כשל שלפתע מהדהד: המדינה לא יצרה שוק שכירויות כאלטרנטיבה

שלטי החוצות והפרסומות בכל צומת גורמים לתחושה כי שוק הדירות מוצף בדירות לכל כיס. פרסומים אלו מסבים תסכול רב לזוגות הצעירים הרבים שלא מצליחים "לגרד" את ה-400 אלף שקל הנדרשים כהון עצמי ראשוני לרכישת דירת 4 החדרים החלומית באחת מערי הלווין של תל אביב.

בעבר צדדתי בעמדה כי מגורים בשכירות הם לא בושה ולא כולם חייבים לגור בדירה משלהם, הלוא במדינות רבות באירופה מרבית האוכלוסיה מתגוררת בשכירות וחיה ברמת חיים גבוהה משמעותית מאשר בארץ. אולם כיום, לאחר שחייתי בשכירות במשך מספר שנים שיניתי את דעתי.

בניגוד לנעשה בגרמניה, אוסטריה ושוויץ, מדינת ישראל לא הצליחה לפתח שוק שכירויות הגון המקנה מידה מסוימת של וודאות. בעלי דירות להשכרה מעלים באופן שרירותי את שכר הדירה וכעבור תקופת זמן קצרה מפנים את השוכרים שמבקשים מעט בטחון ושלוות נפש.

בראיון לאחד מהעיתונים הכלכליים, אומר ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל כי "לא כל זוג צעיר חייב לגור בדירה משלו רגע אחרי הנישואין". מר ביבי, כיום חלק ניכר מהזוגות הצעירים מתחתן אחרי גיל 30, מרוויח משכורות נאות ועדיין לא מצליח להגיע לתשלום הראשוני המיוחל גם לקראת גילאי ה-40, גיל שבו אנשים כבר לא מעוניינים לחיות על ארגזים.

מעבר לכך, ציין ביבי כי המינהל מעודד כיום יזמים לבנות דירות להשכרה שימכרו בשוק החופשי לאחר 7 שנים. איזה פתרון השגת בתכנית זו? לא יצרת שוק שכירות יציב לשנים ארוכות, כעבור 7 שנים היזמים ימכרו את הדירות לכל המרבה במחיר ושוב יחסרו דירות להשכרה. רק אם תיזום פרויקטים לשכירות ארוכת שנים של 20 עד 30 שנה כנעשה באירופה תוכל ליצור שוק שכירויות מפותח שיהווה אלטרנטיבה ראויה לרכישת דירה. לסיכום, כדי להיגמל מהתלות הישראלית שבדירה קנויה, על המדינה לחוקק חוק שיגן על השוכרים ולא יאפשר לבעלי הדירות להעלות את שכר הדירה מעבר לאחוז מסויים בשנה. מעבר לכך, עליה להעניק הטבות מס מפליגות ליזמים שיקימו דיור להשכרה למשך שנים ארוכות.