דר אביחי שניר
צילום: משה בנימין
מאקרו כלכלה

כולם יודעים שבנקאים הם גובלינים: התפקיד האמיתי של הבנקים

איזה סקטור הכי ממונף במשק? בנקים; מה מבטא המינוף? סיכון; ואם כך - האם הבנקים הם העסקים הכי מסוכנים במשק? לא. הפיקוח על הבנקים מונע תחרות; מתי זה ישתנה? אולי לאפל וגוגל התשובות
ד"ר אביחי שניר | (3)

כשהייתי סטודנט, קראתי את ספרי הארי פוטר (אז הם היו חדשים). יום אחד ניגשתי לאחד הפרופסורים שלי, ואמרתי לו שיש כל מיני דברים מעניינים בכלכלה של הקוסמים. הוא ביקש ממני לתת דוגמה. עניתי שהבנקאים בספרים הם גובלינים. הוא שאל אותי מה מעניין בזה. חשבתי לרגע ועניתי שזה מהדהד תפיסות היסטוריות ולא חיוביות של בנקאים, בזמן שכלכלנים דווקא חושבים על בנקים כמוסד בעל תפקיד חשוב בהתנהלות התקינה של הכלכלה. הפרופסור הסתכל עלי ואמר שאני מבלבל את המוח. כולם יודעים שבנקאים הם גובלינים.

כדי להבין את הפער שבין התפקיד של בנקים בכלכלה לבין הדימוי שלהם בעיני אותו פרופסור, צריך לזכור שבנקים הם קודם כל מתווכים. התפקיד של בנק הוא לקבל כסף של חוסכים, ולהעביר אותו ללווים. על ההלוואות שהם נותנים הם מקבלים ריבית, שאותה הם אמורים לחלוק עם החוסכים. החלק שהם שומרים לעצמם, זאת העמלה שהם גובים עבור שירותי התיווך שלהם וזה מתגלגל לשורת הרווח שלהם.

אבל בנקים הם לא מתווכים רגילים. מתווכים שעוסקים בנכסים פיזיים (למשל דירות), אינם מייצרים את הסחורה שהם מתווכים בה. הם בסך הכל מפגישים בין קונים ומוכרים של נכס קיים. אבל לבנקים יש את היכולת לייצר את הנכס שהם סוחרים בו: בנקים הם לא רק מתווכים של כסף, הם גם יצרנים של כסף.

היכולת של בנקים לייצר כסף נובעת מכך שאנשים בדרך כלל לא מושכים כספים ממערכת הבנקאות. רוב העסקאות מבוצעות על ידי העברת כספים מחשבון אחד לאחר, כך שבנסיבות רגילות, בנק יכול להמשיך לתפקד גם אם יש לו סכומים קטנים יחסית בקופה. מתוך התובנה הזאת, ומתוך התובנה שתמיד יש אנשים שרוצים כסף, ושבדרך כלל גם כדאי לתת להם את הסכומים שהם רוצים (תמורת ריבית המתאימה), בנקים נותנים הלוואות בסכומים הרבה יותר גבוהים מהסכומים המופקדים אצלם והרבה יותר מההון שלהם.

למעשה, בנקים הם הגופים עם המנוף הפיננסי הגדול ביותר במשק, ובפער עצום. מצד אחד, זה מאפשר להם להיות מאוד רווחיים, כמו כל פירמה עם מנוף ענק. מצד שני, זה גם הופך אותם לפירמות שנמצאות כל הזמן במרחק של פסיעה אחת מפשיטת רגל. הפחד הכי גדול של מנהל בנק הוא ממצב של "ריצה אל הבנק" (bank run). אם מספר גדול מספיק של לקוחות יגיע לבנק בתוך זמן קצר וידרשו את הכסף שלהם, כל בנק, ולא חשוב עד כמה הוא מנוהל באופן סולידי, יפשוט את הרגל. כך שהמרחק בין בנק יציב לבין בנק שפשט את הרגל הוא לעתים מרחק של שמועה – ברגע שמספיק לקוחות מאמינים שהבנק שלהם בסיכון, הבנק יפשוט את הרגל. זה מה שקרה, למשל, לבנק סיליקון ואלי (SVB) שפשט את הרגל בתוך ימים ספורים. אחת מקרנות ההון סיכון הגדולות נתנה הוראה לחברות שהיא מממנת למשוך את הכספים שלהם מהבנק, ומרגע שהשמועה על זה פשטה כנפיים, גורלו של הבנק נחרץ. ברגע ש- SVB, לקוחות של בנקים אחרים החלו לחשוש, וכך קרה שגם בנק סיגנצ'ר פשט את הרגל, וקצת אחר כך, בצד השני של האוקיינוס האטלנטי, גם קרדיט סוויס.

מכיוון שהבנקים הם ספקי הכסף העיקריים בכלכלה, והם גם מקור המימון העיקרי של פירמות קטנות ובינוניות, ושל אנשים פרטיים, הנזק שיכול להיגרם מפשיטת רגל של בנקים הוא עצום. אפילו כשמדובר בבנקים קטנים יחסית, כמו SVB וסיגנצ'ר, הנזק שנגרם הצליח לטלטל את המערכת הפיננסית האמריקאית כולה. אם הממשל השוויצרי היה מאפשר לקרדיט סוויס לפשוט את הרגל, כנראה שכל הבנקים השוויצריים היו מוצאים את עצמם בסיכון גבוה לפשיטת רגל, וזה כבר יכול היה לייצר משבר עולמי בסגנון 2008.

מהסיבה הזאת, בכל העולם קיימים מפקחים שתפקידם לוודא שבנקים לא לוקחים סיכונים מיותרים. הסטנדרט העולמי נתון כיום על ידי הסכם באזל 3, שהופק בעקבות הלקחים מהמשבר של 2008, ושקובע את הנזילות המינימלית הנדרש מבנקים. בישראל, הפיקוח על הבנקים מבוצע על ידי יחידה בתוך בנק ישראל.

הבעיה עם הפיקוח היא שכדי למנוע סיכונים למערכת, הפיקוח על הבנקים הקטין לאורך השנים את מספר הבנקים שפועלים בארץ. כשהמדינה קמה, היו בארץ עשרות בנקים שונים. היום נשארו 5 גדולים, ועוד מספר קטן מאוד של בנקים נוספים. בנוסף, התנאים של הפיקוח מקשים על בנקים זרים לפתוח סניפים בארץ, והתוצאה היא מלכוד 22: מצד אחד, הפיקוח על הבנקים רוצה לעודד תחרות בין הבנקים. אבל ברגע שהוא מעודד תחרות, בנקים נאלצים לקחת סיכונים, מכיוון שכחלק מהתחרות הם צריכים לתת תנאים יותר טובים ללקוחות. אבל כשהבנקים לוקחים סיכונים, קיים חשש שבנק אחד (או יותר) ייקלעו לקשיים, ובמערכת שבה יש כל כך מעט בנקים, מספיק שבנק אחד יהיה בקשיים בשביל שכל המערכת תהיה בסיכון. אז הפיקוח חייב להקטין את הסיכון, כלומר לשכנע את הבנקים לא להיות כל-כך תחרותיים. אנחנו נמצאים כבר שנים באותו מעגל סגור, שבו יש לנו מערכת בנקאות מאוד רווחית ולא מאוד תחרותית. השאלה היא איך לשנות את זה בלי לפגוע במה שיש. אולי זה יקרה כשגוגל ואפל יפתחו בנקים. 

 

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    דניאל רטצר 02/08/2023 19:23
    הגב לתגובה זו
    הפיקוח על הבנקים דואג ליציבות/רווחיות הבנקים על חשבון. וזהו "כשל שוק" מקומם במקום שהמפקח על הבנקים ידרוש מהבנקים לתת ריבית הוגנת להכניס תחרות אמיתית. הוא מקפיד לשמור על בעלי ההון. כואב הלב
  • 2.
    המגיב 02/08/2023 09:49
    הגב לתגובה זו
    או קרטל ??? אולי יש אפשרות שלישית - למשל - במקום להרוויח 20 מיליארד שקל ברבעון, ירוויחו רק עשירית מזה ? אולי במקום שהמפקח על הבנקים יתכנן את התפקיד הבא שלו, בתור מנכל באחד הגופים שהוא אמור לפקח עליו (מי אמר קריסת מניות הבנקים 1984, ואיזו אחת, שאיך שהוא התברגה למנכל איזה בנק אחרכך), יפעל באמת לפקח על המפוקחים, ולא לעשות איתם קנוניה ?
  • 1.
    איציק 02/08/2023 07:55
    הגב לתגובה זו
    מה עדיף מערכת בנקאות ריכוזית שמנה עם רווחים מופקעים על חשבון הלקוחות, או מערכת בנקאות תחרותית רזה אולם הסכנה מוגברת לפשיטת רגל
בית ספר
צילום: Pixbay

בשורה למורים - כל מורה יקבל בממוצע 14 אלף שקל; על הפשרה בין המדינה לקרנות ההשתלמות של המורים

עודפים שהצטברו בקרן ההשתלמות של המורים ינותבו להשקעה בתשתיות חינוך ובתי ספר ותשלומים למורים העמיתים בקרן (וגם ליורשיהם) 

הדס ברטל |

למי שייך הכסף? בקרנות ההשתלמות של המורים הצטברו סכומי עתק שהיו מעבר להפרשות השוטפות למורים. המורים אמרו "זה שלנו". המדינה אמרה - "זה שלנו". נקבעה פשרה. המורים יקבלו בממוצע כ-14 אלף שקל.  

ההסכם הזה נחתם לאחר הליך משפטי ממושך, והוא נוגע לחלוקת העודף הכספי שנצבר בקרנות ההשתלמות של הסתדרות המורים. המתווה גובש בשיתוף עם החשב הכללי, הלשכה המשפטית והממונה על השכר במשרד האוצר, פרקליטות המדינה- היחידה לאכיפה אזרחית ופרקליטות מחוז תל-אביב, רשות שוק ההון, הסתדרות המורים והקרנות, והובא לאישור בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו.

בשנת  2022 הוגשה על ידי פרקליטות המדינה תביעה נגד קרנות ההשתלמות של הסתדרות המורים במסגרתה נדרשו הקרנות להשיב סך של כ-2 מיליארד שקל לקופה הציבורית. בזמנו האשים משרד האוצר כי קרנות ההשתלמות של המורים "התעשרו שלא כדין על חשבון הציבור." התביעה הזו הגיעה לאחר שהקרנות צברו 3 מיליארד שקלים משנת 1955 שנחשבים עודפים כאשר ההסתדרות תכננה לחלקו ל-165 אלף מורים בסכום של 12 אלף שקלים. כעת הגיעו הצדדים להסדר פשרה שבמסגרתו יועברו למדינה 1.05 מיליארד שקל בגין רכישת זכויות העבר, אשר ישמשו בין היתר לשיקום מערכת החינוך באזורים שנפגעו במלחמת "חרבות ברזל", וכן לקיום הכשרות ופעולות אחרות לצורך שיפור מעמדם של עובדי ההוראה. סכום של כ-2.25 מיליארד שקל יחולק ל-165 אלף עמיתי הקרנות הזכאים וליורשיהם. כמו כן, יחלו הקרנות לרכוש זכויות פנסיה תקציבית לעובדי הוראה היוצאים לשבתון החל משנת הלימודים תשפ״ג (2022-2023) ואילך.


קריאה מעניינת: השכר האמיתי של המורים בישראל: לא נמוך כמו שנדמה לכם

חלוקת הכספים תיעשה באופן ממוכן לחשבונות העמיתים או באמצעי תשלום דיגיטליים, בהתאם לנהלים שאושרו על ידי רשות שוק ההון.  במקביל, הוחלט לשמור על כרית ביטחון אקטוארית של 4% לפחות, לטובת יציבות הקרנות ורווחת העמיתים בעתיד. 

שר האוצר בצלאל סמוטריץ
צילום: לע"מ/יוסי זמיר

הפתעה חיובית באוצר: גביית המסים צפויה לשבור שיא עם 520 מיליארד שקל, הגירעון יהיה נמוך מהצפוי

לביזפורטל נודע כי באוצר מעריכים שתקבולי המסים יהיו כ-520 מיליארד שקל, הרבה מעל התקציב שעמד על 493 מיליארד שקל; תחזית הגירעון - 5.2% כשבפועל על רקע נתוני אוקטובר, יש הערכה שזה יסתיים בפחות 

מנדי הניג |

נתוני הגבייה לאוקטובר 2025 מספקים בשורה - גביית המסים ממשיכה לשבור שיאים ועומדת על 432.3 מיליארד שקל בעשרת החודשים הראשונים של השנה - עלייה מרשימה של 15.3% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. לביזפורטל נודע כי בהערכות פנימיות מצפים לכ-520 מיליארד שקל של הכנסות מסים ואף מעבר לכך עד סוף השנה. הרבה מעבר לתקציב המקורי שהיה על 493 מיליארד שקל. הסיבה היא גבייה טובה ומואצת, מלחמה בהון השחור (לרבות פרויקט והטמעת "חשבוניות ישראל") וכן תשלומי מס מוגברים בעקבות חוק הרווחים הראויים לחלוקה. הגידול כתוצאה מהחוק שדוחף בעצם לחלק דיבידנד ולשלם עליהם מס יימשך עד סוף השנה.   

ביצועי שיא למרות האתגרים

הנתונים החיוביים  בשורת ההכנסות ממסים בולטים במיוחד על רקע המלחמה המתמשכת. בחודש אוקטובר לבדו נגבו 40.7 מיליארד שקל ממסים, עלייה ריאלית של 5% שמעידה על חוסן מרשים. המסים הישירים זינקו ב-8% במצטבר מתחילת השנה, כשהניכויים משכר עלו ב-13%, סימן ברור לשוק עבודה חזק ויציב. במקביל, גביית המסים משוק ההון זינקה ב-62% באוקטובר, והגיעה ל-1.4 מיליארד שקל.

המסים העקיפים, שעלו ב-3% במצטבר, מראים על המשך צריכה פרטית יציבה. הגביה ממע"מ באוקטובר עלתה ב-10%, מה שמעיד על פעילות עסקית ערה. גם הגביה מבלו דלק רשמה עלייה של 10%, המשקפת חזרה לשגרה בפעילות הכלכלית.

למעשה, מירידה בקצב שנתי של 8% בגביית המסים שנרשמה מאמצע 2022 ועד סוף 2023, עלתה הגבייה מתחילת 2024 לקצב של 11%. זה שינוי מגמה שמעיד על התאוששות מהירה של המשק והסתגלות מוצלחת למציאות המלחמה.

סך ההכנסות הממשלתיות מכל המקורות הגיע ל-457.5 מיליארד שקל בעשרת החודשים - עלייה של 14.8% שעולה על כל התחזיות המוקדמות. הביצועים החזקים האלה הם שמאפשרים לממשלה לממן את הוצאות המלחמה תוך שמירה על יציבות פיסקלית.

הגירעון - נמוך מהצפוי