זה לא הולך להיות פוליטיקלי וגם לא קורקט... את הכפפות הלבנות, שמעולם לא היו לי, השארתי בבית. אני רוצה להתייחס לספין התקשורתי שמנסה לשכנע את הציבור שאין מספיק דירות בארץ, ולכן מחירי הדירות מאמירים לשמים, גם בחורים נידחים כמו ערי שינה חסרות ייחוד. "5 דקות מתל אביב" (בטח 5 דקות..בחמש בבוקר ביום שבת).

אז הנה תגלית עצומה: יש המון דירות, מלא, טונות של דירות, שעומדות ריקות ומשמימות. למה? התשובה פשוטה. בגלל שהדירות האלה מחורבנות, כן, כן. קראתם טוב. מחורבנות! מתוכננות כלאחר יד, בחפיפיות, בחוסר מקצוענות מבישה, לא נוחות, לא פרקטיות, עם חוסר הבנה בסיסי בהנדסת אנוש, בהבנת נפש האדם ובתנאיי האקלים של הארץ. אם להיות מדויקת, הדירות האלה יושבות בדרך כלל בבנין מגורים מכוער מצופה בדודי שמש, אנטנות ישנות, חסרות שימוש ועטוף במנועי מזגנים. אין שום מחשבה על חניה אלמנטארית, מיקום פחי אשפה ובלוני גז. הבניין המכוער הזה יושב בדרך כלל ברחובות מכוערים עם הרבה חברים שמאד דומים לו...

השאלות המתבקשות כאן:

- איך קרה הגועל נפש הזה?

- מי צריך לתת את הדין?

- איפה המבוגר האחראי?

התשובות לנגד ענינו, רק קשה להאמין.

במשך 64 שנה נבנתה מערכת משומנת שמתפעלים אותה יזמים תאבי בצע עם דוקטורט בנוכלות בגיבוי מסיבי של פוליטיקאים מושחתים, קליקה מכובדת של אדריכלים עם תואר ביוהרה ואפס הבנה בתכנון (אגב,זה תמיד הולך ביחד). מי שסוגר את המלכודת בסופר מקצוענות, זה הקבלן, שבונה את הדירות המחורבנות האלה ברמת גימור עזה, ולוקח עליהן מחיר כאילו שהרצפה מרוצפת בזהב משובץ יהלומים. אני מאמינה שהעונש הכי גדול לכנופיה הזאת, הוא לחייב אותם לגור בדירה שהם יזמו, תיכננו ובנו...

לדעתי אחרי חודשיים הם קופצים מהגג. (אמן ואמן ).

הלקוח הישראלי היה פעם איש תמים ומאמין, אפשר היה למכור לו קקי עטוף בנייר צלופן באצטלא שזה שוקולד. היום הלקוחה הישראלית היא אשת העולם הגדול, אישה חדה, מבינה עניין, הייתה כמה פעמים בחו"ל ועל השולחן אצלה בסלון שוכבים לפחות 5 מגזינים שעוסקים בעיצוב פנים. אז למכור לה לוקשים יהיה קשה. הלקוחות הישראלים הם לא פראיירים. הם אנשים שמבינים שדירה מכוערת בבניין מכוער ברחוב לא מטופח, מוריד להם את ערך הנכס בצורה דרמטית.

אני זוכרת שלפני 25 שנים אנשים היו מוכנים לקנות דירה שווה בבניין דלוח ברחוב מוזנח בגלל שלדירה יש" פוטנציאל". היום, חד משמעית, אנשים קונים מכלוליות, קרי: הם לוקחים בחשבון איך נראה הרחוב, הבניין והדירה כמקשה אחת. את הפאניקה שאין מספיק דירות מייצרים הגופים האינטרסנטים, שיוצא להם משהו מהמהומה המלאכותית והמגוחכת הזאת. באותה נשימה שהם מתבכיינים שאין מספיק משרדים בת"א.

אני נשמעת כועסת, למעשה אני רותחת ואני אסביר. להזכירכם שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו. אוסיף ואחדד, שאנחנו מושפעים קרדינאלית מחלל אור וצבע בתוקף היותנו שייכים למשפחת היונקים. כשאני מהלכת ברחוב זה חלק ממתחם המגורים שלי. ביתי לא נגמר בדלת אמותיי. דלת אמותיי זה הבניין שבו אני גרה, הרחוב, השכונה, העיר.

מה זאת השטות הזאת להגדיר שרק הדירה שלי היא ביתי? מה? אני לא מסתובבת ברחוב? לא מהלכת בעיר? בכל מקום בו אני נמצאת זה החלל שמשפיע עליי, על הגוף והנפש. לכן כשאני משרכת רגלי ברחובות מהוהים מעוטרים בבתים מכוערים, אני מרגישה שנמעכת לי הנשמה, נרמסת מהכעור. אני חווה דכדוך, חוסר אנרגיה עייפות חוסר שמחה, בקיצור חרא של מצב רוח.