צריכה פרטית

התמ״ג צמח ברבעון השני בקצב שנתי של 1.5% בלבד, לעומת תחזיות לצמיחה של יותר מ־2%, ואינפלציית הליבה נותרה ברמה של 3.3%. הצריכה הפרטית התאוששה, הביקוש המקומי צמח בקצב המהיר ביותר זה יותר משלוש שנים וההשקעות בטכנולוגיה וב-AI נותרו גבוהות; הבעיה של הפד: צמיחה חלשה מדי מכדי להעלות ריבית, אבל ביקוש ואינפלציה חזקים מכדי להתחיל בהפחתות

הצריכה הפרטית צנחה 4.7%, הצריכה הציבורית האזרחית קרסה 26.8%. לצד זה - ההשקעות זינקו 12.9%, ייצוא הסחורות עלה 13.6%

נתוני שבא לחודש אפריל מצביעים על ירידה של כ-1% בהוצאות בכרטיסי אשראי לעומת אפריל שעבר. הסיבה המרכזית היא שילוב של מבצע "שאגת הארי" מול איראן, שנמשך בתחילת החודש, וחול המועד פסח ששינה את דפוסי הפעילות במשק. באונליין נרשמה עדיין עלייה קלה, אבל בעסקאות הפיזיות ובמשיכות המזומן נרשמה ירידה

רצף המלחמות אחרי תקופת הקורונה יצר "כלכלת פוסט-טראומה" חסרת תקדים. מצד אחד, הפחד ממיתון ומהחרפת המצב הביטחוני דוחף משקיעים לנזילות מקסימלית וצמצום הוצאות - מצד שני, הגישה של "חיים רק פעם אחת" שוברת שיאים בנתוני האשראי, בטיסות ובמסעדות; האם אנחנו מתכוננים ליום פקודה או פשוט הפסקנו להאמין בחיסכון לטווח רחוק?

הצריכה הפרטית, ההשקעות והייצוא הובילו את הצמיחה לאחר הירידה החדה ברבעון השני על רקע מלחמת "עם כלביא"; התמ"ג לנפש עלה ב-9.5%

על פי נתוני חברת שבא, נרשמה ירידה של 26.9% בהוצאות של הציבור בכרטיסי אשראי בשבוע הראשון של המלחמה, לעומת השבוע הקודם; ירידה של כ-70% בהלבשה והנעלה ועלייה של כ-21% בהוצאות על מזון 

את הישראלי הממוצע לא מעניין אם האינפלציה תעלה ב-3% או 10% הוא שואל יש או אין אינפלציה? יש - קונים עכשיו, אם לא - מחכים; רוב הציבור פועל על פי תחושות הבטן שהוא מקבל במכולת; ניתוח חדש של בנק ישראל בוחן לראשונה את הקשר שבין ציפיות משקי הבית לאינפלציה לבין נכונותם לבצע רכישות גדולות - לפי הממצאים הציבור סומך יותר על נתוני המכולת מאשר על נתוני הלמ"ס - אינטואיציה חכמה או חוסר אמון במדדים הכלכליים?

הנתונים הכלכליים של הרבעון האחרון של 2024 היו טובים - המשק החל להתאושש וזה הצליח לשפר את הנתונים של שנת המלחמה, אז למה בכל זאת הנתונים הללו לא מעוררים התלהבות ואיך זה שאנחנו עדיין מתוסכלים מהמצב הכלכלי?