עיתונות לא מפרנסת, צילום זה לא מקצוע: ענת סרגוסטי מנסה להישאר אופטימית
לענת סרגוסטי קילומטרז' ארוך בשוק התקשורת הישראלית, כצלמת, עיתונאית, אבל לעולם יזכרו לה את הראיון המפורסם ההוא עם ערפאת בביירות במלחמת ללבנון הראשונה, יחד עם אורי אבנרי ושרית ישי לוי.
אבל היא גם פמיניסטית, משפטנית, פעילה למען זכויות האדם והאזרח, וב-4 השנים האחרונות כי כבר לא עיתונאית מן המניין (למרות שמעולם לא הפסיקה לכתוב), ומשמשת כמנכ"ל עמותת אג'נדה - מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית. השבוע, בביתה, היא ניסתה למצוא סיבות למה עיתונאים צריכים להישאר אופטימיים. זה לא היה קל, אבל היא לפחות הצליחה, מבחינתה.
-את מלמדת תחקיר עיתונאי במכללה למינהל. זה לא מקצוע נכחד, העיתונאות?
זה מקצוע נכחד, במידה מסוימת, זה כבר לא מקצוע שאפשר יהיה להתפרנס ממנו, הוא עובר מטמורפוזה. צילום עיתונות למשל - זה ממש מקצוע נכחד. כל אייפון זה מצלמה, וכל אדם צלם, לא צריך כבר את המקצוען.
-נשאר רק הפפראצי
הייתה הפגנה בדרום תל אביב השבוע ולא ראיתי שם צלמים. למה לשלם להם? אנשים מצלמים באייפון ושולחים. כשפיטרו את כל האנשים ב'מעריב', אמרו שם ש"הצלמים הם לא עיתונאים".
-את אומרת לסטודנטים שלך מה קורה בשוק?
ברור. הם גם ימצאו עבודה, אבל הבעיה היא שאין להם אופק קידום. התחלופה גבוהה. הם מתגלגלים ממקום למקום, מתחילים כתחקירנים, מקבלים יחס משפיל, מנצלים אותם בצורה מחפירה. אני זוכרת את זה מהתקופה שאני עבדתי ב'חמש עם' ו'שש עם'. הם עובדים 24/7, מוציאים אותם לשטח לכל שטות, שכר על הפנים, אבל יש להם תקווה שיום אחד הם יהיו כתבים. והם יהיו כתבים, אבל הם לא יקבלו יותר, פשוט יגידו את השם שלהם בטלוויזיה. אני עושה תרגיל עם הסטודנטים, לוקחת את העיתונים וכל אחד בוחר ידיעה ואנחנו בודקים מי המקור שלה: והכל יחסי ציבור, דוברות, אין שום ידיעות שהן יוזמה של עיתונאי, שהלך ולקושש בעצמו.
-אבל יש תחקירים, כמו השער של מוסף הארץ השבוע על דני דנקר ונוף ים.
אבל מאחורי זה יש לדעתי תביעה משפטית - יש בעל עניין שהוציא את זה החוצה. 90% מהידיעות מגיעות מבעלי עניין, שיוזמים את הידיעה לעיתונאי, ולא להיפך. ב'כלכליסט' למשל העורכת (גלית חמי, נ"ת) החליטה על יום ללא יחצנים, כי היא ראתה שהעיתונאים לא מדברים עם האדם עצמו, אלא עם מתווך שסוגר להם את הידיעה מכל הפינות. היא מוכנה לספוג את האיחור שבפרסום הידיעה, בדרך הזאת, למרות התחרות. לצערי, המשמעות הערכית של המקצוע נחלשה, לא זוכרים מה בעצם תפקידה של העיתונות.
-אולי בגלל זה הרבה עיתונאים עוזבים את המקצוע ועוברים לעשיה, כמו שאת עשית. זה מוזר, להפסיק פתאום להיות עיתונאית?
אחרי כל כך הרבה שנים, זה כמו ניתוח לשינוי זהות. אבל אני עדיין מגדירה את עצמי 'עיתונאית', אני עוד כותבת הרבה ואני ברדיו, ואני חושבת שהמשקפיים שדרכן אני רואה את העולם, הן מאד עיתונאיות.
-איך את מסבירה את המעבר של כל כך הרבה עיתונאים לפוליטיקה?
אולי זה עניין דורי באמת, וגם הטכנולוגיה מספקת עניין מאד משמעותי. כשאני התחלתי לעבוד בעיתון, היינו כותבים במכונת כתיבה. "קאט אנד פייסט" היה פיזי - גוזרים במספרים ומדביקים במקום אחר בכתבה. הזמן שלקח לכתבה להבשיל היה ארוך יותר, במיוחד כשעבדתי בשבועון - היה זמן לראות דברים לעומק. אם למשל את הולכת להפגנה, כמו שהייתה השבוע בדרום תל אביב, בואי נישאר אחרי שכולם הלכו, לדבר עם האנשים. היכולת לרדת לעומק של הדברים ולחפש זוויות, נעלמה. אין יותר זוויות.
-כי אין זמן
נכון, הטכנולוגיה השתלטה לנו על החיים, וצריך להשביע את המפלצת של האינטרנט. העיתונאים נהפכו לספקי תוכן, ואין לך זמן לחומר רקע. הם נסמכים על מקורות חיצוניים, כמו מחקרים, ואז מדברים על המחקרים. פעם עיתונאים היו עושים שיחות רקע וסופגים את התחום שלהם. יש מעט כאלה היום. המשבר הכלכלי גרם לכלי התקשורת לפטר את האנשים שהייתה להם מומחיות. רותי סיני כזאת. נשארנו עם אנשים צעירים מאד שאין מי שיגדל אותם ויחנוך אותם, אין מי שיעביר להם את האתוס. לי היה חונך מעולה, אורי אבנרי, ממנו למדתי את הא'-ב' של העיתונות, ואחר כך אני חנכתי אחרים.
-אז ממה הצעירים לומדים?
מהטלוויזיה והטלוויזיה מטבעה מאד שטחית - וזו לא אמירה שיפוטית, זה כלי מוגבל במהותו, בוודאי כשמדובר בתחקירים. אז מידי פעם אילנה דיין עושה תחקיר כזה, אבל גם היא מחפשת את הריגושים, ואת המשהו שישאיר את הצופים דבוקים לתכנית שלה. והעיתונות המודפסת, שאמורה לספק את התחקירים האלה - כמה מקום יש שם?
-למה, הייתה ידיעה מאד חשובה השבוע על טל רוסו ונטלי עטיה - הסוף, וחצי עמוד אחורי הידיעות על גדעון סער מנשק את גאולה אבן
תחשבי על זה שבעיתון בעצם אין לך כבר מה לקרוא - כל החדשות כבר היו באינטרנט, בטלוויזיה או ברדיו, אז נשאר להם לפרסם פרשנות ותמונות גדולות. אין שם כבר תוכן. לפרשנות יש את נחום ברנע נגיד, ועוד כמה פרשנים לסוף שבוע, אבל בעיתון היומי יש בעיקר טורי דעה ואת כל הרכילויות ופריק שואו מחו"ל.
-וקידום של יום שישי
כל העיתון עצמו הוא פרומו - העמוד הראשון מקדם את עצמו פנימה, וגם בחדשות בטלוויזיה זה אותו דבר. כל הבכי הזה - "קיצצו את המהדורה בחצי שעה!", מי אמר שצריך שעה של חדשות? זה היה פעם חצי שעה הדוקה וקצבית. ואז האריכו את זה עוד ועוד, כי יחסית זה זול לפריים טיים וזה גם עוגן לתכניות של הערב. הכל יחצנות ומלא תמונות של מצלמה נסתרת על מישהו שנכנס לפיצוציה וגנב מסטיק.
-או שראש הממשלה משתלט על האוויר ומדבר לאומה
עכשיו באמת הבחירות משתלטות על המסך, אבל אין שום דיון עומק, הכל זה רעש. תכניות אחרי הצהריים עורכות עימותים - נביא את הכי קיצוני מימין ואת הכי קיצוני משמאל, ויהיה שמח.
וגם הדבר המגוחך הזה שאסור לכאורה לעשות תעמולה, אבל מביאים פוליטיקאים לאולפן - מה מצפים שהם יביאו? החוק מטומטם ולא מתכתב עם הטכנולוגיה ועם הזמן שבו אנחנו חיים, אבל העיתונאים מביאים את הפוליטיקאים, פותחים להם מיקרופון ונותנים להם לדבר. לא שואלים שאלות.
-יש הבדל בעיניך בין חדשות ערוץ 2 וערוץ 10?
'המקור' של רביב דרוקר, וגם ברוך קרא הם יותר נשכנים, אבל זה בשוליים. אבל את הסיפורים האמיתיים לא מרימים. תראי מה קרה עם 'ארץ חדשה'. אם זה נכון, מה שהם מפרסמים בסרטים שלהם ביוטיוב - ואני בטוחה שזה נכון, איך העיתונאים לא עשו עם זה כלום? איך אף עיתונאי לא שאל את ליברמן איך הבת שלו מקבלת מיליונים לחשבון שלה?
-'המקור' שאלו
'המקור' עשו תחקיר על החשדות, אבל ליברמן עצמו מגיע לאולפנים עכשיו ואף אחד לא שואל אותו על זה. כולם הולכים איפה שהפנס - יישב עם ש"ס, לא יישב עם ש"ס, מי יהיה מספר 2, כתב אישום, תיק החוץ - כולם מסתובבים בריבוע הקטן ולא נוגעים באוקיינוס שבו קורים דברים איומים, ומעל לראשינו מעבירים כספים, מחליטים החלטות ששוות מיליונים. לקראת הבחירות, למשל, ועדת הכספים עושה שמות בתקציבים ואף אחד לא כותב על זה, חוץ מצביקה זרחיה מדי פעם ב-TheMarker, היחיד ששומר על הגחלת. להגיד שהתקשורת עושה את העבודה שלה? קשקוש מוחלט. אין להם זמן והם נורא עניים.
-יש על מי לסמוך בכלל?
בוודאי, יש הרבה עיתונאים שעושים עבודה - אור קשתי, קרן נויבך, טל שניידר עושה עבודה נהדרת, היא שואלת שאלות כי היא גם עצמאית והיא לא כפופה לאף אחד. גידי וויץ, ברוך קרא, יריב דרוקר. יש עיתונאים טובים שמחפשים מה רקוב ויוצאים לחפש, ועושים עבודה לא פופולרית.
-את מתגעגעת לטלוויזיה?
מתגעגעת לדברים שכבר אי אפשר לעשות בה.
-מה לגבי העיתונות המודפסת היום?
לכל עיתון יש אנשים שהוא בעדם ונגדם. במובן הזה אני יותר מעריכה את 'ישראל היום', כי הוא אומר - זאת האג'נדה שלי. כך גם 'הארץ' ו'מקור ראשון'.
- 6.צלם 05/01/2013 10:18הגב לתגובה זומבוא לתחקיר אצל הגברת - עובדות הן דבר שמפריע לתחקיר עיתונאי
- 5.שמאלנית קיצונית מתחפשת לעיתונאית זהירות!! (ל"ת)מושי 05/01/2013 02:25הגב לתגובה זו
- 4.פוליצר 04/01/2013 21:29הגב לתגובה זועולם הפוך, עיתונאית זניחה שקשה לזכור כתבה בולטת שלה מצליחה לייחצן את עצמה לדעת בלי סוף. קצת צניעות וכבוד לעיתונאים שעובדים באמת ולא מחרטטים בלי סוף.
- שמאלנית קיצונית מאוד אג׳נדה (ל"ת)עמי 05/01/2013 02:32הגב לתגובה זו
- 3.אוהבת (ל"ת)אנטונלה 04/01/2013 18:20הגב לתגובה זו
- 2.רון 04/01/2013 16:23הגב לתגובה זובינה לבין עיתונות דבר. פלשתינאים אצלה לעולם יהיו רק צודקים וישראלים לעולם יהיו רשעים. ואותה מראיינים כמופת? מדוע לא שאלתם מי מממן אותה ואת העמותה שלה?
- אח אני, גופתי המצחינה ואורי אבנרי מתגעגעים לה (ל"ת)ערפאת 05/01/2013 02:26הגב לתגובה זו
- 1.אייל 04/01/2013 14:14הגב לתגובה זוכעת רובם העיתונאים הם טכנאי תוכן