שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
האשה, בעלת עבר פלילי שכולל גם קבלת דבר במרמה וניצול של מיניותה, תובעת למלא אחר צוואתו של קשיש שהוריש לה את רכושו, אחרי שבית משפט לענייני משפחה דרש ממנה ערובה של 70 אלף שקל להבטחת הוצאות המשיבים - והיא עתרה לביטול הדרישה
בת דודתה מדרגה שנייה של האשה טענה כי על רקע מצבה הבריאותי הקשה בזמן שערכה את הצוואה, לא היתה האשה מודעת למעשיה. היא הוסיפה וטענה כי המטפל היה מעורב בהכנת הצוואה, ואף הפעיל על המנוחה השפעה בלתי הוגנת
