קשיש בן 83 המתגורר בצרפת ושהיה מחלק את זמנו בין הארץ לבין צרפת לפני הקורונה יחד עם אשתו, תבע לאחרונה את שני ילדיו בבית משפט לענייני משפחה באשדוד, בדרישה כי יחזירו לו את הדירה שנתן להם במתנה, ובנוסף דרש לקבל החזר הלוואה שנתן לבנו לרכישת דירה אחרת.

האב טען כי לאור התנהגותם המחפירה של ילדיו אליו והעובדה כי ניתקו עמו קשר קמה לו הזכות לבטל את המתנה שהעניק להם ולדרוש את הדירה בחזרה, בנוסף עתר לקבל את החזר ההלוואה על הדירה נוספת שרכש ורשם על שם בנו.

האב תבע את בנו ובתו וביקש מבית המשפט להורות על מתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכמי העברת דירותיו בפתח תקווה ובאשקלון לנתבעים, ילדיו בטלים. לחילופין נטען לגבי הדירה באשקלון, כי יש להורות על השבת ההלוואה שניתנה בגינה. בנוסף עתר האב להורות לבנו  להשיב לו מאות אלפי שקלים שמשך מחשבונו. 

תחילתו של הסיפור בשנת 2013 אז רכש התובע דירה אותה רשם על שם בנו. לאחר מכן נחתם הסכם שכותרתו 'הסכם הלוואה' ובו נרשם כי האב מלווה לבנו מיליון שקל לשם רכישת הדירה באשקלון. בנוסף, רכש האב, דירה בפתח תקווה ושנת 2019 הועברו הזכויות בה בהעברה ללא  תמורה על שם ילדיו. 

• הצוואה נועדה להבריח נכסים מנושה – השופטת פסקה שיש לקיימה
• קרב הירושה על המיליונים: הידועה בציבור נגד הילדים. מה קבע השופט?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כמו כן ציין האב בתביעתו כי במהלך תקופת הקורונה נמשכו מחשבון הבנק שלו בישראל בעודו שוהה בחו"ל, מאות אלפי שקלים. לטענתו של האב הוא נשוי בשנית מזה כ-32 שנים לאשתו, שאינה אמם של ילדיו הבגירים ומתגורר עמה בצרפת, כאשר בשנים האחרונות וטרם הקורונה, התגוררו מחצית השנה בישראל ומחצית בצרפת. התובע ואשתו התגרשו בארץ, אולם לטענת התובע, הם נותרו נשואים אזרחית בצרפת ומעולם לא נפרדו ומתגוררים יחד. בתו הנתבעת מתגוררת בארה"ב מזה כעשרות שנים.

האב טען כי ראה את ערוב חייו בישראל, ולכן רכש שתי דירות. דירה אחת באשקלון והדירה השנייה בפתח תקווה. ילדיו שכנעו אותו לרשום את הדירה באשקלון על שם בנו בעת רכישתה ואף שכנעו אותו להעביר את הדירה בפתח תקווה על שמם כהעברה ללא תמורה וזאת על מנת להגן עליהן מאשתו הנוכחית. 

האב טען כי הוא שילם את כל עלות רכישת הדירה באשקלון מחשבונו הפרטי. כאשר לטענתו על מנת להרגיע אותו חתם בנו על הסכם הלוואה של מיליון שקל אותם התחייב להחזיר לו במועד לא ידוע. בהמשך, נחתם הסכם בין האב לבן לפיו יועברו מחצית הזכויות על שם הבת, אלא שהסכם זה נחתם בין האב לבן בלבד.

קיראו עוד ב"משפט"

• העסק של הבעל קרס, הנישואים התפרקו - והשופטת קבעה: גם האישה תישא בחובות
• שוכרים קיזזו ליקויים שגילו לטענתם - ואולצו להתפנות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

חש מרומה

לדבריו הוא שוכנע להעביר לילדיו את הזכויות בדירה בפתח תקווה ובנו אף נטל את דמי השכירות.  האב טען בעתירתו בנוסף כי בעודו בחו"ל בתקופת הקורונה, קיבל טלפון מהבנק ולפיו נמשכו מחשבונו סך של 412 אלף שקל לחשבונו של בנו. האב ביקש מבנו להחזיר לו את הכספים, ובנו השיב צו כ- 291 אלף שקל כאשר 121 אלף שקל השאיר אצלו.

האב טען כי בנו לא מאפשר לאביו לראות נכדיו, ונגרם לו שברון לב מילדיו, הוא חש מרומה. לאור ההתנהגות המחפירה של ילדיו, הוא מבקש להורות על ביטול הסכמי העברה ללא תמורה ביחס לדירה בפתח תקווה ולהורות על ביטול הענקת הדירה באשקלון. בנוסף, עתר להשיב לו את יתרת הכספים שנמשכו וטרם הושבו. וכן את דמי השכירות מהדירה בפתח תקווה בסכום של כ-70 אלף שקל.

התובע ציין כי בעבר שררה מערכת יחסים טובה המבוססת על אמון שנתן בילדיו. עוד ציין כי הוא מתגורר רחוק מילדיו. בנו גר בישראל ואילו הבת מתגוררת בארה"ב ומי שדואגת לצרכיו היומיומיים, זו אשתו המצויה לידו שנים רבות. 

השופטת עפרה גיא ציינה כי מהדיון בתיק התברר כי מטרת ההעברות הייתה למנוע מאשת התובע לשים יד על רכושו וזאת גם הסיבה שנעשה ניסיון לריקון חשבונו.  בנוסף, ילדיו הבגירים בני ה-50 החליטו מרגע שביקש את השבת רכושו, לא לדבר איתו, לחסום אותו בטלפון, לא לאפשר לו לשוחח עם נכדיו ולמעשה למדר אותו לחלוטין מחייהם. 

אשתו עומדת מאחורי התביעה

בנו ובתו טענו במשפט כי מי שעומדת מאחורי כל התביעה, היא בת זוגו של אביהם, שמטרתה להסיתו, לבודד אותו מבני משפחתו ולהשתלט על כספו. לטענתם הם אוהבים אותו ודואגים לו. לטענתם האב ובת זוגו גרושים ובמהלך השנים הגיע אביהם ארצה ללא בת זוגו והוא אף היה עם בנות זוג אחרות במהלך השנים. 

לטענתם, הבן רכש את הדירה באשקלון, כאשר האב סייע לו ברכישתה והזכויות בה רשומות על שם הבן. לטענתם הסכם ההלוואה עליו חתמו היה פיקטיבי ונועד להגן על כספי התובע מאשתו למקרה שיחסיו עמה יעלו על שרטון. 

לדבריהם בשנת 2019 אביהם חתם על תצהיר לפיו הוא מעניק להם את הזכויות בדירה בפתח תקווה ולאחר מכן העניק להם את זכויות ללא תמורה ובמתנה. האח והאחות טענו כי אביהם ערך חמש צוואות כאשר האחרונה מערכה בשנת 2019 ובכל אחת מהן הוא הוריש את הדירה בפתח תקווה בחלקים שווים.

לטענתם  הדירה בפתח תקווה הייתה מתנה מצד האב לילדיו והיא נרשמה על שמם וייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לצורך העברת הזכויות כמוהו כוויתור בכתב על זכויותיו בדירה. לדבריהם, מדובר במתנה שהושלמה ברישום והאב אינו יכול לחזור בו.

לגבי הכסף שנלקח מהחשבון האח והאחות טענו כי האב עצמו היה זה שביקש לרוקן את חשבונו המשותף עם בת זוגו ומייד כאשר אביו ביקש ממנו להשיב הכספים, כך עשה. זאת ועוד, האב עצמו הוא שמשך הכספים, שכן הבן לא  יכול היה למשוך כספים במזומן וסכומים שהוצאו, הוצאו על פי הרשאת האב.

לגבי הטענה לניתוק הקשר טענו הנתבעים כי הם לא שינו עורם, אולם אביהם החל להכפישם בפני כל המשפחה, לרבות בפני נכדיו. השינוי ביחסם לאביהם נובע מרצונם לשמור על עצמם ועל משפחותיהם, שכן האב נהג לביישם ולהכפישם מול בני המשפחה.

 האם באמת רצה לתת להם מתנה?

השאלות המשפטיות בתיק הם האם העברת הזכויות על שם האב בדירה באשקלון על שם האב לבן והעברת הזכויות בדירה בפתח תקווה על שם שני הילדים בוצעה בנאמנות בלבד וזאת על מנת להגן על האב מאשתו הנוכחית כטענת האב או שמא מדובר בהעברת הזכויות בדירה באשקלון לבן והדירה בפתח תקווה לשני הילדים במתנה, כטענת הילדים.

השופטת ציינה כי הוראות סעיף 2 לחוק הנאמנות, קובעות כי "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש". אם כן די באמון הרב שיוצר הנאמנות חש כלפי הנאמן בכדי לייצר נאמנות. לגבי הדירה בפתח תקווה אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בדירה שנרכשה על ידי האב והזכויות בה הועברו ממנו לילדיו.

באשר לשאלה מדוע הועברו הזכויות לילדים בהעברה ללא תמורה טען האב כי הסיבה לכך הייתה רצונם של ילדיו להבריח נכסיו מבת זוגו הנוכחית לה נשוי מזה 32 שנה ולמעשה לא התכוון להעניק להם את הדירה במתנה.

במסגרת הדיון טען האב כי ילדיו בגדו בו ואף הודה כי הדירות ניתנו במתנה באומרו כי: "כן. אני לא מכחיש את זה. אתה נותן מתנה למישהו אתה מצפה שיעריך את זה אבל הם במקום להעריך בגדו בי".

בעדותו טען הבן כי "הכספים שלו והדירות שלו, אני משיב שאת הכספים החזרתי לו מה שהוא ביקש ממני. את הדירות הוא נתן לנו במתנה. הדירה בפתח תקווה ניתנה במתנה. לשאלת בית משפט, אמר כי הוא רצה להבטיח שהרכוש הזה יהיה שלנו, זה כל הזמן מה שהוא רצה. הוא היה במערכת יחסים בעייתית. הוא ידע שיש סימן שאלה אם יהיה שלנו או לא ודאג שיהיה שלנו"

הבת העידה "קיבלתי מתנה מאבא שלי ועכשיו הוא רוצה שאחזיר את המתנה כי הוא מדמיין שהבן גנב". השופטת גיא ציינה כי לכאורה, "המדובר בגרסת האב לפיה הדירה נמסרה לילדיו בנאמנות על מנת להבריחה מאשתו. אלא שבמעמד הדיון, הודה האב כי בפועל הוא שנתן את הדירה לילדיו וטעמיו עמו. גרסה זו המתיישבת עם עמדת הילדים מתחזקת אף לאור חמש צוואות שערך האב בעבר החל משנת 1992 ועד שנת 2019 בכולם הוריש האב לילדיו את הדירה בפתח תקווה".

לדברי השופטת "האב הודה בדיון כי אכן ערך את כל חמש הצוואות והוא חתום עליהן, אולם הוסיף כי זכותו לשנות את צוואותיו כמה פעמים שירצה. השופטת ציינה כי "אין מחלוקת כי הצדק עם האב והוא רשאי לשנות צוואותיו כל אימת שירצה לעשות כן. עם זאת, הואיל ומדובר בצוואות שנערכו על ידי האב במשך למעלה משלושים שנה, אין לי אלא לקבוע כי צוואות אלו, שיקפו את הלך רוחו של האב באותה העת ואת המצב הנתון בעת הרלוונטית".

השופטת קבעה כי  "בחרתי להעדיף את גרסת הילדים על פני גרסת האב ולקבוע כי הדירה בפתח תקווה נמסרה במתנה ללא תמורה מהאב  לילדים וכמפורט בתצהירי ההעברה שצורפו לתיק ואין מדובר בדירה שנמסרה בנאמנות לילדים עד שהאב ידרוש אותה חזרה".

לעומת זאת בנוגע לדירה באשקלון פסקה השופטת כי היא אינה מקבלת את גרסת הבן. "האב הוא שרכש את הדירה באשקלון במלוא כספו. השופטת ציינה כי לא ברור לי בכלל מהו הסיוע שניתן לבן שעה שהדירה כולה נרכשה על ידי האב ולכל היותר, ניתן היה לראות ברכישת הדירה כמתנה שניתנה מהאב לבן, ולא כסיוע ברכישתה בלבד. לא זו אף זו, מהמסמכים שצורפו עולה כי האב היה מעורב ברכישת הדירה, שעה שהאגרות שולמו על ידו".

בנוסף קבעה השופטת כי "לא מצאתי מקום ליתן אמון בגרסת הבן בכל הנוגע להסכם ההלוואה שנטען כי הוא פיקציה והסכם למראית עין בלבד. הסברו של הבן לעריכת הסכם ההלוואה, לפיו נערך לאור רצונו של האב להבטיח את הדירה לבן מקום בו יעלו יחסי הבן עם אשתו על שרטו אינו סביר דיו ואני מתקשה להאמין כי נערך לצורך הבטחת רכוש הבן לעתיד ביחס לאשתו, שעה שלא נטען על מצב בעייתי בין בני הזוג. מה גם, שהדירה נרשמה במלואה על שם הבן ולא נקבע כי חלק מהזכויות בה רשומות על שם אשתו.

השופטת גיא הוסיפה כי "לבן לא היה הסבר מניח הדעת מדוע אביו קיבל ייפוי כוח לביצוע פעולות בדירה ביחס למים וארנונה, מקום בו הדירה שייכת לבן ונראה כי אכן האב נהג בדירה מנהג בעלים, שהה בה בהגיעו לארץ ושילם החשבונות בגינה. כך גם לא התרשמתי כי הבן נהג בדירה מנהג בעלים.

וזאת בניגוד לדירה בפתח תקווה בה הילדים נהגו מנהג בעלים שעה שגבו את כספי השכירות ושמרו אותם בחשבון נפרד. כמו כן  "לא מצאתי כל היגיון בכך שהאב שכעולה מחמש צוואותיו, רצה לחלק הרכוש באופן  שווה בין ילדיו, ייתן למעשה לבנו דירה וחצי, הדירה באשקלון וחצי דירה בפתח תקווה. ולבת ייתן חצי דירה בלבד. ונראה כי לו אכן האב היה נותן כספים לצורך רכישת הדירה באשקלון לבן, הרי שהיה מאזן זאת עם מתן הדירה בפתח תקווה לבת.

השופטת גיא פסקה כי "רכישת הדירה באשקלון מומנה במלואה על ידי האב; האב ערך הסכם הלוואה עם הבן על מלוא סכום רכישת הדירה; האב היה מעורב בעסקה עצמה ואף שילם האגרות בגינה; לאב היה ייפוי כוח לביצוע פעולות לעניין מים וארנונה מול עיריית אשקלון. הוא נהג בה מנהג בעלים שעה שהגיע והתגורר בדירה בעת הגיעו ארצה, שילם מיסים עבורה, אני קובעת כי הדירה באשקלון נרשמה בנאמנות על שם הבן והיא שייכת לאב.

"אני קובעת כי האב הוא הבעלים היחיד של הדירה באשקלון ומורה על רישומו כבעל הזכויות בה". 

 

העסקה הושלמה

השופטת ציינה כי  בכל הנוגע לביטול עסקת מתנה, הרי שהוראות חוק המתנה קובעות כי הנותן רשאי לחזור בו מהתחייבותו אם הייתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן.

כאשר המתנה הינה זכות במקרקעין אזי לפי החוק  "עסקה במקרקעין היא  הקנייה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה, למעט הורשה על פי  צוואה". בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק המקרקעין "עסקה במקרקעין טעונה רישום" ואילו "עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה". אם כן, מעיון בשני החוקים לעיל, עולה כי מקום בו הקניית המקרקעין לא הסתיימה  ברישום, הרי שאינה מתנה מלאה אלא התחייבות ליתן מתנה שניתן לחזור ממנה בכפוף לתנאים. במרה שלפנינו "מדובר במתנה שהושלמה שכן הזכויות נרשמו על שם הילדים בחלקים שווים בלשכת רישום המקרקעין מדובר במתנה שהושלמה ודי בכך בכדי לדחות טענות האב".

בנוסף קבעה השופטת כי "בניגוד לנטען על ידי האב, מתברר כי האב הוא שהורה לבנו לרוקן את חשבונו".

בנוסף פסקה השופטת כי "איני סבורה כי מדובר בהתנהגות מחפירה המצדיקה ביטול המתנה בגינה אלא מחלוקת לגיטימית בין הצדדים באשר לזכות בכספים הללו שיש להכריע בה. מקור  הקרע בין האב לילדיו היה כעסו של האב על ילדיו בעקבות משיכת הכספים מחשבונו, משיכה שבוצעה בהרשאתו ופניות האב לבני משפחה אחרים וטפילת האשמות על ילדיו, ניתן להבין את כעסם של הילדים על האב ואין לקבל הטענה כי מדובר בהתנהגות מחפירה". 

השופטת קבעה כי "התביעה מתקבלת בחלקה. אני קובעת כי הזכויות בדירה באשקלון שייכות לאב, וכי על הבן להשיבה לאביו. אני דוחה את תביעת האב להורות על השבת הזכויות בדירה בפתח תקווה, שעה שעסקינן במתנה שהושלמה ובנסיבות שנוצרו לא התרשמתי כי מדובר בהתנהגות מחפירה כאמור מורה לבן להשיב לאביו סך של 54 אלף שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת בנסיבות העניין ושעה שהתביעה התקבלה בחלקה ובחלקה נדחתה והואיל והתרשמתי כי כל הצדדים כואבים את השבר הנורא שארע בין בני המשפחה ועל מנת שלא להעמיקו, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.