קרנות נאמנות הן מכשיר השקעה משותף שבו כספי ציבור מנוהלים בידי מנהל קרן לפי מדיניות מוגדרת מראש, והן הדרך הנפוצה ביותר של משקי בית ישראלים להיחשף לשוק ההון בלי לבחור ניירות ערך בעצמם. השוק מחולק
לקרנות מנייתיות, אג"חיות, מעורבות וכספיות, ולצידן קרנות מחקות פסיביות.
הפרמטרים שקובעים את התוצאה למשקיע הם דמי הניהול, רמת הסיכון והתשואה העודפת מול מדד הייחוס. סקירות תקופתיות משוות בין הקרנות בכל קטגוריה, למשל בדירוג
קרנות האג"ח הרבעוני, ולמתחילים יש מדריך לבחירת קרן נאמנות.
תיק של 300 אלף שקל, תשואה שנתית של 7% ועשרים שנה על השעון. ההפרש בין קרן שגובה 0.2% לקרן שגובה 1.5% מסתכם ב-242,942 שקל, וזה עוד לפני שכר נאמן, שיעור הוספה והוצאות נלוות
23 טריליון דולר מנוהלים היום בקרנות סל בעולם, כ-214 מיליארד שקל בישראל. מה עומד מאחורי המחיר שרץ על המסך, מי מחויב לצטט לכם קנייה ומכירה בכל רגע, ולמה אותו מדד בדיוק עולה פי עשרה בקרן ישראלית
פיזור על מאות ניירות בפקודה אחת, סכום פתיחה של מאות שקלים ונזילות יומית עומדים מול דמי ניהול שמכרסמים עשרות אלפי שקלים בעשור וחצי, ומול גלי פדיונות שמכריחים את המנהל למכור בתחתית
מנהל הקרן קונה ומוכר ניירות, הנאמן מחזיק את הנכסים בחשבון נפרד ורשות ניירות ערך מאשרת את התשקיף. מחיר היחידה נקבע פעם ביום לפי שווי הנכסים הנקי, וההרכב מוגבל למה שכתוב מראש
מדד הייחוס סוגר את רוב התשואה, דמי הניהול הם המשתנה היחיד שידוע מראש, וסטיית התקן ומדד שארפ מספרים מה קרה בדרך. תשואת העבר, שיושבת בראש כל טבלת השוואה, היא הפרמטר החלש מכולם
830 מיליארד שקל מנוהלים היום ב-2,444 קרנות בישראל, וכרבע מהסכום יושב בקרנות כספיות שקלטו את הכסף שיצא מהפיקדונות. ארבעה עשר מדריכי עומק שמפרקים את המוצר שהפך לדרך המרכזית של הציבור להשקיע