בית המשפט לענייני משפחה

בעל ניסה לקבל את מלוא הזכויות על דירת המגורים לאחר שאשתו חתמה על תצהיר ויתור זכויות, כתנאי לשוב הביתה לאחר שנתפסה בבגידה. כעת הכריע בית משפט לענייני משפחה בירושלים: החתימה הושגה בכפייה, הדירה משותפת - ותימכר בשוק החופשי

אחרי שנים של הליכים ומאבקים משפטיים, הגרושה - עורכת דין בעצמה - חתמה על הסכמות בדיון ואמרה "מקובל עלי". כחצי שנה לאחר מכן היא ביקשה לבטל הכל. בית המשפט לא התרשם והטיל עליה הוצאות משפט כבדות של 40 אלף שקל

בת שמונתה כאפוטרופוסית לגוף של אמה קשישה ניסתה לפטר את האפוטרופוסית לרכוש, ולשים יד גם על מאות אלפי הדולרים של האם שמוחזקים בארה"ב. השופטת לא התרשמה, וקבעה כי, "המאבק נראה כמאבק מתמשך על שליטה שאינו קשור לטובתה וצרכיה" של האם

הגרוש טען שהדירה שייכת לו ולאשתו לשעבר, לאחר שהאם רשם אותו על שם בתה משיקולי מס. האם טענה שהיא קנתה הכל מכיסה. השופטת לא האמינה לגרוש, דחתה את דרישתו וקבעה שהנכס לא ייכלל באיזון המשאבים מול זוגתו לשעבר

לאחר שהפסיד בבית הדין הרבני, החליט האב להגיש תביהע בדרישה להפחתת המזונות גם לבית המשפט לענייני משפחה. השופט שקד דחה את התביעה על הסף ותקף את האיש: "איפה נשמע שילדים מבקשים לא לקבל מזונות?"

האיש הצהיר בדיון לקביעת מזונות וחלוקת הרכוש שהוא נתמך כלכלית על ידי בני משפחתו, שילם שכר דירה של 6,500 שקל בחודש ועזב לגור אצל הוריו - השופטת לא האמינה לשום דבר מזה, וחייבה אותו להעביר תמורה על מחצית מהמניות שהוא מחזיק בשלוש חברות, לאשתו

מה שנראה בתחילה כמו עוד בקשה שגרתית למזונות זמניים עבור ילדה בת שנתיים, הסתיים בהחלטה חריגה בחריפותה בבית המשפט לענייני משפחה. האם דרשה סכום גבוה במיוחד וטענה לנטל כמעט בלעדי, אך השופט קבע שהמספרים "לא מתיישבים עם הפסיקה העדכנית", מתח ביקורת על הסתרת הכנסות וקבע כי מדובר בחוסר תום לב. בסוף האב חויב בעשירית בלבד ממה שהתבקש, והאם גם תשלם הוצאות משפט

בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי מסמך בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק תוקף מלא לאותו דף. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר

אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע

היא הגיעה לישראל בגיל 20, לאחר שהוריה של בעלה הנכה הביאו אותה מברזיל עם הבטחה: אם תינשא לו, תזכה לבית משלה. במשך 30 שנה היא טיפלה בו, גידלה ילדים, עבדה ופרנסה את המשפחה. ואז, בערוב ימיה, חמותה ערכה צוואה חד־צדדית שמנשלת אותה ואת בנה מכל נכסי המשפחה ומעבירה הכל לבתה. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הפעיל את דוקטרינת “זעקת ההגינות”, וקבע כי יש לכבד את ההבטחה שניתנה