השפעה בלתי הוגנת

בן שנושל כמעט לחלוטין מצוואת אביו ביקש לבטל את צו קיום הצוואה בטענה לזיוף, תרמית והשפעה בלתי הוגנת. אלא שבית המשפט קבע כי הוא ידע על הצוואה במשך חודשים ארוכים, לא פעל בזמן, ולא הציג תשתית ראייתית מספקת בפני בית המשפט. השיהוי, וההסברים שניתנו לו, חרצו את גורלו של ההליך

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

הבת טענה כי אחיה בודדו את האב המנוח, השפיעו עליו ונישלו אותה מביתו, אך הראיות חשפו תמונה אחרת לגמרי: קשר רציף, עצמאות תפקודית ודעה צלולה גם בגיל מתקדם של האיש. בית המשפט קבע כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי של האב, ודחה את הטענות של הבת בדבר ההשפעה הבלתי הוגנת

למרות העד שהתכחש לחתימתו ועורך דין שלא יכול היה להעיד, בית המשפט אימץ חוות דעת מומחה שקבעה כי חתימת המנוח היתה אותנטית. המשמעות היא שצוואה מלפני יותר מעשור גוברת על דרישות בני המשפחה, ורק אחד מהבנים יירש את חלקת הקרקע המשפחתית לבדו, בעוד ששאר היורשים נותרו מחוץ לעיזבון שהותיר אבי המשפחה

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

לאחר מאבק משפחתי ממושך בין ארבעה אחים, קבע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים כי צוואתה של האם המנוחה, שהורישה את כל רכושה לבתה אחת בלבד, נערכה תחת מעורבות אסורה של הנהנית. עדויות עורכי הדין, מסמכים רפואיים והיחסים בתוך המשפחה נשזרו יחד לכדי מסקנה אחת ברורה: הצוואה בטלה בשל השפעה בלתי הוגנת, וצו הירושה שחילק את העיזבון שווה בשווה בין הילדים יישאר בתוקפו

המאבק המשפחתי סביב נחלתו של המנוח, שניהל חיים מורכבים וערך צוואות רבות לאורך השנים, הגיע להכרעה: המחוזי דחה את ערעור הנכד, שטען כי הצוואה האחרונה, שמורישה את כל רכוש הסב לאשתו השלישית, נוגדת את המסורת שלפיה הנחלה חייבת להישאר בתוך המשפחה. בפסק הדין נקבע כי אף שהאלמנה לוותה את בעלה לכל אורך ההליך, לא הוכח כי השתתפה בעריכת הצוואה או שהשפיעה על תוכנה

כחודש לפני שמת, כשגופו חלש אך דעתו צלולה, חתם אלמן ללא ילדים על צוואה חדשה ממיטת בית החולים. הוא הוריש את כל רכושו לאחותו היחידה, בניגוד לצוואה קודמת שהותירה כמעט הכל למשפחת מעסיקו לשעבר. מאבק משפטי טעון התנהל סביב שאלת כשירותו, מעורבות אחותו בתהליך והאם הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. פסק הדין חושף סיפור חיים, סכסוך משפחתי, והכרעה ברורה של בית המשפט לגבי רצונו החופשי של המנוח

השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי צוואתה המאוחרת של קשישה, שחילקה את רכושה בין ילדיה, אינה תקפה, אף שהיא משקפת את רצונה האמיתי. לדבריו, "ריכוך הכלל של ביטול צוואה מחמת חוסר כשרות יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה"

פסק דין שניתן באחרונה מעלה שאלות כבדות משקל ביחס לכשירות קוגניטיבית של אדם סיעודי לחתום על צוואה שאותה הכתיב לעורכי דין. השופטת קבעה כי מגבלותיו הפיזיות של המנוח לא שללו את צלילותו המחשבתית, ודחתה את הטענות שהעלו הבנות שלו, כי מדובר בצוואה פגומה. בכך ניתן אישור למסמך שבו הוריש האב את רוב רכושו לשלושה מילדיו בלבד, בעוד שתיים מבנותיו קיבלו סכום סמלי בלבד