הדולר בשפל: האם זה אומר שישראלים יתחילו לשלם על הורדות מוזיקה?

ישראל היא כבר מזמן אחת ממדינות הצריבה, הפיראטיים וגניבת הקניין הרוחני המובילות בעולם. זה לא שהנגע פושה בעבריינים בעלי תיק הרשעות עשיר, אלא תמונת המצב מדברת על פושעים בגילאי 5-99 ובעצם כל מי שידו משגת גישה לאינטרנט.

חברות התקליטים והאמנים עצמם הם כמובן הנפגעים העיקריים מהמצב אבל התמונה לא פשוטה כל כך. מחירי אלבומים בחנויות התקליטים שהולכות ונעלמות מתחילים מ- 40 ומגיעים ל- 90 ויותר. הממוצע העומד על 70 שקלים לעומת הקלות שבה ניתן לצרוב אלבום מהרשת במחיר שלא עובר את ה- 3 שקל הוא פיתוי שקשה לעמוד בו.

צרכנים רבים (וביניהם אנוכי) פועלים לפי מודל הרגעת המצפון האישי שאומר "מוזיקה ישראלית לא צורבים אלא קונים ומוזיקה שאינה מקומית 'דמה מותר'". הבעיה היא שהסוג הזה של הצרכנים הוא לא הדומיננטי ולא רק זאת אלא שצומח דור חדש של ילדים שלא ביקר מעולם בחנות תקליטים ואין לו מושג שיש בכלל אפשרות לצרוך מוזיקה שלא דרך המחשב הביתי.

הפתרון מגיע מידידנו האמריקאים: הדולר היורד כבר היטיב עמנו במצבים רבים, ביניהם מחירי המכוניות המיובאות, שכר הדירה הצונח, מוצרי אלקטרוניקה וכו'. מסתבר שיש מקום נוסף בו הוא יכול לתרום והוא שוק המוסיקה והאפשרות שאולי, והלוואי – אנשים יחזרו לשלם על המוסיקה אותה הם צורכים.

אתרים רבים וביניהם fiesta mp3 ו- golden mp3 מציעים הורדות שירים ואלבומים מלאים במחירים שנעים בין 20 סנט לשיר בודד ו- 2 דולר לאלבום מלא. בהנחה שהדולר ניצב על 3.2 עולה לקנות אלבום שלם, מאובטח, נקי מוירוסים ומתוך מגוון אדיר רק 7 שקלים. תודו שזה מחיר נעים לכיס.

בין האלבומים באתרים אלו אפשר למצוא אמנים מקומיים שיוצרים בשפה בינ"ל כמו "בלקן ביט בוקס", "אבישי כהן" ונוספים. הבעיה? אמנים ישראלים מקומיים השרים בשפה העברית לא שם. זה אומר שגם אם תרצו לחזור לחיקו של הציבור המשלם ולהפסיק "לגנוב" קניין רוחני לא תצליחו לשלם על אומנים כמו שלמה ארצי, אביב גפן או העדפות אחרות שלכם.

והשאלה סביב הפרדוקס מתבקשת: אם הם מעבירים ימים שלמים בתלונות על הקושי בלשרוד מכיוון שאף אחד לא משלם על המוזיקה אז למה לא להעלות את התוכן המוזיקלי לאתרים כגון אלו ולראות הכנסות.