גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

החלטת להתגרש והמשכת לגור עם גרושתך? יכול להיות שהפסדת מיליוני שקלים

בני זוג החליטו להתגרש אך המשיכו לגור יחד ולנהל משק בית משותף עוד 16 שנים נוספות. האם פסק הדין לאיזון משאבים ביניהם לאחר החלטתם על הגירושין עדיין תקף? הנה פסיקת בית המשפט
נחמן שפירא | (5)

סכסוכי גירושין גוזלים זמן מדיוני בתי המשפט, אבל סוגיה חשובה שנדונה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון יכולה ללמד פרק נוסף בסוגיה. בית המשפט דן בתביעה לאיזון משאבים וחלוקת זכויות, כאשר השאלה המשפטית שעלתה במשפט הייתה מתי בעצם חל המועד בו נוצר הקרע בין בני זוג? האם זה כאשר האישה הגישה את התביעה לפירוק השיתוף הכלכלי ביניהם, או שמא מתי שבעלה עזב את מגוריהם המשותפים בבית. 

תחילתו של הסיפור לפני ארבעה עשורים. בני הזוג נישאו לפני כ-38 שנים ונולדו להם שתי בנות. לפני כמעט 20 שנים בשנת 2004 הגישה האישה תביעה למזונות ותביעה לשמירת זכויות, כאשר מנגד בעלה הגיש תביעה לפירוק שיתוף הנכסים ביניהם. בשנת 2006 קבעה השופטת, כי המועד הקובע בו נוצר הקרע בין האישה לבעלה הוא היום בו היא הגישה את התביעה למזונות. השופטת קבעה כי האישה זכאית למחצית הזכויות הכספיות של בני הזוג, החל מיום הנישואים שלהם ועד ליום היווצרות הקרע עם הגשת התביעה. 

למרות פסק הדין בני הזוג המשיכו להתגורר יחדיו בבית. בתביעה לאישון משאבים שהגישה האישה היא טענה כי למרות פסק הדין היא ובעלה המשיכו להתגורר יחדיו בביתם המשותף עד שנת 2020 אז עזב הבעל את הבית באופן סופי. 

התובעת טענה כי לאור המשך מגוריהם המשותפים עד שנת 2020 יש לבצע איזון משאבים חדש עד למועד החדש בו עזב בעלה את הבית, כי זה המועד הקבוע לקרע בין הצדדים, ולא לפי המועד בו הגישה לראשונה את התביעה בשנת 2004.

לא שילם מזונות

התובעת טענה כי בכל השנים בהן המשיכה להתגורר עם בעלה בבית המשותף, הוא לא שילם לה כלל וכלל מזונות, בנוסף הוא לא העביר לה את הכספים שנפסקו בפסק הדין משנת 2006, וכמו כן היא ובעלה נותרו נשואים לפי דת משה וישראל, שכן הם לא פתחו תיק בבית הדין הרבני בכדי להסדיר את הגירושין.

בנוסף טענה התובעת כי היא ובעל המשיכו לישון באותו חדר, ניהלו קשר אינטימי יצאו לחופשות וניהלו משק בית משותף.

בעלה טען כי מאז שנת 2006 לאחר מתן פסק הדין על פירוק השיתוף ביניהם לא חל כל שינוי בנסיבות והם היו פרודים, לטענתו במהלך כל השנים הללו הוא הגיע לבית המשותף רק מספר פעמים קטן וזאת רק בכדי להיות עם נכדיו ובנותיו.

בנוסף הגיע בכדי לתת את צ'ק המזונות. לטענתו הוא היה ישן בחדר נפרד כשהגיע והוא ניהל כבר מספר מערכות יחסים מאז פסק הדין, וכי הוא בזוגיות אחרת כבר מזה שש שנים, כאשר לפני כן ניהל מערכת זוגית של 8 שנים.

חשבונות נפרדים

כמו כן טען הבעל, כי הוא ואשתו בנפרד מתנהלים בחשבונות בנק נפרדים, וההסבר לעובדה כי מעולם לא הסדירו את הליך הגירושין היא משום ענייני מיסוי.

לטענתו הוא הסדיר מול אשתו את כל סוגיית הרכוש ביניהם, כאשר רק לגבי הבית המשותף לא הגיעו להבנה.

השופט נחשון פישר דחה את כל טענות הבעל הנתבע וקיבל את טענות התובעת, אשתו לגבי המועד הקובע של היווצרות הקרע בין הצדדים.

השופט קבע כי "הצדדים חיו תחת קורת גג אחת והתנהלו כלפי פנים וכלפי חוץ כבני זוג". השופט ציין כי למרות שהמערכת הזוגית בין הבעל לאשתו התנהלה בהיעדר תקשורת, אך לא היה בכך כל חריג, שכן זו הייתה מערכת היחסים ביניהם מאז ראשית הזוגיות".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

באשר לסוגיה הכלכלית, קבע השופט פישר, כי על אף שבני הזוג התנהלו בחשבונות בנק נפרדים, הגבר המשיך לערוך קניות עבור המשפחה ולהעביר כספים לאישה. "מצאתי כי סידור זה היה נוח לשניהם", קבע השופט פישר, "האיש בחר לנהל במקביל מערכות יחסים עם נשים אחרות, כאשר האישה לא ידעה על כך".

השופט פישר קבע, כי עדות האישה מהימנה עליו. בעוד עדותו של האיש הייתה רצופה סתירות. את טענת הגבר, כי נהג להגיע לבית המשותף, רק כדי לשהות במחיצת בנותיו, דחה השופט פישר וציין, כי הוכח שהגבר המשיך להתגורר בבית המשותף, גם לאחר ששתי הבנות בגרו ועזבו את הקן.

קיראו עוד ב"משפט"

השופט פישר קבע, כי המועד שעל פיו יש לקבוע את איזון המשאבים הוא היום שבו הגבר עזב את הבית בסוף שנת 2020.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    שופטים תמיד נגד הגברים (ל"ת)
    נאור 04/06/2023 23:30
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    למה בכלל עושים איזון משאבים? חוק מזעזע! (ל"ת)
    שדגכ 04/06/2023 17:27
    הגב לתגובה זו
  • תלוי 04/06/2023 18:50
    הגב לתגובה זו
    כנראה חוק מזעזע, וכשיש צד נפגע, אז זה בהחלט איזון משאבים
  • 1.
    משה 04/06/2023 16:38
    הגב לתגובה זו
    שוד הגברים הגדול. מלכודת דבש רק בלי הדבש. אם היה הפוך- פסק הדין היה אחרת
  • והנה 04/06/2023 18:52
    הגב לתגובה זו
    וכנראה לא היחידה, כנראה ניסתה לסבול אותו למען הילדים והנכדים, עד שהתגלה בפרצופו האמיתי ועם כול שקריו.
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.