צריכה פרטית

צריכה פרטית היא סך ההוצאה של משקי הבית על מוצרים ושירותים, ממזון וביגוד ועד רכב, דיור ונופש. זהו הרכיב הגדול ביותר של התוצר (תמ"ג) ברוב המשקים המפותחים: בישראל הוא מהווה כמחצית מהתוצר, ובארצות הברית כשני שלישים. לכן כל שינוי בהרגלי ההוצאה של הציבור מתורגם מהר לקצב הצמיחה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת את נתוני הצריכה כחלק מאומדני התוצר הרבעוניים, אבל כלכלנים עוקבים גם אחרי אינדיקטורים מהירים יותר, ובראשם ההוצאות שמבוצעות באמצעות כרטיסי אשראי. בתחילת מבצעים צבאיים, למשל, ההוצאות בכרטיסים צנחו בתוך ימים, ואחר כך זינקו כשהציבור חזר לקניות. גם מדד אמון הצרכנים נחשב סימן מקדים להוצאה העתידית.

הצריכה הפרטית חשובה מאוד לבנק המרכזי. ביקוש צרכני חזק מדי מלבה אינפלציה ומקשה על הורדת ריבית, ואילו האטה חדה בצריכה מאותתת על סכנת מיתון. בארצות הברית, שבה הצרכן הוא מנוע הצמיחה המרכזי, נתוני המכירות הקמעונאיות והוצאות הצריכה נמנים עם הפרסומים שמזיזים את השווקים יותר מכל. בישראל משמשים נתוני היבוא של מוצרי צריכה ומכירות הרכב החדש אינדיקציה שוטפת לכוח הקנייה של משקי הבית.