזלת ידה של הממשלה להוריד את מחירי הנדל"ן וחזרתם של רוכשי הדירות לשוק.
אזורים, שמוכרת מאות יחידות דיור בשנה, נהנית בדר"כ משיעור רווחיות גבוה על רקע העובדה שהיא משתמשת בקרקעות שנקנו לפני זמן רב במחיר זול יחסית ולא נאלצת לקנות קרקעות יקרות במסגרת מכרזי מנהל מקרקעי ישראל.
אם נסתכל על הנתונים הפיננסיים בדוחות המאוחדים לסוף הרבעון השני עולה התמונה הבאה:
- יתרת אגרות החוב עומדת על כ-700 מיליון ש'.
- החוב הבנקאי עומד על כ-850 מיליון ש'.
- מזומנים ופקדונות בהיקף של כ-500 מיליון ש'.
- ערך הנדל"ן בספרים, בניכוי מקדמות שנתקבלו, מסתכם כ-1.83 מיליארד ש'.
- הון עצמי של מעל 300 מיליון ש'.
יש לציין כי רמת המינוף של החברה עדיין גבוהה מאד (חוב נטו ל-CAP נטו של 77% והון עצמי למאזן בשיעור של 9%), אם כי היא רושמת שיפור מתמיד מאז נרכשה ע"י הרשי פרידמן. לשם השוואה, לפני כשנה רמת החוב נטו ל-CAP נטו עמדה על כ-95% ואילו ההון עצמי למאזן עמד על שיעור של כ-1% .
חשוב להדגיש כי בעוד נתוני המינוף מבוססים על נתונים חשבונאיים, להערכתנו המינוף בפועל של החברה נמוך יותר משתי סיבות. הראשונה, בנק הקרקעות הנרחב של החברה מוצג לפי עלות (כלומר לא בשווי הוגן). הסיבה השניה, כללי החשבונאות לא מאפשרים לרשום רווח בגין דירות שכבר נמכרו, אך טרם נמסרו.
על רקע ההאצה במכירת דירות וקרקעות בשוק הנדל"ן הישראלי בכללותו, מימוש הפעילות בהודו ברווח של עשרות מיליוני ש' לפני מספר שבועות ויישומה העתידי של חלקה בקניון עיר ימים בנתניה, צפוי גם שיפור בתזרים המזומנים של החברה. כמו כן, בעל השליטה בחברה, הרשי פרידמן, הודיע כי יזרים לחברה לפחות כ-100 מיליון ש' במקרה הצורך.
בשבוע האחרון חלו 2 התפתחויות מהותיות נוספות
החברה הגיעה להסכמות עם בנק לאומי ובנק הפועלים לגבי הגמשת הקובננטים בחברות הבת שלה (שם נמצאים עיקר הנכסים). הגמשת הקובננטים תאפשר העלאה קלה יותר של דיבידנדים לחברת האם, אשר דרכה הונפקו אגרות החוב. בנוסף, פורסם דוח דירוג חדש לחברה, המאשר את הדירוג הנוכחי (BBB+), ומעניק לה אופק דירוג חיובי.
מדו"ח הדירוג עולות כמה נקודות מעניינות. הראשונה, בעל השליטה שוקל להכניס נכסי נדל"ן בירושלים הנמצאים בבעלותו לתוך אזורים תמורת הקצאת מניות. צעד זה יגדיל את ההון העצמי של החברה ויוריד את המינוף. יחד עם הזרמת הון בהיקף של 100 מיליון ש' עליה כבר התחייב. כמו גם התנאי לעליית הדירוג מ-BBB+ לרמה של A- היא ירידת יחס החוב נטו ל-CAP נטו ל-70% ומטה. כרגע יחס זה עומד על כ-76% (לעומת 96% לפני שנתיים).
להערכתנו, גם ללא הזרמות הון בעלים, רווח שטרם הוכר בגין המכירה של מעל 600 דירות שיימסרו בשנתיים הקרובות צפוי לבדו להגדיל את ההון העצמי בכ-150 עד 200 מיליון ש', ולהוריד את יחס המינוף לרמה הנדרשת ע"י מידרוג. ייתכן כי דוח הדירוג החדש הוא חלק מההכנות של החברה לקראת ניסיון להנפיק אג"ח.
אז למה כן ולמה לא
מסתמן שהתכנית האסטרטגית מניבה פירות, בעוד המחירים והביקושים בשוק הנדל"ן למגורים ממשיכים להיות איתנים. אך למרות זאת, המינוף עדיין גבוה יחסית, עומס גדול של החזר קרן אג"ח בשנתיים הקרובות (כ-350 מתוך סך של 700 מיליון ש'), אופציית PUT של מגדל למכור לאזורים את החזקתה (של כ-9%) בחברות הבת.
במה ההחזר תלוי?
יציבות במחירי הדיור. הנפקת אג"ח מוצלחת בשנה הקרובה, סיוע אפשרי של בעל השליטה.
 שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
 שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.

