הכותרות

שער מעריב הבוקר יכול היה להתאים לכל עיתון בעל צביון דתי שהוא:

כותרת ראשית חוגגת חמשנים להתנתקות

מתחת יש את דבריו של הרב ישראל מאיר לאו, והידוע האחרונה: מאגר מים בעל סגולות ש"מסייע לפוריות".

רק חסר איזה בס"ד קטן למעלה.

(אה,למעלה יש ספקולציות בעניין מחלתו של מובארק)

בידיעות יש סטריפ בתחתית העמוד: "צמים וזוכרים את חורבן הבית: היום ט' באב"

כיפת הברזל מככבת בראש שלושת העיתונים. רק במעריב עסוקים בדברים אחרים וחוגגים את ההתנתקות.

הכיפה התגלגלה שם לע' 6.

כפולת 2-3

מוקדשת במעריב להתנתקות ובידיעות לרצח בפ"ת.

בישראל היום ובהארץ - לכיפהל'ה.

שליחנו באוסטרליה

כמדי שנה, כשמתחילות חגיגות ההתנתקות, כותב מאוסטרליה אלי בוהדנה, המנותק, שהיה בשעתו כתב מעריב המסקר את רצועת עזה.

בוהדנה עזב לאוסטרליה לחופשה אחרי טראומת ההתנתקות. זו הייתה צריכה להיות חופשה קצרה, אבל בינתיים עברו ארבע שנים, והוא יושב שם "עד שגלגלי הבירוקרטיה יסיימו את מהלכם ויאפשרו לנו לבנות את ביתנו החדש".

(הגיגיו שם מ-2007)

הטקסט של היום נחמד, וטוב שיש לנו מישהו שטלטל עצמו עד אוסטרליה לכתוב קטע צבע נוגע (באמת!) בכל שנה, בעת ציון האירוע.

יונתן שפירא זומן לתשאול

על ידי השב"כ.

מה, השב"כ הוא גם סמכות בענייני גרפיטי (דוחה ככל שיהיה)?

מי תרם לצחי הנגבי שלושה מיליון שקלים וחצי?

זו עלות משפטו עד כה, ויש עמותה שדאגה למצוא כספים לממן זאת.

זה די מדהים, לעמותת הקולנוע שלנו אנחנו מקוששים פרוטה לפרוטה, ויש לה ערך תרבותי ואנושי הרבה גדול מאשר למשפט של הנגבי.

באר הפוריות

עמוד וחצי מוקדשים לבאר הפוריות הסודית במעריב, כך הכותרת. סודית, כך נראה, היא כבר לא תהיה.

או ש....

הידיעה, שזכתה לטיפול מלכותי מתייחסת לעצמה ברצינות גמורה:

"כל עוד שהסיכוי להביא ילד נוסף לעולם ניתן בחינם, ניתן להגיע לבאר מאזור המרכז בדרך הבאה נוסעים לכיוון יקנעם, ומשם ממשיכים לכיוון צומת אלונים. פונים שמאלה לקיבוץ אלונים. לפני הכניסה לקיבוץ קיים שדה גדול שמתחבר לשדות של קריית טבעון. מאה מטר מערבית משם, באמצע השדה, ניתן להבחין במבנה הקטן ובתוכו הבאר. שיהיה במזל טוב..."

בשבע היה מתגאה בידיעה שכזו. שיהיה במזל טוב.

אנס במרמה

הבנתי שבעוד אני עסוקה בענייני, המדינה געשה סביב פסק הדין:

"מאסר לערבי שהתחזה ליהודי ואנס במרמה" – בהחלט כותרת המטלטלת את העולם.

מה זה אנס במרמה? זה שונה מאנס שלא במרמה?

או שעצם המרמה הופכת את המעשה לאונס?

שועלן הביא תקדים בעליון:

לפי השופט רובינשטיין המבחן הוא כזה:

" האם היה סיכוי, ולוא דחוק, בעיני אדם מן היישוב, שאשה זו תסכים לקיים יחסי מין עם גבר זה בנסיבות ' רגילות' אילו ידעה את זהותו האמיתית כפי שהיא. אם לאו, באינוס במרמה עסקינן" .

עו"ד מוסיף:

רק מבקש לציין דברים שנשמטו מהדיווחים העיתונאיים: הנאשם הורשע בעבירה של אינוס ומעשה מגונה על פי הודאתו (במסגרת הסדר טיעון). ברגע שנאשם מודה או מורשע אחרי משפט הוכחות - נסתם הגולל על השאלה אם ביצע או לא ביצע את העבירות שיוחסו לו. ברגע שהודה והוא מורשע בעבירת אונס, בית המשפט צריך לפסוק לו - עפ"י סעיף 355 לחוק העונשין - מאסר מינימום של רבע מהעונש המרבי לעבירה... 4 שנים. (בית המשפט רשאי להקל מעונש המינימום אבל רק במקרים יוצאים מהכלל...). הנאשם אגב, ביקש עונש של 6 חודשים שירוצו בדרך של עבירות שירות. בית המשפט החליט לא לקבל את בקשת הנאשם...

כל זה אינו אומר שאין לי ביקורת על פסה"ד ועל פסקי דין קודמים בסיטואציות דומות, אבל חייבים להבין שהרשעה בעבירת אונס... יש בצדה מאסר מינימום של 4 שנים, באופן כמעט אוטומטי, אלא אם בית המשפט מוצא סיבות מיוחדות להקל".

VTV

איתי סגל קצת מתבלבל בביקורת הטלוויזיה שלו על גנבים בחוק של אלכס גנטלב, ששודר אמש בערוץ 2 (וזכה לאהדה גורפת בקרב המבקרים).

הסרט "מרתק" אבל גם "החמצה", כי גנטלב "מוקסם מגיבוריו", אבל גם "יצירה יפה ומלאת ניואנסים".

לחם עבודה

עדן הראל עוזבת את תוכנית הבוקר של ערוץ 10 אחרי שמונה חודשים עקב תחושת מיצוי.

זה היה מהיר.

לצביקה פיק היו כמה דרישות פעוטות לקראת השתתפותו בפסטיבל המחולות בכרמיאל. לא ברור למה קברניטי העיר דאגו לפרסם את דרישותיו וגם לדחותן על הסף, כך שפיק, למגינת מנחם בן (תושב העיר) ושאר האוכלוסייה, לא יצפין.

ואלו הדרישות:

"רכב גדול, ממוזג, עם שפע של מקום לרגליים בעבורו ובעבור בת זוגו והמאבטח שלו. הרכב ישמש להסעתו למופע ולהחזרתו באמצע המופע (22:30): פגישה אישית עם ראש עיריית כרמיאל לפני המופע (??? V); כניסה למופע בדקה ה-90 עם ראש העירייה, עם בת זוגו ועם מאבטחו האישי; לאפשר למאבטח לשבת בשורה מאחורי צביקה פיק ומאחוריו בדיוק; כיבוד שיוגש לו במהלך האירוע; כניסה נפרדת"

(ידיעות אחורי)

כאמור, דרישותיו נדחו על הסף.

גאים בעיר

ידיעות בשתי חדשות מסחררות. בועז ארד מדווח מבייג'ינג שבקרוב צפויה תיירות הומוסקסואלית מסין. וזה למה? בגלל מדריך טיולים חדש המתאר את ת"א כגן עדן לחברי הקהילה ההומו-לסבית.

ועוד משהו על עירי הלוהטת:

"חופי תל אביב עמוסים בגברים מדהימים ובנשים יפהפיות ששוכבים כל היום על החול ומטגנים את עצמם בשמש. כולם מחייכים, כולם ידידותיים"

אין לי מושג על מה הוא מדבר.

הידיעה השנייה, בממון, מדווחת על קמפיין שהושקעו בו 340 אלף שקל, שנועד למתג את ת"א כיעד בינלאומי לתיירות גאה, שיתבצע באנגליה ובגרמניה.

חצי מהכסף מעת"א וחציו השני ממשרד התיירות.

ככל הידוע לי מקשריי בקהילה, כל הבריטים מגיעים ממילא לתל אביב ולמצעדי הגאווה על בסיס קבוע. כך שהקמפיין, סליחה, מיותר. לפחות באנגליה.

ישראל כמדינת הלכה

התערוכה הזו בשנקר מסעירה את הציבור הדתי.

וזו גם כתבת השער ב-24 של ידיעות.

החשיפה

חמקה ממני תקרית אמדורסקי.

הסיוט בהתגלמותו, בו החלומות הכי נוראים, של ללכת עירומים ברחוב מתגשמים.

לפחות משדרי האסון פקסלו את החשיפה הלא מתוכננת.

עברית אני מדברת אליך

נטע זר לא לבד (מתוך ynet).

מדד המותגים של גלובס

הגיעה בחבילת הבוקר (אני מנוית היום שאחרי). קילו תשע מאות שוקל הפעוט – כלומר כמעט שני קילו. מסכנים השליחים. איך סחבו את זה?

המותגים המנצחים

קוקה קולה – מותג מס' 1.

מיקרוסופט

אורנג'

סלקום

גוגל

hP

מרלבורו

אינטל

לאומי

בנק הפועלים

נוקיה

בזק ופלאפון

ידיעות (העיתון היחיד) במקום 27

ובמקום המאה – וולוו.

לא שיש לי מושג מה זה אומר בכלל.

לפחות הם מסודרים במתחם יפה.

בלוגלנד

ישראל מידד נגד עירום בערוץ הראשון .אלישע שפיגלמן לא מסכים איתו.

בועז כהן על אלטרנטיבות לתוכן תרבותי ברשת.

מח' הגהה

לנשיא מובארק נותרה עוד שנה לחיות. או שלחוסני מובארכ נותרה עוד שנה?

(במעריב, 7, מתחבטים, ומדלגים בין שני השמות לסירוגין בכתבה).

לפני פיזור

מה, כבר אחת?