מה קושר בין חברות מעולות דוגמת גזית גלוב או אלוני חץ
בחירה של מניות מצריכה אותנו לבחון מספר פרמטרים, אחד מהחשובים שבהם הוא שותפות האינטרסים מול החברות.
במקרה בו מקבל ההחלטות המוביל את החברה הינו שכיר, ראייתו קצרת טווח, בין השאר מכיוון שלרוב הוא יכהן בתפקידו לתקופה מוגבלת. במרבית החברות נהוג כיום לתגמל מנהלים בהתאם לרווחים השנתיים, תרבות ניהולית זו מעודדת מנהלים לעמוד ביעדים שנתיים שלעיתים אינם חופפים עם האינטרסים ארוכי הטווח של החברה ושל בעלי המניות.
התגמול הניתן לאותו מנהל אמור למשוך עובדים טובים, הדרך למשוך את העובדים היא תגמול ראוי כפי שהוא נתפס מצידם, כלומר, תגמול אשר מותווה למדוד את הצלחת המנהל לטווח הקצר-בינוני. על כן נוצר מצב שעיקר משקל התגמול הוא לטווח קצר בינוני.
מצב זה גורר החלטות אשר אינן משקפות במקרים רבים את טובת בעל המניות. לדוגמה, אם לקוח אסטרטגי מפסיק לרכוש סחורה על מנת להטיל לחץ להורדת מחירים, אותו מנהל מבין שהתארכות המשא ומתן תוביל את החברה שלא לעמוד ביעדיה השנתיים ובפגיעה משמעותית בשכרו. לכן המנהל יעדיף לרוב להאיץ את המשא ומתן תוך מתן וויתורים כואבים אשר יפגעו בשיעורי הרווחיות העתידיים של החברה, ובערך המניותץ
אנו מעדיפים שאת השליטה בפועל יחזיק אדם אשר האינטרס שהוא רואה מולו זהה לאינטרס שלנו כבעלי מניות, כלומר, אדם שאת רווחיו עושה גם הוא מהחזקה במניות כך ששיקולי רווחיות החברה יהיו תמיד בראש מעיניו.
חברות לדוגמה: אורמת, פמס, גזית גלוב, אלוני חץ, חברות אשר ידעו לגרוף ערך רב לבעלי מניותיהם על פני השנים.
לדוגמה פמס - החברה פועלת בענף המיגון והבליסטיקה משנת 1986. החברה מייצרת אריגים ויריעות חד כיווניות, המשמשים חומרי גלם בתעשיית המיגון כנגד איומים בליסטיים.
ניתוח קבלת החלטות של החברה: כ-40% ממכירות החברה בשנת 2005 היו לחברת האניוול האמריקאית אשר מהווה את אחת החברות הגדולות בעולם בתחום המיגון. בסוף 2005 תחילת 2006 החלה האניוול במו"מ מול פמס בנוגע להסכם ארוך טווח בין החברות. האניוול, כדרך ליצירת לחץ על מקבלי ההחלטות, הפסיקה את הזמנותיה מחברת פמס החלטה אשר הובילה לירידה חדה בתוצאות הכספיות של פמס בשנת 2006. בתחילת שנת 2007 נחתם הסכם מסגרת ארוך טווח עד 2016 עם כמויות מינימום מול חברת האניוול.
ביטוי להסכם ולהתפתחות החברה ניתן לראות בדמות הכפלת כושר הייצור והגדלה הדרגתית מהותית בתפוקה. שיעורי הרווחיות נותרו דומים לתקופה שלפני ההסכם.
עמידותו של הנושא במו"מ בלחץ, עקב ראייתו את האינטרסים ארוכי הטווח תמכו בהמשך רווחיות החברה תוך הגדלת מחזורה העסקי.
את הביטוי הטוב ביותר לעוצמת החברה ניתן לראות בדמות של הדיבידנדים שחולקו למשקיעיה. במהלך 3 השנים מאז ההסכם החברה חילקה למשקיעה דיבידנד בהיקף כולל של 196 מיליון ש"ח כאשר 101 מיליון ש"ח חולק בשנת 2008 בשיאו של המשבר הפיננסי. כאשר מדובר על כך שבתקופה האמורה ממוצע השווי של החברה עמד על פחות מ-1 מיליארד ש"ח, מדובר על תשואת דיבידנד תזרימית של יותר מ-20% לבעלי המניות, ולהזכירכם, מדובר בתקופה לא קלה.
בשורה התחתונה אנו מאמינים שבעל השליטה הנו המנהל הטוב ביותר עבורנו.
מאת: רו"ח ארז זלצמן, מנכ"ל בית ההשקעות KZI
*אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.
