ריבית דריבית היא המנגנון שבו התשואה שנצברה מצטרפת לקרן ומתחילה בעצמה לייצר תשואה, כך שהצמיחה של החיסכון מואצת ככל שחולף הזמן. זה ההסבר המתמטי לכך שהפרש קטן בתשואה השנתית או בדמי הניהול הופך לפער עצום אחרי שני עשורים. בפועל המשמעות היא שמשך ההשקעה חשוב
לא פחות מגובה ההפקדה, ושדחיית התחלת החיסכון בכמה שנים עולה יקר. המנגנון פועל גם בכיוון ההפוך: הלוואות וחובות בכרטיסי אשראי מתנפחים באותה שיטה כשלא מסלקים אותם. משקיעים נחשפים אליו דרך קרנות
נאמנות מנייתיות, קופות גמל וקרנות פנסיה שצוברות רווחים לאורך עשרות שנים, ולכן דמי ניהול נמוכים מתורגמים לסכומים משמעותיים בגיל הפרישה.
רוב האנשים בוחרים במיליון בלי היסוס, ואחרי 20 יום נראה שצדקו: האגורה הצטברה ל-10,485 שקל בלבד. בסוף החודש הסכום עובר 10.7 מיליון שקל, ואותו חשבון מראה כמה שווה נקודת אחוז אחת של דמי ניהול בחיסכון ארוך
באותה משכורת ובאותן הפקדות, עשר שנים שוות כמעט מיליון שקל. כמה צוברים לפי גיל ההתחלה, מתי המעסיק חייב להפקיד, לאיזו קרן מצרפים מי שלא בחר וכמה זה רגיש לתשואה
כמעט מאה שנה של נתונים מצביעות על תשואה שנתית ממוצעת של כ-10% במדד האמריקאי המרכזי, לצד נפילות של עד 57% ועשור אבוד שלם. ההבדל בין משקיע למהמר מתחיל בתוחלת - וממשיך בסבלנות
מדוע חשוב להתמיד בהשקעה אחת שמאמינים בה ולא לקפוץ מקרן לקרן? מה כוחה של ההתמדה והנחישות גם בתקופה של ירידות? שלוש קרנות עם תשואה של מעל 350% ב-10 שנים מלמדות אותנו שיעור חשוב, כשגם המתחרות הפחות מוצלחות מציגות תשואות נהדרות בטווח הארוך
בית המשפט העליון הכריע בערקעור שהגישו העיריות של פתח תקווה, רחובות ונס ציונה, בנוגע להחלטה לחייבן להחזיר סכומי ריבית שנגבו שלא כדין בשיטת ריבית דריבית. שופטי המחוזי, ולאחר מכן העליון, קבעו כי מדובר שיטת חישוב שמנוגדת לחוק. הן ישיבו סכום כולל של כ-40