מניה היא נייר ערך שמקנה לבעליו חלק בבעלות על חברה, ולצדו זכות לרווח בדמות עליית ערך או דיבידנד. זהו אפיק ההשקעה שהניב היסטורית את התשואה הגבוהה ביותר לאורך זמן, ולצדה גם את התנודתיות הגדולה ביותר, ולכן משקלו בתיק נגזר מטווח ההשקעה ומיכולת הספיגה של
החוסך.
רוב הציבור הישראלי חשוף למניות בלי לבחור אותן בעצמו, דרך מסלולי מניות בקרנות פנסיה ובקופות גמל, ושם הפערים בין הגופים מגיעים לעשרות אחוזים, כפי שעולה מהשוואת מסלולי המניות
בפנסיה. מי שבונה תיק ישיר בשוק ההון ימצא את עקרונות הפיזור במדריך ההשקעה במניות.
נתוני הבורסה משנת 2000 מצביעים על כך שלאחר ימי ירידות של 2% עד 3%, מדדי ת"א 35 ות"א 125 הניבו בממוצע תשואה גבוהה יותר מזו שנרשמה בתקופות רגילות. במדד ת"א 125, התשואה הממוצעת בשנה שלאחר ירידה חדה כזו הגיעה ל-13.1%, לעומת 10.9% בממוצע הרגיל. האם ירידות
חדות הן דווקא הזדמנות לקנות?
בדיקה של קטגוריות הקרנות המעורבות בישראל, מ-5% ועד 30% חשיפה למניות, מגלה קשר סטטיסטי כמעט מושלם בין שיעור המניות לתשואה. אך לפני שממהרים להגדיל סיכון בזכות היתרון המיסויי, כדאי להבין גם למה מדובר בקורלציה — ולא בהבטחה.
כמה גדלים 10,000 שקל או 1,000 שקל בחודש לאורך 10, 20 ו-30 שנה, מה קרה ב-S&P 500 בין 1999 ל-2009, למה המשקיע הממוצע מרוויח פחות מהקרן שלו וכמה מסוחרי היום מצליחים
אלביט מערכות ירדה כ-9.4% ביום שבו דיווחה על צבר שיא של 32 מיליארד דולר, קוואלקום נענשה על תחזית למרות רבעון חזק מהצפוי, ומארוול זינקה 13% רק בגלל צירופה למדד S&P 500
תזה של ארבע פסקאות כתובות מפרידה בין השקעה להימור, שווי הוגן שגבוה ב-20%-30% ממחיר השוק מייצר מרווח ביטחון, ורווח נאה לצד תזרים שלילי הוא דגל אדום שחובה להסביר לפני קנייה
מכפיל היסטורי נשען על רווח שכבר דווח ומכפיל עתידי על תחזית שעלולה להתבדות, רווח חד פעמי של 400 מיליון שקל מסוגל להוריד מכפיל מ-10 ל-7.1, ו-PEG מתחת ל-1 נחשב תמחור נוח