שאגת הרייטינג: המלחמה הקפיצה את החדשות - מי המנצחים ומי המפסידים על המסך

המלחמה הביאה לנתוני רייטינג חריגים למהדורות ולרצועות החדשות; הציבור נדבק למסך, הערוצים מתחזקים - אבל גם הפערים בין הפרשנים נחשפים. ומה יקרה כשהאבק ישקע?

מלחמת "שאגת הארי", שפרצה בסוף פברואר, יצרה תופעה טלוויזיונית חריגה - זינוק חד ברייטינג למהדורות החדשות ולשידורי האקטואליה. מדובר בעלייה של כ-30% עד 35% בממוצע - נתון חריג בקנה מידה מקומי, שממחיש עד כמה הציבור הישראלי חוזר למסך בזמן חירום.

המהדורה המרכזית של חדשות 12 התייצבה בטווח של 19%-21% רייטינג, לעומת כ-14.5% בשגרה. גם שאר הערוצים נהנים מהעלייה: ערוץ 14 מטפס לכ-8.5% לעומת כ-7% בשגרה; ערוץ 13 עולה לכ-7% לעומת 4.8%; וכאן 11 מגיע לכ-5.3% לעומת כ-3.6%.

בסך הכול, ארבע המהדורות יחד חוצות את רף ה-40% רייטינג מצרפי - לעומת כ-30% בלבד לפני המלחמה. המשמעות ברורה: יותר ישראלים מאי פעם מתכנסים מול מסך הטלוויזיה בשעות החדשות.

• כשכולם בבית הרייטינג בשיא: חצי מיליון צופים לחדשות 12 ומהדורת 13 עוקפת את 14
• ארץ נהדרת עדיין ראשונה בפריים טיים אך רחוקה מההשפעה שהייתה לה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למה הרייטינג מזנק? שלוש סיבות מרכזיות

 הסיבה הראשונה והברורה היא עצם המלחמה. הציבור מחפש מידע, עדכונים ותחושת שליטה במציאות משתנה. החדשות הופכות למעין "ריאליטי בזמן אמת" - כזה שמבוסס על דאגה, מתח וצורך להבין מה קורה עכשיו ומה צפוי בהמשך.

הסיבה השנייה היא שינוי בהרגלי החיים. הרחובות מתרוקנים, בתי קפה ומסעדות פחות פעילים - ורבים נשארים בבית. הזמן שהתפנה מתועל ישירות לצפייה בטלוויזיה, בעיקר בשעות הערב.

הסיבה השלישית היא עצירת הטיסות. למעלה מחצי מיליון ישראלים היו אמורים לטוס לחו"ל בתקופה זו - אך נאלצו להישאר בארץ. חלק לא מבוטל מהם מוצא את עצמו מול המסך, מה שמוסיף עוד "דלק" לנתוני הרייטינג.

• קבוצת רפפורט רוכשת את רשת 13 - לא כדי להרוויח, אלא כדי להשפיע; איך ייראה שוק הטלוויזיה ביום שאחרי?
• אלה ההטבות של חברות התקשורת לתקופת החירום
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

לא רק המהדורות המרכזיות נהנות מכך: גם תוכניות הבוקר, הרצועות שלפני המהדורות ורצועות הלילה הפכו בפועל לרצועות חדשות - עם עלייה חדה בצפייה, לעיתים עד פי שניים לעומת ימי שגרה.

המנצחים והמפסידים: מי בלט ומי אכזב

 לצד העלייה הכללית ברייטינג, המלחמה גם מחדדת את ההבדלים בין הפרשנים והכתבים.

בצד המפסידים בולט הכתב הצבאי של חדשות 12, ניר דבורי. רבים מהצופים תופסים אותו כמי שמעביר מסרים רשמיים יותר מאשר מספק פרשנות מעמיקה. התחושה היא של מחסור בתובנות, בניתוח וביכולת להסתכל קדימה. גם אמירות כלליות שסיפק במהלך הימים האחרונים חיזקו את הרושם הזה - ניסוחים מעורפלים שאינם מצליחים לספק לצופה ערך מוסף אמיתי. 

 מנגד, בולטים כתבים אחרים - בעיקר בכאן 11 ובערוץ 13. רועי שרון ואיתי בלומנטל מכאן, לצד אלון בן דוד ורועי אלר מערוץ 13, מציגים ניתוחים מבצעיים, הסברים על תנועות כוחות והקשרים רחבים יותר - שמעשירים את חוויית הצפייה. 

בצד המנצחים ניתן למצוא גם את דפנה ליאל, שבדרך כלל מזוהה עם הפרשנות הפוליטית, אך מצליחה לבלוט גם בזירה הביטחונית עם ניתוחים בהירים ושקולים. לצידה בולט אוהד חמו, שמביא עומק והיכרות עם הזירה הערבית - במיוחד בהקשרים של איראן והמפרץ - והופך לאחד הקולות המרכזיים על המסך. 

נראה כי במובנים רבים מתרחשת גם "החלפת דורות" לא רשמית, שבה פרשנים חדשים תופסים מקום מרכזי יותר על חשבון קולות ותיקים. 

הצפת פרשנים - ומי באמת מוסיף ערך 

ריבוי שעות השידור הביא להצפה של פרשנים באולפנים - אך לא כולם תורמים באותה מידה. 

שניים שבולטים מעל כולם הם ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן, שמספק ניתוחים מפוכחים ומדגיש את החשיבות שבהבנת תפיסת העולם האיראנית; וד"ר קובי ברדה, פרשן לפוליטיקה אמריקאית, שמצליח להסביר באופן עקבי את התנהלותו של טראמפ ושל הממשל האמריקאי. לצדם יש לא מעט פרשנים שמספקים יותר רעש מתוכן - תופעה שמורגשת במיוחד כאשר זמן השידור כמעט בלתי מוגבל.

ומה הלאה? הרייטינג יישאר גבוה - אבל לא לנצח 

כחודש לתוך המלחמה, נתוני הרייטינג הגבוהים אינם מראים סימני דעיכה. כל עוד הלחימה נמשכת והאי-ודאות גבוהה, הציבור ימשיך לצרוך חדשות בהיקפים חריגים. עם זאת, ניסיון העבר מלמד כי עם דעיכת הקרבות וחזרה לשגרה - גם הרייטינג יתכווץ בהדרגה. השאלה הגדולה היא מי מהערוצים והפרשנים יצליח לשמר את המומנטום גם ביום שאחרי, ומי ייעלם יחד עם "אפקט המלחמה". 

בינתיים, דבר אחד ברור: המלחמה לא רק שינתה את המציאות הביטחונית - אלא גם טרפה את הקלפים במפת הרייטינג והפרשנות.