העובדות ------------ עמותת "עלה נגב לשיקום ופיתוח" (להלן: "המעבידה") ערערה על החלטת הממונה עפ"י חוק עבודת נשים (להלן:"הממונה") מיום 16/6/08 (להלן:"ההחלטה"), אשר לא התירה את פיטוריה של הגב' מירב גור אריה (להלן:"העובדת") בזמן הריונה. לטענת המעבידה, החלטת הממונה שלא להתיר את הפיטורים נגועה בטעויות ובחוסר סבירות קיצוני עקב העובדה, כי התעלמה ו/או לא ייחסה משקל ראוי לעובדות ולראיות המהותיות, שהציגה המעבידה בדבר תפקודה הלקוי של העובדת, שהובילו בסופו של יום לפיטוריה ומנגד יוחס משקל בלתי סביר לעובדות אחרות. כמו כן נטען, כי הממונה התעלמה מן העובדה, כי יום קודם לפיטורי העובדת, התקיימה ישיבה בעניינה ובה הוחלט לפטרה, וזאת טרם נודע לה על דבר הריונה, ומכאן שאין קשר בין ההריון לפיטורים. מנגד טענה העובדת, כי החלטת הממונה התקבלה על בסיס שיקולים ענייניים וראויים, ואינה נגועה בחוסר סבירות קיצונית. על כן אין מקום להתערבות בית הדין בשיקול דעתה של הממונה. עוד נטען, כי פיטוריה של העובדת נעשו רק בשל היותה בהריון, שכן המעבידה או מי מטעמה מעולם לא העירו לעובדת, כי קיים פגם בתפקודה, וכי הודעת הפיטורים נמסרה לה יום לאחר שהודיעה על הריונה. באשר למתן זכות השימוע טענה העובדת, כי פיטוריה נעשו בחטף, מבלי שנמסר לה, כי עומדת להתקיים בעניינה ישיבה ומבלי שניתנה לה הזכות להעלות את דבריה, לפיכך ממילא בטלים הפיטורים. לטענת הממונה, החלטתה ניתנה במסגרת סמכותה בדין, תוך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות שהיה בפניה, ומתן הדעת לשיקולים ענייניים בלבד, שקילתם ואיזונם, ומשום כך אין להצדיק התערבות בית הדין. החלטת הממונה ככל גוף מנהלי נתונה לביקורת בית הדין אולם ביקורת זו מוגבלת להתערבות מכוח עילות המשפט ובית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות המוסמכת ואינו בוחן מחדש את המחלוקת מושא החלטת הממונה. פסק דין ----------- בית הדין דחה את הערעור וקבע כי: ההחלטה להתיר פיטורי עובדת הינה עניין שבשיקול דעת הממונה. במסגרת שיקולים אלו יובאו בחשבון מכלול מערכת יחסי העבודה בין הצדדים בפרט ובמקום העבודה בכלל ובהליכים שהובילו לפיטורים. בית הדין הארצי התווה את העקרונות אותם יש ליישם בשאלת פיטורי עובדת בהריון והם: 1. אין לפטר עובדת בהריון. 2. הנטל להוכחת הטענה, לפיה הפיטורים אינם בקשר להריון הוא על המעביד הטוען זאת. 3. ההגנה על העובדת היא מוחלטת, מקום בו הגיעה הממונה למסקנה, שהפיטורים הם בקשר להריון, אין מוקנה לממונה שיקול דעת אלא שלא להתירם בלבד. 4. מנגד, מקום בו מפוטרת עובדת בהריון, לאו דווקא משיקולים הנובעים מהיותה בהריון, אין הממונה חייבת בחובה מוחלטת להתיר את הפיטורים, כי אם רשאית היא אף שלא להתירם. על האופן שעל בית הדין לבחון את החלטת הממונה נקבע, כי החלטת הממונה הינה החלטה מנהלית-שלטונית. בית הדין אינו משמש כערכאת ערעור, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים לעניין. בית הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי דין. במקרה הנדון נפסק, כי בהחלטת הממונה לא נמצא כל פגם או עילה כדי להצדיק את התערבות בית הדין. לא נמצא, כי הממונה שגתה ביחס לקביעתה בכל הנוגע לאופן תפקודה של העובדת. לא נמצא כל רישום, הערה או אזהרה בדבר התנהלותה הפגומה של העובדת. כמו כן, לא הוכח ע"י המעבידה, כי אופן תפקידה של העובדת הצדיק פיטוריה לאלתר, וכי ההחלטה שלא להתיר פיטוריה בלתי סבירה. גם אם נכונה טענת המעבידה, כי התכוונו לפטר את העובדת מזה מספר חודשים הרי, שהעיתוי בו בחרו לממש את ההחלטה - יום לאחר שהודיעה העובדת על הריונה, והאופן הבהול בו בוצעו הפיטורים מובילים למסקנה, כי יש קשר בין מועד פיטוריה לעובדת הריונה. בית הדין דחה את גרסת המעבידה, לפיה מנוסח ההחלטה ניתן להסיק, שהממונה לא קבעה, כי הפיטורים קשורים להריון ובכך לא מילאה את תפקידה שכן על פי הוראות החוק, צריכה הממונה לקבוע באופן הצהרתי האם הפיטורים היו בקשר להריון אם לאו ובמקרה הנדון לא עשתה כן. עוד נקבע, כי גם אם חלק מהחלטת הממונה מנוסח בלשון ספק, הרי הספק פועל לחובת המעבידה, עליה מוטל הנטל להוכיח גרסתה. כך או כך, הממונה קבעה מפורשות, כי לא שוכנעה מגרסת המעבידה בדבר העילה לפיטורי העובדת, עובדה זו לרבות עיתוי הפיטורים מובילים למסקנה, כי מדובר בהחלטה המבוססת על תשתית עובדתית ראויה ובדוקה וניתנה משיקולים סבירים. לאור כל האמור נקבע, כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה. (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".