פרישה

הטווח בגיל 50 הוא פי 5 עד 7 מההכנסה השנתית, כלומר 900 אלף עד 1.2 מיליון שקל לשכר ממוצע, כולל ההון העצמי בדירה. 300 אלף הם שליש מהקצה התחתון, והם מעידים כמעט תמיד על דבר אחד - אין דירה, וזה משנה את כל החשבון

הטווח בגיל 60 הוא פי 7-8 מההכנסה השנתית, כלומר 1.2 עד 1.35 מיליון שקל למי שמרוויח שכר ממוצע. 700 אלף הם פער אמיתי, והם גם המצב השכיח בישראל מסיבה דורית. שבע שנות עבודה נוספות כמעט מכפילות את הקצבה, ודחייה עד 70 מוסיפה לה עוד שליש

מול כלל האצבע, שני מיליון בגיל 55 הם הרבה מעל הטווח למי שמרוויח שכר ממוצע. אבל השאלה אם זה מספיק כדי לפרוש היום היא שאלה אחרת לגמרי, והתשובה נמצאת בשתים עשרה השנים שבהן אין משכורת, אין קצבת פנסיה ואין קצבת זקנה

מגיל הפרישה השאלה מתהפכת: כמה נכנס בחודש וכמה מהר היתרה יורדת, במקום כמה כבר נצבר. מי שפרש עם 1.5 עד 2.6 מיליון שקל מקבל קצבה של 7,500 עד 13 אלף שקל, ומי שמושך מיתרה צריך להכיר מספר אחד - קצב המשיכה שמחזיק את הכסף עד הסוף

צבירה של 1.3 עד 2.6 מיליון שקל היא הטווח למי שעבד ברציפות, והיא מתורגמת לקצבה של 6,500 עד 13 אלף שקל בחודש. השנתיים שנותרו עד 67 שוות יותר משנדמה: כל שנת עבודה נוספת פועלת בשלושה אפיקים בו-זמנית ומעלה את הקצבה בכ-8% עד 12%

צבירה של 230 עד 430 אלף שקל היא הטווח הסביר למי שעבד ברציפות. כל שקל שנמצא בקרן היום שווה בקירוב פי תשעה בגיל 67, וזו הסיבה שדווקא בגיל שבו המשכנתא והילדים דוחקים את החיסכון, הדחייה יקרה במיוחד

המחיר מורכב משלושה סעיפים שנספרים יחד: ההפקדות שנעצרות, הכסף שנמשך למחיה, והתשואה שנעדרת משניהם. בדוגמה של בן 60 עם צבירה של 1.8 מיליון שקל, כל שנה מוקדמת מסתכמת בכ-274 אלף שקל בצבירה

החשש המרכזי הוא שהזמן אזל, אבל מי שפורש בגיל 67 וממשיך למשוך עוד שני עשורים מחזיק טווח השקעה של 25 עד 30 שנה. מה שמשתנה בגיל הזה הוא סדר הפעולות ומבנה התיק, ופחות עצם היכולת להתחיל

הסכום שנדרש בכל חודש משתנה דרמטית לפי השנים שנשארו: כ-1,560 שקל למי שמתחיל בגיל 50, וכ-4,985 שקל למי שמתחיל בגיל 60. לצד ההפקדה יש עוד ארבעה מנופים שסוגרים חלק מהפער בלי להוציא שקל נוסף