שוקי אסיה סגרו בטריטוריה האדומה: הניקיי איבד 1.45%, וול סטריט העיבה

הבורסה בשנחאי איבדה 0.54%, בהונג קונג ירד מדד ההאנג סאנג ב-0.61%. הירידות בעקבות הדוחות הגרועים שפורסמו אמש, וברקע לירידות בוול סטריט
הדס גייפמן |

שוקי אסיה נסחרים בשעה זו בירידות חדות, ברקע לירידות אמש בוול סטריט, ולשעון החול האוזל של מנהיגי ארה"ב. לעת עתה נראה כי וושינגטון אינה מתקרבת להסכמות בנוגע להעלאת תקרת החוב הלאומי, ולא ברור האם הצדדים יצליחו לעמוד בדדליין של ה-2 באוגוסט. אם עד אז לא תושג הסכמה, דירוג האשראי של ארה"ב עלול להפגע. תרחיש כזה עלול לפגוע בכלכלה העולמית. בטוקיו צונח מדד הניקיי בכ-1.25%, בורסת שנחאי מאבדת כ-0.93%, מדד ההאנג סאנג בהונג קונג משיל כ-1% ומדד הקוספי בדרום קוריאה יורד בכ-0.74%. בוול סטריט נרשמו אמש ירידות חדות בעקבות הקפאון במשא ומתן בנוגע להעלאת תקרת החוב הלאומי של ארה"ב, וכן בעקבות פרסום נתון מאקרו מאכזב, אליו הצטרף פרסום נתונים קשים מספר הבז' של הפדרל ריזרב. לירידות תרמו גם הדוחות הכספיים חלשים שפורסמו אמש בארה"ב. מניות חברות הטכנולוגיה היו בין המניות שרשמו את הירידות החדות ביותר. בראש הירידות ניצבה מניית ג'וניפר שצנחה כ-21% בעקבות הדוחות הגרועים שפירסמה מהם עלה, כי החברה פספסה את תחזיות האנליסטים. ההפסדים בקרב חברות הטכנולוגיה התפשטו גם לאסיה, כאשר אלפידיה ממורי (Elpida Memory) מאבדת 4% בבורסה של יפן, ויצרנית השבבים Advantest משילה כ-7%, בעקבות פרסום הדוחות הכספיים מהם עלה, כי רווחי החברה ברבעון צנחו בכ-56.1%. דוחותיהן של החברות היצואניות ביפן סבלו מהפערים בין היין לדולר. מניית הונדה נפלה בכ-1.6%, ניסן מוטורס השילה 0.7% לאחר שפירסמה כי רווחיה ברבעון צללו בכ-20%, אם כי למרות זאת הוא עדיין עקף את תחזיות האנליסטים. בדרום קוריאה צונחת מניית ענקית האלקטרוניקה LG בכ-2.4% ו- Hynix Semiconductor השילה 1.7%. גם מניות הבנקים באסיה נמצאות תחת לחץ ככל שנמשכת הסאגה בארה"ב בנוגע לדירוג האשראי של ארה"ב. קבוצת Sumitomo Mitsui Financial Group צונחת כ-1.04%, וקבוצת Westpac Banking האוסטרלית משילה כ-1.8%.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסך

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פרדו

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.

תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסךתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום מסך

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה תמיר פרדו

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.